סוף עידן? HOT השיקה שירות סטרימינג נטול ממיר
סוף עידן? HOT השיקה שירות סטרימינג נטול ממיר
השחקנית הגדולה בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית הודיעה על שירות סטרימינג הדומה ביכולותיו לסטינג של yes. מדובר במהלך דומה לזה שביצעה פרטנר שמיתגה מחדש את שירות הטלוויזיה שלה כשירות סטרימינג תמורת 49 שקל לחודש
קרוב לרבע מאה אחרי שהגיע לישראל הממיר הדיגיטלי הראשון, נראה שימיו של הממיר המסורתי – זה שמשווק על ידי ספקית הטלוויזיה ושבו השירותים שלה הם המרכז — ספורים. HOT, השחקנית הגדולה בשוק הטלוויזיה הרב־ערוצית בישראל עם נתח שוק של יותר מ־40% הודיעה על שדרוג של מותג Next ל־Next TV – שירות טלוויזיה סטרימינג מבוסס אפליקציה ונטול ממיר, דומה ביכולותיו לסטינג של yes.
סלקום ופרטנר משכו לשם עוד קודם, כשהציעו את השירותים שלהן גם בדמות אפליקציות לטלוויזיות חכמות או למכשירי אפל TV ואנדרואיד TV ואפשרו לרכוש אותם ללא ממיר ייעודי, אם כי לא בהכרח כאסטרטגיה שיווקית מרכזית. כעת המגמה מעלה הילוך משמעותי עם הצעד של HOT, שמתחבר למהלך נוסף שביצעה פרטנר, שמיתגה מחדש את שירות הטלוויזיה שלה תחת השם Future TV. החידוש העיקרי הוא שיווק השירות החדש כשירות סטרימינג מבוסס אפליקציה, בלי צורך בממיר, תמורת 49 שקל לחודש בלבד (99 שקל עם תוספת נטפליקס).
HOT ופרטנר הבינו היטב את מה שיתר השוק יבין כנראה בקרוב: זמנו של הממיר חלף, אנחנו בעידן האפליקציה. ובאופן יוצא דופן, העידן הזה טוב לכולם.
הממיר הייעודי הוא שריד מהעבר, מהתקופה שבה הטלוויזיות היו נטולות יכולות מחשוב ותקשורת ונאלצו להיעזר בקביים כדי לקבל שירותים מתקדמים. אבל היום טלוויזיה חדשה היא מחשב לכל דבר, ומאפשרת להוריד ולהריץ אפליקציות ממגוון שירותים. צרכנים רבים רכשו מכשיר אפל TV או אנדרואיד TV שפותח להם את הדלת לעשרות אלפי אפליקציות ייעודיות – החל משירותי סטרימינג שונים ועד משחקים למסך הגדול. בעולם כזה, אין צורך בממיר מיוחד על מנת לצפות בשירותי טלוויזיה מתקדמים, האפליקציה עושה את זה טוב באותה המידה. הרבה יותר טוב, למעשה.
הממירים היו מקור הכנסה, אבל גם נטל
אף שהממירים הייעודיים היו מקור הכנסה לא מבוטל ל־HOT ו־yes, הן גם היו נטל לא קטן. החברות היו צריכות להשקיע משאבים ניכרים בפיתוחם, ייצורם, הפצתם, התקנתם ותחזוקתם ונאלצו להעסיק כוח אדם משמעותי לשם כך. בנוסף, הם גם היו חסם לחדשנות. לרוב היו מבוססים הממירים הקלאסיים על מערכת הפעלה ייעודית שכל שינוי בה הצריך פיתוח מהותי, אם בכלל היה אפשרי. החברות הרוויחו יפה משיווק ממירים חדשים ומתקדמים יותר, אבל זה גם היה כורח המציאות: לא היתה דרך אחרת לעדכן ולשפר את השירות.
המעבר לאפליקציה משנה את כל זה. לא צריך מערך פיתוח חומרה ומערך לוגיסטי מסורבל ויקר להפצתה ותחזוקתה — אפשר פשוט לרכוב על החומרה החזקה שיש כבר למשתמש בבית. וכשמדובר בפלטפורמות כמו אפל TV ואנדרואיד TV, ענקיות הטכנולוגיה שמאחוריהן משיקות על בסיס קבוע יכולות ותכונות חדשות שניתן למנף בקלות לאפליקציה באמצעות ממשקי API. פיתוח תכונות חדשות הופך למשימה קלה הרבה יותר, ומאפשר לספקיות לייצר חדשנות בקצב גבוה יותר ובעלות נמוכה יותר.
יש גם חסרון מובנה: ויתור על השליטה על חוויית המשתמש הכוללת והפיכה לריבוע קטן בתוכה, כזה שיושב ליד נטפליקס, דיסני+ ואפליקציות הבית של כאן, קשת ורשת. אבל הפלטפורמות עדיין יכולות לעצב את החוויה בתוך האפליקציה, ובדפוסי שימוש רבים יש משתמשים שכמעט שלא יצאו ממנה לאפליקציות אחרות, במיוחד אם הן ירכזו להם במקום אחד ערוצים ותכני VOD.
בעבור הצרכן יש גם יתרונות מובהקים. הוויתור על חומרה ייעודית, ועל אחת כמה וכמה חומרה שחייבת נקודת חיבור מיוחדת בקיר, מעביר את הכוח אליו. בלי ממיר ובלי התחייבות. ואם לא מרוצים מהשירות הקיים אפשר בתוך כמה דקות להתנתק ממנו ולעבור לאחד המתחרים. השינוי הזה יגביר את הלחץ על החברות להפוך לתחרותיות יותר במחיר, בתכנים וביכולות שהן מציעות – רווח טהור לצרכן הקצה.
הממיר הייעודי הקלאסי כמו שהוא כיום הוא שריד מעידן אחר, בדרך להכחדה מהירה. אף אחד לא צריך אותו, ולכולם הרבה יותר טוב בלעדיו. המהלכים של HOT ושל פרטנר מסמנים את העתיד ל־yes וגם לסלקום (שאף שלא יצאה במהלך מיתוג רועש כבר משווקת באתרה מסלול ללא ממיר): הימים של חבילת טלוויזיה וממיר חלפו. מהיום, אנחנו אפליקציה, כמו נטפליקס או דיסני+. יכול להיות שהחברות ימשיכו לשווק ממירים, אבל אין כבר סיבה שאלו יהיו פיתוחים ייעודיים כבעבר, ובכל מקרה כבר לא יעמדו במרכז הצעת הערך שלהן. לחלק הולך וגדל מהצרכנים יש כבר את החומרה שהם צריכים, החברות יכולות להתמקד בתכנים ובשירותים. וכולם ייהנו מכך.
