בלעדיביקוש חסר תקדים לעובדים בתעשייה: יותר מ־15 אלף משרות פנויות
בלעדי
ביקוש חסר תקדים לעובדים בתעשייה: יותר מ־15 אלף משרות פנויות
למרות שהשכר בתעשייה גבוה ב־40% מהממוצע במשק, מפעלים רבים מתקשים לגייס עובדים. במפעלים טוענים כי המחסור בעובדים מעכב תוכניות צמיחה: "העבודה היא כבר לא ערך קדוש עבור הרבה אנשים"
המחסור בעובדים בתעשייה מחריף. נתונים עדכניים של משרד הכלכלה והתעשייה שהגיעו לידי "כלכליסט" מצביעים על ביקוש חסר תקדים ליותר מ־15 אלף עובדים בתעשייה.
מהנתונים עולה כי משבר הקורונה העצים את המחסור בעובדים בכל ענפי התעשייה, ועם היציאה ממנו ניכרת מגמה של גידול חד במספר המשרות הפנויות במפעלים.
בתחילת 2020, ערב פרוץ מגפת הקורונה, עמד מספר העובדים החסרים בתעשייה על כ־8,500 איש. במהלך אותה שנה מספר המשרות הפנויות במפעלים ירד לשפל והסתכם ב־3,700 בשל האטת הפעילות הכלכלית במשק, הגבלות התנועה והסגרים. אלא שמגמה זו נבלמה כבר ברבעון האחרון של 2020 ובמהלכו התחדשה העלייה בביקוש לעובדים בכל ענפי התעשייה. העלייה בביקוש נמשכה לאורך כל 2021 שהסתיימה עם 15,100 משרות פנויות בתעשייה.
כמחצית מהעובדים שחסרים לתעשייה הם עובדים מקצועיים ובעלי מיומנויות טכניות הדרושות בקווי הייצור במפעלים רבים. כ־30% מהעובדים שחסרים הם הנדסאים וטכנאים.
לפי נתוני משרד הכלכלה יש בישראל כ־13 אלף חברות תעשייתיות והן מעסיקות כ־320 אלף עובדים שמהווים 10% מכלל המועסקים במשק. השכר הממוצע בתעשייה גבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק ועומד על 16,200 שקל.
הצעירים מעדיפים הייטק
המחסור בעובדים בתעשייה, וביתר שאת בתעשייה המסורתית, כרוני וארוך שנים ומיוחס לשגיאות היסטוריות של הממשלות שלא פיתחו בעשורים האחרונים תשתיות הולמות להכשרות מקצועיות. בעשור האחרון הבעיה החמירה, כשעובדי תעשייה, שרבים מהם עלו לישראל בשנות ה־90 מברית המועצות והחזיקו את קווי הייצור במפעלים, החלו לפרוש לגמלאות. לא בכדי תעשיינים רבים שמו בחודשיים האחרונים את יהבם בקליטה אפשרית של עולים מאוקראינה, בעקבות המלחמה עם רוסיה.
מגפת הקורונה העצימה את המצוקה, כשעובדי תעשייה בעלי כישורים מתאימים בחרו לנטוש תפקידים במפעלים לטובת משרות בהייטק שזימנו להם תנאי העסקה משופרים ונוחים באופן ניכר. אחרים אימצו גישות בררניות למשרות שמוצעות להם בתעשייה.
4 צפייה בגלריה
מפעל רב בריח באריאל. החברה העתיקה את המיקום מאשקלון בגלל המחסור בעובדים
(צילום: אייל טואג)
"חסרים לנו עובדים באופן כרוני, לכולם חסרים", אומר מנכ"ל אינפיניה (לשעבר נייר חדרה) גדי קוניא שמעסיקה 1,500 עובדים בחדרה, במודיעין ובקיסריה. "אני חווה את המחסור הזה במקום כואב, בתפוקות הייצור. התפוקות אצלנו גבוהות, אבל הן יכולות להיות גבוהות עוד יותר אם היו לי עוד מכונאים, טכנאים ואנשי אלקטרוניקה. חסרים לנו גם נהגים ועובדים כלליים ואנחנו מוכנים להכשיר אותם על חשבוננו ולשלם להם טוב אבל הרוב המוחלט רוצה לעבוד בהייטק".
לדברי קוניא, אחת התוצאות של המחסור בעובדים היא שהמנהלים משקיעים יותר זמן וכסף על מציאת עובדים. "אנו משקיעים הרבה יותר מלפני 3 שנים ובטח שהרבה יותר מלפני 6 שנים. עובד פוטנציאלי שומע על עבודה במפעל שפועל 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע – ונרתע. הוא רוצה סביבת עבודה פחות רועשת. רוצה שבקיץ יהיה לו נעים ובחורף חמים".
המחסור בעובדים מאלץ חברות לבצע מהלכים חריגים. כך, למשל, רב בריח העתיקה בתך זמן קצר את מפעל המסגרות והמיגון שלה מאשקלון לאריאל, אזור שמתאפיין בזמינות גבוהה יותר של עובדים בעלי מיומנויות בתחומי המסגרות והחרשות שגרים בשטחים.
