העליון מיישם את תקנות סדר הדין האזרחי ומעודד את השקיפות בבית המשפט
העליון מיישם את תקנות סדר הדין האזרחי ומעודד את השקיפות בבית המשפט
על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, על צדדים המנהלים הליך בבית המשפט, להגיש את רשימת העדים שיזומנו מטעמם עוד קודם לישיבת קדם המשפט הראשונה. הוראה זו נועדה להגביר את השקיפות והגילוי ההדדי בין בעלי הדין ולאפשר להם להיערך כראוי לשלב הבאת הראיות. הוראה זו היא אחת מתוך שינויים רבים ומשמעותיים בתקנות החדשות של בתי המשפט. שינוי זה אינו נחשב לטכני אלא דורש מעורכי הדין מחשבה טקטית ומתוחכמת בשלב מאוד מוקדם של ההליך המשפטי, מה שידרוש כעת מעורכי הדין היערכות מוקדמת וחשיבה מעמיקה וכוללת כיצד בכוונתם לנהל את הדיון ולהביא את פרשת הראיות מטעמם.
תקנה זו מעלה את השאלה האם רשימת העדים כוללת גם עדים מומחים. ישנם תיקים בהם קשה לדעת בשלב כה מוקדם של ההליך, אם נדרשת עדות מומחה ואם כן, מאיזה תחום. אם נכלול ברשימת העדים עד מומחה ובשלב הגשת הראיות נחליט מסיבה כלשהיא, כי אין לנו צורך בהגשת חוות דעתו או שהגשת חוות הדעת אף תגרום לנו נזק, השמטתו מרשימת העדים יכולה לשמש "כלי נשק" בידי הצד שכנגד. אם נכתוב ברשימת העדים שבדעתנו להגיש חוות דעת של מומחה מתחום מסוים ולאחר מכן נסבור כי יש להגיש חוות דעת של מומחה מתחום אחר, אין זה מובן מאליו כי בית המשפט יתיר לנו לתקן את רשימת העדים ולהגיש חוות דעת של מומחה מתחום שלא צוין ברשימת העדים. אם נבקש להגיש חוות דעת מומחה מבלי שהדבר צוין ברשימת העדים שהגשנו, בהעדר צידוק לכך שהדבר לא נכלל מלכתחילה ברשימת העדים, קיים חשש שלא נוכל לתקן את רשימת העדים ולהגיש את חוות דעת המומחה. עצם הצורך להחליט בשלב כה מוקדם, יוצר קושי. הדבר מתחדד כאשר מדובר בנתבע שצריך להודיע מי הם עדיו לפני שראה את ראיות התובע – תצהירים וחוות דעת מטעם התובע.
בפסק דין שניתן לאחרונה, נענתה שאלה זו בחיוב ובית המשפט העליון קבע כי ברשימת העדים ייכללו גם המומחים אשר בכוונת בעלי הדין להגיש את חוות הדעת שלהם.
הוראה זו נועדה להגביר את השקיפות והגילוי ההדדי בין בעלי הדין ולאפשר להם להיערך כראוי לשלב הבאת הראיות. כן היא נועדה לאפשר לביהמ"ש להפעיל בצורה יעילה ומושכלת את הסמכויות הנתונות לו בקדם המשפט. לאחר שמוגשת רשימת העדים יכול ביהמ"ש להעריך את משך הזמן שיידרש לניהול ההליך; להציע לצדדים הצעות לייעול הדיון בו; להחליט למנות מומחים מטעמו ככל שהוא רואה בכך צורך; ואף לסייע לצדדים להגיע להסכמות מלאות או חלקיות על סמך יריעת המחלוקת כפי שהיא מתגבשת מכתבי הטענות ומרשימת העדים. תכליות אלה רלוונטיות אף ביחס למומחים.
לפיכך נקבע כי ברשימת העדים, על בעלי הדין לכלול גם עדים מומחים. באותו מקרה, התובעים הגישו את חוות דעתו של המומחה ביחד עם תצהירי העדים מטעמם, מבלי לציין ברשימת העדים שהגישו קודם לכן, כי בדעתם להגיש חוות דעת מומחה. בית המשפט המחוזי בחן מדוע נמנעו התובעים מהכללת המומחה ברשימת העדים שהגישו ואת הרלבנטיות של חוות הדעת וקבע כי לא היתה הצדקה לאיחור וכי חוות הדעת אינה רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת.
התובעים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר הפך את החלטתו של בית המשפט המחוזי. בהחלטתו, בית המשפט העליון קבע כי אכן, היה על התובעים לכלול את המומחה ברשימת העדים. אך על אף שהתובעים לא עשו כן, בית המשפט העליון התיר את הגשת חוות הדעת, לאור הנוסח העמום של התקנות, במיוחד כאשר מדובר בתקנות חדשות שטרם פורשו על ידי בתי המשפט בהקשר זה. לעניין הרלוונטיות של חוות הדעת, קבע בית המשפט העליון, כי בשלב זה לא ניתן לקבוע את מידת הרלוונטיות שלה והיא תיבחן לגופה ובהתאם לצורך על ידי בית המשפט המחוזי, בהמשך ההליך.
רבות דובר ונכתב בעניין תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אשר מטרתן הייתה לייעל את הדיונים ולקצר את משכם. על אף שבית המשפט העליון מייחס חשיבות רבה לאינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בקיום דיון מהיר ויעיל, הוא סבר כי הגשת חוות הדעת ללא ציון המומחה ברשימת העדים, תגרום לנזק קטן שניתן לפיצוי כספי.
*עו"ד אפרת רנד, שותפה במחלקת ליטיגציה ויישוב סכסוכים, משרד עו"ד פירון
d&b – לדעת להחליט
