פרשנותההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה מחזיר את שילוב החרדים 20 שנה אחורה
פרשנות
ההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה מחזיר את שילוב החרדים 20 שנה אחורה
בעקבות ההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה, עתיד סל ההכנסות לאברך לגדול דרמטית לרמתו בימים של "חוק הלפרט" שהיה סמל הסחטנות הקואליציונית. במקביל שיעור התעסוקה בחברה החרדית צפוי לצנוח
140 סעיפים הכניסה יהדות התורה להסכם הקואליציוני. 140 סעיפים של חזירות. זה נראה כאילו יצחק גולדקנופף ומשה גפני הוציאו קריאה לעסקנים החרדים בנוסח "נתניהו עורך מכירת חיסול, תשלחו כל בקשה הזויה שיש לכם. הפעם יש סיכוי שזה יעבור". וזה עבר.
למקרא ההסכם חסר הבושה קשה שלא להיזכר בשנת 2002 שבה משפחה חרדית לא חריגה עם עשרה ילדים קיבלה 6,000 שקל לחודש נטו כקצבת ילדים (אז זה היה שווה הרבה יותר). בראיון לפודקאסט קנדי התגאה לאחרונה בנימין נתניהו ברפורמה שלו מ־2003: "החרדים והבדואים לא עבדו כי הם קיבלו קצבאות על הרבה ילדים והמגזר הפרטי שילם על זה. כשהחלטתי על קיצוץ הקצבאות הפכתי לא פופולרי". מה שנתניהו לא סיפר הוא שההסכמים הקואליציוניים החדשים מחזירים לחרדים את הכסף שנלקח אז ובריבית דריבית, וכמובן המגזר הפרטי (והשכירים) ישלמו.
נתניהו לא ערך את הקיצוץ הדרמטי בקצבאות הילדים לפני 20 שנה כי היה יותר אמיץ מהיום. הוא ערך את הקיצוץ בגלל הזעם הציבורי שעורר "חוק הלפרט", שהעניק קצבה של 850 שקל לילד החמישי ומעלה, פי חמישה מאשר לילד הראשון והשני. כך הפך החוק את קצבת הילדים לקצבה מגזרית לילדים חרדים ובדואים. במשך 20 שנה ידעו החרדים לא לחזור לסחטנות של חוק הלפרט. עכשיו כשראש הממשלה עומד לדין ולגמרי תלוי בהם הם שכחו כל זהירות. ההסכם הקואליציוני הנוכחי הוא חוק הלפרט בריבוע.
יש כל כך הרבה סעיפים בהסכם עם עלות כל כך גבוהה שספק אם אפילו באוצר יודעים כמה מיליארדים הוא יעלה לשנה וכמה כסף הוא יוסיף לסל התמיכות לאברך. אפשר רק לשער בכמה הוא יוריד את שיעור התעסוקה של גברים חרדים. העלות התקציבית היא הנזק המשני לחבלה בתמ"ג. ההעלאה חסרת הבושה של קצבת האברך ב־80% (תוספת של כ־500 שקל לחודש) היא רק קצה הקרחון.
הנה כמה דוגמאות: שר השיכון המיועד יצחק גולדקנופף מתכוון למכור דירות באזורים חרדיים בהנחה של לפחות 100 אלף שקל, שלא תותנה בעבודה. הנחה כזו שווה בחישוב חודשי לעשר שנים לתוספת הכנסה של כ־850 שקל לחודש שתקל על אברכים להמשיך לא לעבוד. ההסכם מכפיל את התקציב לתלמודי תורה חרדיים פרטיים שאינם מלמדים ליבה ובכך יביא להקטנת שכר הלימוד שמשלמים ההורים. הכוונה להשוות את שכרן של מורות חרדיות לשכר המורות בממלכתי בעייתית פעמיים. פעם אחת כי אין שוויון בין חינוך ממלכתי לחינוך פורש שאינו מלמד ליבה ופעם שנייה כי זו תוספת הכנסה דרמטית למשפחות האברכים.
הנה עוד כמה דוגמאות לחוסר הגבולות של ההסכם: המדינה תממן הקמת היכלים לישיבות (פרטיות) לגילאי תיכון, שאין בהן דקה אחת של לימודי ליבה, כולל את בתי המדרש המפוארים בתוכם; המדינה תממן שכירות לתלמודי תורה פרטיים שאין להם מבנה. החוק המחייב רשויות מקומיות לתקצב עלויות מינהלה של מוסדות חרדיים פרטיים יחול גם על מוסדות שפטורים מפיקוח ועל גני ילדים.
יש גם סעיפים שהם פרצה הקוראת לרמאי. בעבר היה תקציב הישיבות כר נרחב לאינספור פרשיות של שחיתות ודיווחים כוזבים. זה הגיע לשיא כשנחשפה בסוף שנות ה־90 רשת של 32 מוסדות, כמעט כולם פיקטיביים, שבהם כביכול 4,500 תלמידים, שהוציאה מהמדינה במרמה 35 מיליון שקל בשנה אחת. בעקבות זאת נקבע כלל שמחייב שנתיים ותק לישיבה לפני שתתחיל לקבל תקציב. ההסכם קובע שהכלל הזה יבוטל.
תקציב שקשה במיוחד לפקח עליו הוא זה של הפנימיות התורניות במשרד הרווחה. מבקר המדינה ביקר בעבר בחריפות את היעדר הביקורות על סעיף זה. עכשיו מגדילים את התקציב לתלמיד פי 3.5 לסכום של 1,200 שקל לחודש. ניתן לצפות לגל של פנימיות חרדיות שייפתחו עכשיו, אמיתיות ופיקטיביות.
בראיון ל"כלכליסט" הכריז גולדקנופף: "אנחנו נהיה אזרחי ישראל היקרים". מרשים כמה הוא עמד בהתחייבות. עם זאת, אף אחד לא העלה על דעתו כמה יקרים הם יהיו.