בעלי רב בריח שמואל דונרשטיין מספר כי מלאכת איוש המשרות במפעל החדש באריאל "היתה קלה מאוד", מה גם שדרישות השכר של העובדים מהשטחים נמוכות מאלה של עובדים באשקלון שערים למחסור בבעלי מקצוע וחלקם מינפו את המצב כדי לדרוש שכר גבוה יותר. "תעשיין יעבור לאריאל בגלל זמינות של כוח אדם מקצועי ולא בגלל שכר נמוך שכן רמת השכר זוחלת תמיד כלפי מעלה, עד שמדינה זולה באסיה לוקחת לו את העבודה. לדעתי, באריאל הצלחנו להגיע לשיווי המשקל שרצינו", אמר.
דונרשטיין סבור שמשבר הקורונה ייזכר בקרב התעשיינים כנקודה שבה העובדים פרצו מחסום פסיכולוגי שבעבר לא העזו להתקרב אליו: "המשבר בשרשראות האספקה בעולם ייפתר בתוך שנתיים או שלוש ובחלוף השנים מה שנזכור מהקורונה הוא חציית המחסום הפסיכולוגי של עובדים, שהם יכולים לחיות בלי עבודה קבועה, בלי ודאות תעסוקתית ובלי מחויבות ונאמנות למקום עבודה. זה מורגש מאוד בתעשייה אבל זה קורה בכל הענפים במשק. הכללים במגרש כולו השתנו לגמרי. הקורונה יצרה מצב שעבודה היא כבר לא ערך קדוש עבור הרבה אנשים. רכיב הוודאות התעסוקתית כבר לא מאוד חשוב ללא מעט אנשים. ממה הם מתפרנסים? אני לא יודע".
גם מנועי בית שמש, שבשליטת קרן פימי, סובלת ממחסור בעובדים. החברה הוותיקה, שעוסקת בייצור ובשיפוץ של רכיבים למנועי סילון, ציינה בדוחות שלה ל־2021 כי המחסור בעובדים הוא צוואר בקבוק שעשוי לעכב תוכניות צמיחה אפשריות. בניסיון לענות לפחות על חלק מהבעיה הוקם במתחם הפעילות שלה בבית שמש מרכז הכשרה למקצועות שרלוונטיים לפעילותה, בעיקר בתחומי העיבוד השבבי והמתכת. אשתקד השלימה מנועי בית שמש את הכשרתם של כ־100 חניכים, מהם נקלטו בשורותיה 65. לדברי החברה, בין השנים 2019 ל־2021 היא ניצלה את מרבית כושר הייצור שלה אך לא את כושר הייצור המקסימלי שכולל אפשרויות של עבודה במשמרות ובתוספת של כוח אדם בזמני שיא.
"המיתוג לא אטרקטיבי"
במשרד הכלכלה סבורים כי התדמית שדבקה למקצועות התעשייה, כמקצועות אפורים או קשים מדירה ממנה כוחות עבודה צעירים שמוקסמים מכותרות זוהרות על חברות ההייטק. "השכר הממוצע בתעשייה טוב יחסית, גבוה ב־40% מהשכר הממוצע במשק", אומר מנהל מינהל התעשייה במשרד הכלכלה עוז כ"ץ. "בשנתיים האחרונות השכר הממוצע בתעשייה זינק ב־2,000 שקל ועדיין צעירים לא רוצים לעבוד בה כי המיתוג שלה לא מספיק אטרקטיבי באופן שיגרום להם להתעניין במשרות שהיא מציעה. הם מחפשים עבודה בהייטק או בחברות שמזמנות להם עבודה במרכזי הערים. זה מצב שצריך לשנות".
לדבריו, במקביל להידללות מצאי העובדים בתעשייה, הקורונה האיצה תהליכי התייעלות עמוקים בתעשייה, תוך הטמעת אמצעי ייצור מתקדמים. "יש הטמעה נרחבת של טכנולוגיות חדישות שמשפרות משמעותית את יכולות הייצור ואת רמת הפריון, בעיקר במפעלים קטנים ובינוניים. הטמעת אוטומציה ורובוטיקה מאפשרת הסטת כוח אדם מקווי הייצור לטובת תפקידים חדשים הקשורים להפעלת מכונות, פיקוח, בקרת איכות ושיווק. חברות שמשפרות את יכולות הייצור שלהן רוצות לרכוב על המומנטום החיובי, להתפתח ולצמוח אך זקוקות לעוד ועוד עובדים – מה שמהווה הסבר נוסף לזינוק במספר המשרות הפנויות בתעשייה", הוסיף.
שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי אמרה: "המשרד פועל כדי להעמיד לתעשייה את מלוא הכלים הנדרשים, בהם הכשרת עובדים חדשים בטכנולוגיות מובילות בתחום. חדשנות ותשתיות ייצור מתקדמות ישפיעו על תדמיתה של התעשייה באופן שיהפוך אותה לאטרקטיבית".
