פרשנותדו"ח הערים המעורבות: אדישות המבקר היא עוד אפליה
פרשנות
דו"ח הערים המעורבות: אדישות המבקר היא עוד אפליה
התמונה המצטיירת מדו"ח מבקר המדינה על השירותים העירוניים בערים המעורבות היא שערים אלו נוהגות כאילו הן היו מעדיפות שהתושבים הערבים לא יגורו בהן. המבקר מתאר מצב זה מבלי להתייחס לחומרתו יוצאת הדופן, ונראה כי הוא מתקשה לראות זאת כמציאות בלתי נסבלת
קשה להפריז בחומרת הנתונים שפרסם אתמול (ד') מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על השירותים העירוניים בערים המעורבות. התמונה המצטיירת היא שערים אלו נוהגות כאילו הן היו מעדיפות שהתושבים הערבים לא יגורו בהן, כאילו הן אינן חייבות להעניק להם שירותים, ובכל מקרה הן מעניקות לתושבים הערבים יחס סוג ג'.
רק 3 מ־165 העובדים הבכירים בעיריות רמלה, לוד ונוף הגליל הם ערבים. מתוך 500 נכסים שהקצו 5 ערים מעורבות בעשורים האחרונים, רק 5 ניתנו למוסדות ערבים. עמותות ערביות קיבלו ב־2020 סכום של 1.5 מיליון שקל בלבד מתוך תמיכות של 26.5 מיליון שקל. רק עיר מעורבת אחת מאלה שנבדקו אפשרה לתושבים לבצע תשלומים בשפה הערבית.
אך המבקר מתאר את המצב של אפליה ממוסדת על רקע לאומי ללא התייחסות לחומרתה יוצאת הדופן. המילים "חמור" או "חומרה" אינן מופיעות בדו"ח. המילה הפושרת "ליקויים" מופיעה בו פעם אחת בקשר לאתרי האינטרנט של הערים המעורבות.
אנגלמן ידוע בהתנגדותו לביטויי ביקורת חריפים. אבל הוא כן הקדיש מילים חריפות (יחסית) כמו "ליקויים משמעותיים" בדו"ח אחר שפרסם אתמול ועסק בהערכות הביטחונית למהומות בערים המעורבות. חוקר הערים המעורבות פרופ' רוני סטריאר מאוניברסיטת חיפה אמר לאחרונה בראיון ל"כלכליסט" ש"ודאי שיהיו עוד מהומות. זו הסוגיה שהכי מאיימת על ישראל". הוא מסביר זאת בשילוב הייחודי של בעיות רווחה וסכסכוך לאומי.
נראה שהמבקר מתקשה לראות את היחס לתושבים הערבים בערים המעורבות כמציאות בלתי נסבלת. גם זה סוג של אפליה. בכל מקרה ראוי היה שהוא יתייחס למציאות הזו כאל מחדל חמור ולו בגלל שמתברר שבמציאות כזו קשה מאוד לשמור על הריבונות היהודית והביטחון האישי של התושבים היהודים, שכנראה הרבה יותר חשובים בעיניו.
