פרשנותאי אפשר היה להמציא חוק השתמטות גרוע יותר
פרשנות
אי אפשר היה להמציא חוק השתמטות גרוע יותר
הדרג המקצועי הודר במכוון ובזדון מגיבוש החוק, ואינו יכול אפילו לכמת את שיעור הפגיעה בצמיחה, בתעסוקה, בהכנסות ממסים, ועד כמה יגדל העוני
1. המידור של כל דרגי המקצוע מגיבוש חוק ההשתמטות הוא מוחלט וחסר תקדים. הכוונה היא בעיקר לשני משרדי מטה חיוניים: האוצר והמשפטים, שעד עצם היום הזה הדרג המקצועי בהם אינו יודע מה יש בחוק. האפלה היא מוחלטת. בסוף השבוע האחרון נאלצו להודות פקידי אגף התקציבים באוצר בבושת פנים כי אין להם מספרים לספק, שכן הם כלל לא מכירים את פרטי המתווה. הם אינם יודעים אפילו את גיל הפטור שבו נוקב החוק וכל מה שיש להם אלו רק הערכות ואומדנים כללים שפורסמו בעבר, האחרון בשבוע שעבר על ידי הכלכלן הראשי, למשל: אם במקום 50 אלף חיילי מילואים ישרתו חיילים חרדים בסדיר בהיקף דומה, יחסכו כמעט מיליארד שקל בחודש.
משרד האוצר הוא "האחראי לקביעת המדיניות הכלכלית בישראל ולביצועה", ואילו משרד המשפטים "פועל לעשיית צדק ולשירות הציבור בתחום המשפט בהתאם למדיניות הממשלה, תוך הגנה על שלטון החוק, על זכויות האדם ועל ערכי היסוד של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית שבה הכל שווים בפני החוק". זה תפקידם על פי חוק. התעלמות מהם משמעותה ששיקולים מאקרו־כלכליים ומשפטיים־חוקתיים לא נשקלו בשעה שגובש אחד החוקים החשובים והכי שנויים במחלוקת מאז קום המדינה.
חוק ההשתמטות נוגע בסוגיה הכי לוהטת כיום בציבור בישראל, שגם כך משוסע ומקוטב ברמות חסרות תקדים. אבל לא מדובר רק בקיטוב: להחלטה לפטור - בפועל לתמיד - את 60 אלף החרדים המועמדים לגיוס מעצם היותם חרדים יש השלכות מאקרו־כלכליות מרחיקות לכת. ההחלטה הזו תשפיע על כל תחום כלכלי כמעט: הצמיחה של מדינת ישראל (גידול התוצר), שיעורי התעסוקה, הפריון והפיתוח הטכנולוגי, הכנסות ממסים, גירעון וחוב, ממדי העוני ואי השוויון הכלכלי. ההשפעה רק תלך ותתעצם, משום שהאוכלוסייה הזו תהווה כרבע מהאוכלוסייה היהודית בעוד 20 שנה. חוק ההשתמטות יפגע באופן קריטי בכל אחד משלושת מרכיבי העוצמה הישראלית: העוצמה הכלכלית, העוצמה הצבאית והעוצמה הטכנולוגית.
כדי להבין באיזו מידה יפגע החוק בכל אלה, חובה לשתף בדיון ובהחלטות אנשי מקצוע. זה לא קרה, ולא במקרה. הפקידות המקצועית אינה יודעת במה מדובר משום שהיא מודרה בכוונה תחילה ומתוך זדון. זה משמעותי משום שלפקידות תפקיד חיוני בתפקוד יעיל של הממשלה, ובעיקר בפיתוח מדיניות ציבורית המשרתת את האינטרסים של החברה. הידע, הכישורים והניסיון המיוחדים של אנשי המקצוע תורמים למדיניות, תוך הבטחה שהיא נחקרת היטב, מתועדת במדויק ועומדת בדרישות החוק.
