פרשנותהאבטלה נעלמת, הגיע הזמן לטפל בפערים
פרשנות
האבטלה נעלמת, הגיע הזמן לטפל בפערים
שיעור האבטלה בחישוב המורחב ירד במחצית הראשונה של מרץ אל מתחת ל־5%. זו הצלחה נאה של מדיניות הממשלה, אבל עכשיו צריך להגדיל את שיעור התעסוקה, לשלב יותר חרדים וערבים בעבודה, ולצמצם את פערי השכר המתרחבים
בחודשיים הראשונים של השנה כשהאבטלה דשדשה עמדה השאלה אם יש לה בכלל עוד לאן לרדת. היום התברר שהתשובה חיובית. ירידה דרמטית של יותר מאחוז נרשמה באבטלה במחצית הראשונה של מרץ במלאות שנתיים בדיוק למשבר הקורונה.
שיעור האבטלה לפי החישוב המורחב של הלמ"ס ירד מ־5.8%, שהם 249 אלף איש, במחצית השנייה של פברואר ל־4.7% שהם 201 אלף מובטלים בלבד במחצית הראשונה של מרץ. שיעור האבטלה לפי החישוב הקלאסי המצומצם, כלומר בלתי מועסקים שמחפשים עבודה, ירד מ־4%, שהם 169 אלף איש, במחצית השנייה של פברואר ל־3.2% שהם 136 אלף איש במחצית הראשונה של מרץ.
יש כאן שורה של נתונים סמליים. שיעור האבטלה בחישוב המצומצם ירד הרבה מתחת ל־150 אלף, המספר שנחשב לשיעור המובטלים הרגיל בישראל. שיעור האבטלה בחישוב המורחב, שכולל גם אנשים בחל"ת ומובטלי קורונה שאינם מחפשים עבודה, ירד לראשונה מ־5% והתקרב ל־200 אלף. אם מקבלים את השיעור המצומצם כנתון הנכון הרי שאנחנו בשיעור אבטלה נמוך מאוד המכונה "אבטלה חיכוכית", ונחשב למינימום ההכרחי בשל החלפת עבודה. גם אם מקבלים את שיעור האבטלה המורחב, הירידה מ־5% מעידה על יציאה מהמשבר.
הנתונים האלה הם ללא ספק עדות להצלחה גדולה של מדיניות הממשלה, לפיה אין סגרים ואין סגירה של מערכת החינוך מצד אחד ומפסיקים להאריך את דמי האבטלה מצד שני. אנשים נאלצו לחזור לעבוד ויש להם לאן לחזור. נתונים חצי-חודשיים הם חשובים, אבל נותר עוד להמתין ולראות אם הם יישמרו גם במחצית השנייה של מרץ.
אין חשש מאבטלה כרונית
במקביל התבדה החשש מאבטלה כרונית רחבה. זה לא אומר שאין בעיה. העובדה שכ־50 אלף ממובטלי הקורונה לא עובדים ולא מחפשים עבודה, משמעותה כנראה שחלק מהמבוגרים הוציאו את עצמם לפנסיה וכבר לא יחזרו לשוק העבודה.
מדאיגה לא פחות הבעיה הקשה של הצעירים חסרי המעש בחברה הערבית, שטעונה טיפול שורש. מי שרוצה לפתור את בעיית האלימות והעבריינות בציבור הזה יצטרך לספק לצעירים האלה אופק. בכך הוא גם ייבש את מאגרי כוח האדם של הפשע המאורגן.
נתון חשוב נוסף דווקא מדשדש. שיעור התעסוקה שאינו כולל אנשים בחל"ת עלה מ־61.4% במחצית השנייה של פברואר ל־61.8% במחצית הראשונה של מרץ. זה נתון כמעט זהה לשיעור האבטלה במחצית הראשונה של מרץ 2020 לפני משבר הקורונה, שעמד על 62.1%. אבל צמיחה אמיתית של המשק תהיה רק כשהמחסום הזה ייפרץ. בסופו של דבר המשק איבד שנתיים של צמיחה שהוא צריך להדביק.
זה צריך לקרות באמצעות הכנסת יותר גברים חרדים וצעירים וצעירות ערבים לשוק העבודה. זה יכול לקרות גם אם נצליח לשמור יותר בני 60 פלוס בשוק העבודה, במקום לשלוח אותם לפנסיה שרבים מהם אינם רוצים בה.
שכר המינימום חייב לגדול
ומעל הכל, צריך לזכור שאבטלה אינה חזות הכל. משבר הקורונה החמיר מאוד את פערי השכר בין עובדים חזקים ועובדים חלשים. על פי נתוני הכלכלנית הראשית באוצר, הפער בין ענפי ההייטק והפיננסים לענפים שלא התאוששו ממשבר הקורונה גדל ב־10% עד 20% בשנתיים. אם שר האוצר אביגדור ליברמן מבין את חומרת המצב, זה לא בא לידי ביטוי בשום מהלך שלו. התוצאה עלולה להיות שככל שיעבור הזמן עבודה לא תחלץ מעוני.
במצב של משק עם תעסוקה כל כך רחבה, שיש בו 150 אלף משרות פנויות, קשה הרבה יותר להבין את הקמצנות בהעלאת שכר המינימום במסגרת עסקת החבילה. על פי העסקה, שכר המינימום יעלה ב־100 שקל בלבד מ־5,300 ל־5,400 שקל. זאת במצב של יוקר מחיה שהולך ומתגבר. העלאה אמיתית של שכר המינימום חיונית כדי להקטין את פערי השכר במשק. הטענה שזה יגביר את האבטלה נראית כאיום באקדח ריק. אולי אם השכר יגדל יהיו עוד עובדים.
