דעהבא לפרק: המשימה האמיתית של שני הפרויקטורים שמינה נתניהו
דעה
בא לפרק: המשימה האמיתית של שני הפרויקטורים שמינה נתניהו
כשבנימין נתניהו מסתכל צפונה ודרומה, הוא אינו רואה גבולות פרוצים ותושבים מוכים, הוא רואה איום פוליטי. המשימה של שני הפרויקטורים החדשים תהיה להבטיח שהאיום הזה על שלטונו לא יתממש
לפני כשלושה שבועות, כשראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בקריית שמונה החבולה והנטושה, הוא בחר לא להזמין לסיור המתוקשר את ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן. אז מה אם שטרן מכיר טוב מכולם את הקשיים האדירים של קריית שמונה ואת מצוקות תושביה? ראש העיר הצעיר העז לבקר בעבר את הממשלה על חידלונה בטיפול בצפון - ועל זה אין כפרה. אז שטרן הודר מהסיור ובמקומו הוזמן מועמד הליכוד לראשות העיר.
לכאורה תעלול מוניציפלי זניח, לא הציני ביותר שבמעשי ראש הממשלה, אך למעשה הוא טומן בחובו את המהות שמאחורי שני המינויים שעליהם הוכרז אתמול: נתניהו בא לפרק, לא לתקן. הוא רוצה לשלוט, לגרוף הון פוליטי, להרוויח משהו לטובת שימור כוחו ושלטונו. רק אחר כך אכפת לו מתושבי הצפון או הדרום. ייתכן שהפרויקטורים שלו יצליחו במשימתם, אבל זה מבחינתו כמעט "נזק אגבי". אולי כן, אולי לא, למי אכפת. קודם נעשה פוליטיקה.
כי מה הפך את אליעזר צ'ייני מרום ויפתח רון טל לאנשים המתאימים ביותר לתפקידי הפרויקטור לשיקום הצפון ולראש מינהלת תקומה בהתאמה? בראש ובראשונה נאמנותם לנתניהו והתאמתם לאינטרסים שלו.
רון טל מדברר בראיונות לערוצי התקשורת הימניים ובפאנל שהוא חבר קבוע בו בערוץ 14 את האג'נדה של ראש הממשלה, מכנה את הרמטכ"ל הרצי הלוי "הכושל ביותר בתולדות צה"ל", תוקף את הצבא כאילו הוא האשם היחיד במצב בגבולות בדרום ובצפון ומסייע לנתניהו להרחיק מעצמו עוד קצת מאחריות למחדל.
צ'ייני, שהרזומה שלו כולל מבצעים נועזים אבל גם ביקור במועדון חשפנות בהיותו מפקד חיל הים והיחלצות בעור שיניו מכתב אישום על שוחד והפרת אמונים בפרשת הצוללות שאיימה גם על נתניהו, מפגין עמדות ניציות בפאנלים הטלוויזיוניים שהוא משתתף בהם, הוא חבר בתנועת "הביטחוניסטים" הימנית, ולא פחות חשוב – קרא לקואליציה להמשיך בחקיקת ביטול עילת הסבירות חרף ההתנגדויות, כדי לא להיכנע לתכתיבים של הצבא.
1 צפייה בגלריה
ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן. לא זומן לסיור עם נתניהו בעירו מאחר שמתח ביקורת על הממשלה
(צילום: אביהו שפירא)
שני האלופים במיל' האלה הם רק האחרונים בשורה ארוכה של מינויים לתפקידי מפתח מקצועיים ובעלי השלכה קריטית על כלל אזרחי ישראל, שנבחנו בעיקר דרך הפריזמה של נאמנות לשליט. קדמו להם יוסי שלי שנאמנותו הבלתי מתפשרת הובילה אותו לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה שגדול בכמה מספרים על מידותיו; וצחי הנגבי, שהרקע הביטחוני שלו כשומר ישבנו של נתניהו הספיק לו כדי להתמנות לראש המועצה לביטחון לאומי הראשון שלא הגיע ממערכת הביטחון; וגל הירש המגושם, אך חבר הליכוד, שזכה בתפקיד הרגיש של הממונה על השבויים והנעדרים; ואבי שמחון, אבי הכלכלה האופטימית והאיש שמצליח תמיד למצוא את האור שבוקע מתחת לחורבות כלכלת נתניהו, שמונה ליו"ר המועצה הלאומית לכלכלה; ודרורית שטיינמץ, המקורבת למשפחת נתניהו שהיתה אחראית על הוצאות המעונות ומונתה לאחרונה ובלי מכרז לסמנכ״לית פרויקטים תחת יוסי שלי.