כך משתפרת הנשיאה באחריות והשקיפות בתהליך קביעת המדיניות. תפקיד הפקידים לספק מידע וניתוח בזמן אמת והמעורבות שלהם תורמת גם לאמון הציבור, בהיותם אנשי מקצועי א־פוליטיים ולבטח א־מפלגתיים. הם אינם צריכים לחשוש שלא ייבחרו שוב בבחירות הבאות, וכך נשמר חופש הפעולה שלהם. כאשר שני המשרדים הללו כלל אינם חלק מהדיונים ומקבלת ההחלטות, ברור לאיזה מחדל הממשלה מובילה.
2. התמונה מטרידה יותר כאשר מבינים מי הם אלה שכן קיבלו את ההחלטה ובנו את מתווה ההשתמטות. ישנן מדינות שבהן הדרג הנבחר הוא מקצועי בעצמו. באורוגוואי, למשל, שר האוצר הוא באופן מסורתי פרופסור בכיר למאקרו־כלכלה. זה לא המקרה כאן, אפילו להיפך. מקבלי ההחלטות הם פוליטיקאיים לא מקצועיים, שכבר הוכיחו שוב ושוב כי הם פועלים בהתאם לאינטרסים האישיים (הפוליטיים) הכי צרים שיש, ובעיקר להגנה על שרידות הקואליציה. פונקציית המטרה של הממשלה הנוכחית לא יכולה להיות רחוקה יותר מטובת הכלל והציבור הרחב. כל חוק ההשתמטות נועד לספק את תיאבונם של הפוליטיקאים החרדים, כדי שלא יפילו את הממשלה. קשה לדמיין הרכב ציני, חסר יכולת ופופוליסטי יותר מההרכב הנוכחי של הקואליציה לגיבוש חוק ההשתמטות.
אחרי 7 באוקטובר הדברים קיבלו משנה תוקף: ההימנעות המתריסה מלקחת אחריות על האסון והמחדל הנורא שבצידה הניסיון להפיל את ה"תיק" על צה"ל, היחס המחפיר לחטופים ולמשפחותיהם ומופעי האימים שאנו צופים בהם בדיוני הכנסת הם עדות למה שמנחה את מקבלי ההחלטות באמת. כאשר זה מגיע בצד אינספור התעסקויות אישיות מתריסות, משיפוץ בריכת מעון ראש הממשלה, דרך הטיסות "הדחופות" של מירי רגב, דוד אמסלם ועמיחי שיקלי, ועד המשרדים המיותרים של מחצית מהשרים, עולה ההבנה שהמשטר הפוליטי הנוכחי בישראל אינו רק "פופוליסטי", אלא עומד בכל הקריטריונים של "קקיסטורקטיה" (kakistocracy) - שלטון הגרועים ביותר.
3. התנהלות ממשלת ישראל סביב חוק ההשתמטות אולי מזעזעת, אך היא איננה מפתיעה. היא ממשיכה כחוט השני את דרך העברת התקציבים של 2023 ו־2024, שהם מהגרועים שהיו כאן ומבוססים מלכתחילה על גרעונות עתק - שגם בהם הממשלה לא עמדה ולא צפויה לעמוד.
סדר העדיפויות המנחה את התקציב לקוי, מעוות ומנוון. הוא מתעדף מגזריות, אי־שוויון, אי־צמיחה, בורות, פריון נמוך והדתה. מהבחינה הזו, חוק ההשתמטות הנוכחי קולע בול לאותן מטרות. וכמו שהתקציב מתעלם כמעט לחלוטין מהצרכים והאתגרים של הכלכלה והחברה האזרחית בישראל, כך גם חוק ההשתמטות המתגבש והקומבינה הפוליטית שרקחה אותו. לא עוצמתו של צה"ל, לא העלות הכלכלית, לא העומס על המשרתים. הפרמטר האריתמטי היחיד שנלקח בחשבון בחוק ההשתמטות הוא מספר האצבעות שנשארו לקואליציה.
החוק הזה משקף היטב את אופי הממשלה בעת הזו: תלושה, מנותקת, לא אחראית, לא מקצועית, נטולת חשיבה מעמיקה או ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. ממשלה ששבויה מרצון בפוליטיקה מפלגתית־מגזרית, מתוך כוונה למקסם את פונקציית המטרה של נבחרי הציבור, ולא של הציבור. גם הפעם, את המחיר הכבד נשלם כולנו, רק שהפעם, אף אחד לא יודע מה הוא.
