בדרך למשבר רווחה: "חוסן זה לא רק ביטחון, זה גם עובדים סוציאליים"
בדרך למשבר רווחה: "חוסן זה לא רק ביטחון, זה גם עובדים סוציאליים"
כבר לפני המלחמה היה מחסור חמור בעובדות סוציאליות ויועצות חינוכיות. אחרי המלחמה, כשיהיו כל כך הרבה אזרחים בפוסט טראומה, לא יהיה מי שיעזור להם. את התוצאות נראה בפשיעה ובאלימות במשפחה
משבר קשה בתחום הסיוע הריגשי והחברתי צפוי מיד לאחר המלחמה בשל המחסור הקשה בעובדות סוציאליות, יועצות חינוכיות ופסיכולוגים חינוכיים. המחסור באנשי מקצוע, הקושי לאייש תקנים פנויים של עובדות סוציאליות והקצאת שעות קמצנית ליועצות החינוכיות שררו כבר לפני המלחמה. רק בתחום העבודה הסוציאלית היו יותר מאלף תקנים פנויים. יש היום יועצות שאחראיות ל־500 תלמידים. היום הטיפול בקורבנות המתקפה ובמפונים מתבסס על סיוע מהמוני עובדים סוציאליים ופסיכולוגים מתנדבים, אבל החזרה לשגרה צפוה להיות מלווה בירידה בהתנדבות ובחשיפה של בעיות רבות שיודחקו במהלך המלחמה.
על פי נתוני איגוד העו"סיות, ממוצע המשפחות לעו"סית עומד היום על מספר דמיוני של כ־250 משפחות שהן אלף איש. בחברות החרדית והבדואית המצוקה גדולה בהרבה, 600 משפחות לעו"סית, והמשפחות גדולות הרבה יותר. עו"סית במשרד הביטחון מטפלת, על פי נתוני האיגוד, ב־900 נכי צה"ל, וזה אחרי שעשו רפורמה ששיפרה את המצב.
יו"ר איגוד העובדות הסוציאליות ענבל חרמוני אומרת שהתוצאה של העומס היא שאנשים מעדיפים לפתוח קליניקות פרטיות או לעזוב את המקצוע: "המלחמה פגשה מערכות מיובשות לגמרי. לא הגדילו בצורה הגיונית את התקנים בהתאם לצרכים כבר המון שנים. גם על זה יצטרכו לעשות ועדת חקירה, איך כל התחום האזרחי בישראל, חינוך ורווחה ובריאות לא היה מוכן".
1 צפייה בגלריה
שגית פוליטי איש שלום, יועצת חינוכית בכירה, ויו"ר איגוד העו"סיות
ענבל חרמוני
(צילומים: טל שחר, דנה קופל)
היא מספרת ש"יש 2,000–2,500 עובדות סוציאליות, פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמתנדבים. זה טוב שיש התנדבות אבל המערכות מורעבות". לדבריה, גם אם יאיישו את אלף התקנים הפנויים של עו"סיות עדין יהיה מחסור של אלפי עובדות סוציאליות
היא צופה שאחרי המלחמה יגדל בהרבה המספר של אנשים שיזדקקו לסיוע ריגשי ונפשי. "קהילות שלמות באופקים, שדרות, נתיבות, אשקלון ואשדוד, בהן חלק מהתושבים היו ממילא במצבי מצוקה - כל הדברים האלה בהחרפה". לדבריה, אם הטיפול הדרוש לא יוגש, "זה משפיע על היחסים במשפחה, גורם להתמכרויות, מדרדר אנשים לפשע, זה מפרק את האדם ואת החברה וזה גם מייצר עלויות כלכליות מאוד קשות, למשל אשפוזים. בתחום האלימות במשפחה ברור שהמצב מאוד גרוע. חוסן זה לא רק ביטחון, זה גם עובדים סוציאליים שעוזרים לאנשים לאסוף את שברי חייהם".
לדברי חרמוני, "משרדי הממשלה בכלל לא מאופסים על עצמם ומחפשים מתנדבים כי אין להם תקציבים. זה לא יחזיק מעמד כי אנשים צריכים להתפרנס. צריך לגייס במקום המתנדבים עובדים עם התחייבות לפחות לחצי שנה או שתתנו שכר למתנדבים שהם לא יינטשו אתכם בעוד שבוע". בעיה נוספת בהסתמכות על מתנדבים היא הקושי לקיים טיפולים ארוכי טווח וליצור קשר טיפולי. "אני לא רואה את משרדי הממשלה מבינים את גודל השעה ונערכים". לדבריה זה לא נובע מכך שעוסקים בדברים חשובים אחרים אלא ממדיניות.
"אנשים קורסים"
עוד מערכת מיובשת היא מערכת היועצות החינוכיות, שאמורות לתת תמיכה להמוני תלמידים ומורים. מנהל איגוד מנהלי מחלקות החינוך שי פרוכטמן אומר ש"מערכת החינוך אחרי המלחמה תצטרך להיות מערכת אחרת עם המון תגבור פסיכולוגי־חינוכי. מדינה שלמה בטראומה ועוד לא הגענו לפוסט טראומה". לדבריו בהעדר מספיק יועצים צריך להכשיר צוותי מורים לשיח ריגשי.
שגית פוליטי איש שלום, יועצת חינוכית בכירה, מטפלת היום ביותר מ־100 גני ילדים וצריכה לתת תשובות לבעיות של הילדים, ההורים והגננות. לדבריה "אנשים קורסים עכשיו והיועצות החינוכיות מחזיקות את המערכת כמעט לבד. היועצות גויסו לצו 8 בעורף ואנחנו עובדות עכשיו 24/7".
על היום שאחרי המלחמה היא אומרת ש"גם ככה אנחנו בתת תקינה ואין לנו הקצבת שעות מספקת. תוסיף את כל הטראומות והחרדות והפחדים. אחרי המלחמה יהיה הרבה יותר קשה מעכשיו. ילדים באים ומספרים דברים רק כשהם מגיעים לבית הספר". לדבריה, הם למשל לא יתקשרו לספר על אלימות במשפחה או פגיעות מיניות. "אין ספק שהאחוזים של אלימות במשפחה יעלו לאין שיעור. אני מאוד מקווה שאם מקבלי ההחלטות לא הבינו את הצורך ביועצות החינוכית אחרי הקורונה הם יבינו עכשיו".
250
משפחות
עליהן אחראית
עובדת סוציאלית בממוצע
מימין: שגית פוליטי איש שלום, יועצת חינוכית בכירה, ויו"ר איגוד העו"סיות
ענבל חרמוני
