ומי ידאג לביטחון התזונתי - חשבון נפש בחשבון הלאומי
ומי ידאג לביטחון התזונתי - חשבון נפש בחשבון הלאומי
בעוד ישראל ממשיכה להתמודד עם אתגרי הביטחון והכלכלה, מתנהלת מערכה שקטה אך קריטית לא פחות - המאבק על הביטחון התזונתי של אזרחיה. כשני מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני, וכ-30% מהאזרחים הבוגרים בישראל בחוסר ביטחון תזונתי, כשעבורם הניסיון היומיומי לשים אוכל על השולחן הוא מציאות מרה ומתמשכת. המצב הביטחוני המתוח ועליית מחירי המזון החריפו מציאות זו עוד יותר. בעוד הממשלה מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים וכלכליים מורכבים, גובר החשש שהאוכלוסיות המוחלשות ביותר יהיו אלה שישלמו את המחיר הכבד.
הדיונים האחרונים על קיצוצים אפשריים בתקציב הרווחה לשנת 2025 מדירים שינה מעיני רבים. במיוחד מדאיגה האפשרות להקפאת קצבאות הביטוח הלאומי - צעד שיפגע ישירות באלה שכבר מתקשים לשרוד. זוהי למעשה בחירה ב"דרך הקלה" לחיסכון תקציבי, תוך התעלמות מאפשרויות קיצוץ במגזרים אחרים, מורכבים יותר מבחינה פוליטית. במקום לפגוע במוחלשים, יש לבחון אלטרנטיבות אחרות ולבחור בפגיעה שאינה גזירה של מחסור במזון ותרופות. אפשר לחשוב על אפשרויות רבות, וביניהן מס על ירושה או סגירת משרדי ממשלה מסוימים, כאשר חיסכון בתקציבים אלו, או הגדלת ההכנסות, יכולים להפנות משאבים חיוניים לרווחת האזרחים הנזקקים ביותר.
זוהי הנקודה שבה עלינו לפנות לנציגים שלנו בכנסת ולשאול: היכן אתם? הרי הצהרתם שוב ושוב כי אוכל וביטחון תזונתי הם בראש מעייניכם. אך כאשר מגיע הרגע להילחם על תקציבים ולהגן על החלשים, קולכם כמעט ואינו נשמע. האם זו הדרך שבה אנו מיישמים את ערכי התורה של "וחי אחיך עמך" ודברי חז"ל: "כל ישראל ערבים זה לזה"?
אל לנו לשכוח - מאחורי המספרים והסטטיסטיקות עומדים אנשים אמיתיים, משפחות שמתמודדות יום-יום עם החלטות בלתי אפשריות: האם לשלם את חשבון החשמל או לקנות אוכל? האם לוותר על ארוחה כדי שהילדים יוכלו לאכול? לקראת החגים, כאשר ההוצאות גבוהות במיוחד, הקושי הזה מתעצם. אמנם אנו מקווים כי תווי מזון, שהתקציב להם שוריינו ב2023, וב- 2024, ייטענו בתקופה הקרובה, אך זהו מענה חלקי בלבד. קיים חשש שצעד זה, על אף כוונותיו הטובות, עלול "לעוור" את הציבור ולהסיח את הדעת מהצורך בפתרונות ארוכי טווח ומקיפים.
ברמה הלאומית, עלינו לדרוש סדרי עדיפויות הדואגים לאזרחי המדינה שהגיעו לחיים בעוני, שיתבטאו בתקציב המדינה. כך לדוגמה, קיים צורך בהול בהרחבת המיזם לביטחון תזונתי כך שיכלול לפחות 50,000 משפחות בשנת 2025, וכאמור לא לאפשר את הקפאת הקצבאות.
יש לבחון דרכים לחלוקה הוגנת יותר של הנטל הכלכלי. זו לא רק שאלה של מוסר, אלא גם של חוסן לאומי - חברה חזקה היא חברה שדואגת לחלשים שבה. הביטחון התזונתי אינו מותרות. הוא זכות בסיסית וחיונית לבריאותה הפיזית והנפשית של האוכלוסייה, ובמיוחד של ילדינו, דור העתיד של ישראל. השקעה בביטחון תזונתי היא השקעה בעתיד המדינה.
עם תחילתם של חגי תשרי והעבודה הפנימית לתשובה, חשוב לזכור שתשובה אמיתית אינה מסתכמת במעשים חד-פעמיים או הצהרות ריקות ולא בעשייה קצרת טווח בעשרת ימי התשובה. כפי שאנו אומרים בתפילה, "מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא" - המחויבות שלנו צריכה להיות לכל אורך השנה. ברמה הלאומית, זה אומר לדרוש מהממשלה ומנבחרי הציבור לשים את הביטחון התזונתי והדאגה לחלשים בראש סדר העדיפויות בתקציב המדינה.
אנו נמצאים בתקופה קריטית של עיצוב המדיניות הכלכלית והחברתית לשנה הקרובה. זה הזמן לדרוש אחריות חברתית אמיתית - דאגה למזון, שמירה על קצבאות חיוניות, ותקציב שמכסה את צרכי האוכלוסייה לכל אורך השנה הבאה. הדרך שבה נתמודד עם אתגר העוני והביטחון התזונתי תגדיר אותנו כחברה. היא תקבע אם אנחנו באמת עושים חשבון נפש ותשובה או שמא אלו רק סיסמאות ריקו: טובל ושרץ בידו.
הכותבת עו"ד בקי כהן קשת פעילה בפורום למאבק בעוני