ראש מינהלת תקומה ופרויקטור לשיקום הצפון הם שני תפקידים שדורשים יכולות ניהוליות טובות וניסיון בקידום מהלכים בביורוקרטיה סבוכה. הניסיון של רון טל כיו"ר חברת החשמל ושל צ'ייני כיו"ר רשות שדות התעופה רלבנטי בהקשר הזה. אבל לא פחות מכך, התפקידים האלה דורשים רגישות וחמלה וגדלות נפש, שיאפשרו להכיל כאב ותסכול וכעס גדולים שהצטברו אצל התושבים שממשלתם נטשה אותם. הם דורשים קשב למצוקות ולצרכים המורכבים, הפיזיים והנפשיים. תושבי העוטף ראו את משפחותיהם וחבריהם נרצחים שם ואת בתיהם נבזזים ועולים באש. הם ברחו מממ"דים מחוררים בלי שהצבא היה שם להגן עליהם. תושבי הצפון נאלצו לנטוש את בתיהם וכבר שמונה חודשים שהם פזורים ברחבי הארץ ורואים בעיניים כלות כיצד אותם יישובים, מחוזות ילדותם, מפעלי חייהם, מטווחים ונהרסים על בסיס יומיומי.
לכן למילוי התפקידים המורכבים והרגישים כל כך של שיקום המחוזות הללו והשבת התושבים אליהם אחרי שאיבדו אמון, דרושים כישורים יוצאי דופן. נחוץ היה לסרוק בזכוכית מגדלת ולבחור בפינצטה אנשים משכמם ומעלה שיעמדו במשימה. במקום זה נתניהו בחר שוב במי שהוא סבור שישמור על האינטרסים שלו.
הוא עשה את זה משום שכאשר הוא מסתכל צפונה ודרומה, הוא אינו רואה גבולות פרוצים ותושבים מוכים, הוא רואה איום פוליטי. בשני חבלי הארץ הללו התושבים ברובם איבדו אמון בממשלה, והסנטימנט הציבורי נמצא איתם. לך תדע לאן זה יתפתח (לא במקרה תושבי הצפון המתינו חודשים ארוכים למינוי פרויקטור, וזה מונה לבסוף רק כשהכעס הציבורי הפך לאיום).
כך יצא שבתושבי קיבוצי העוטף יטפל רון טל, שניסה להיבחר ליו"ר הבית היהודי ותמך במינוי בצלאל סמוטריץ' לשר הביטחון, והיה חבר בוועדה להקמת המשמר הלאומי של איתמר בן גביר, והיה מועמד ליו"ר הדואר של שלמה קרעי, וחלם על ניהול שופרסל או איגוד הכדורסל על מה שלעזאזל יתנו לו. ואילו בצפון יטפל אלוף במיל' שהתגלגל לתפקיד משום שהתברר שאבי כהן סקלי שנבחר לפניו נחשד בחוסר נאמנות מספקת – ונענש בגירוש משפיל מעכשיו לעכשיו.
צריך לקוות ששני יצרני הסינקים במהדורות החדשות, עם המטען התרבותי הצה"לי הקשוח והביטחון העצמי המופרז, יידעו לאסוף את עצמם, להתנתק מהאינטרס של מי שמינה אותם ולפעול בכל מאודם למען התושבים. הלוואי שכך יהיה. אבל לא מאוד נופתע אם מתישהו, בעתיד הלא רחוק, נשמע לפתע על מחלוקות שהתגלעו בין המפונים על אי־הסכמות בעניין השיקום, על מאבקים סביב תקציבים בין היישובים. ירצה הגורל וטריז יינעץ ביניהם, ולפני שיבינו למה ואיך הם ימצאו את עצמם מתרחקים מהקונצנזוס, נתונים לביקורת גוברת, "סייענים של עוכרי ישראל" ונטולי כוח פוליטי. תשאלו את משפחות החטופים.
