ניתוחהמופע של נתניהו: לקח קרדיט לא לו, ושיחק בעובדות
ניתוח
המופע של נתניהו: לקח קרדיט לא לו, ושיחק בעובדות
רה"מ התגאה במסיבת העיתונאים שכינס בהורדת יחס החוב תוצר אף שהקרדיט המלא לכך מגיע לממשלת בנט־לפיד. ל"עודף משפטיזציה" הדביק נתונים שאינם קשורים
ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה ביום רביעי לספק מופע שירגיע את הציבור ובעיקר את הגופים הזרים שמתבוננים בדאגה על ההפיכה המשטרית המתוכננת בישראל. התוצאה היתה הפוכה: נתניהו סיבך עצמו עם הטיות וחצאי אמיתות לגבי המשק וההתפתחויות הצפויות.
טענת נתניהו: "יחס החוב תוצר שלנו עומד היום על פחות מ־61%! לא ייאמן! רק לפני שנתיים כשעשינו את המהלכים הכלכליים כדי להיחלץ מקורונה, ניבאו לנו שהיום אנחנו נהיה עם 73%".
בפועל: ממשלת נתניהו אכן הזניקה את יחס החוב תוצר של ישראל, על רקע משבר הקורונה, מ־58.8% ב־2019 ל־70.7% תמ"ג בסוף 2020. לפי נתונים שפרסם החשכ"ל לפני שבוע, יחס חוב תוצר צנח ב־2022 ל־60.9%. הירידה הדרמטית בחוב לרמת טרום־קורונה היתה דו־שלבית: ב־2021 ירד החוב פעם ראשונה ב-1.5 נקודות תוצר וב־2022 שם התרחשה רוב הירידה (כ־85% ממנה) ירידה נוספת של 8.3 נקודות תוצר. אלא שנתניהו אולי שכח שב־2022 כולה הוא היה יו''ר האופוזיציה ולא חלק מהשלטון.
באותו משפט נתניהו גם לעג לכלכלני קרן המטבע, ה־OECD ובנק ישראל שהעריכו כי ייתכן שיחס חוב התוצר של ישראל עוד יעלה ב־2021 בתרחיש הבסיס ל־75%-73% ובתרחיש הפסימי ל־80% תמ"ג. כמובן שהתרחישים האלו התבססו על כך שאין חיסון, אין השתלטות על המגיפה, נתניהו נשאר בשלטון ולפיכך מדיניות הסגרים ממשיכה לשתק את המשק. וגם שמדיניות פיזור כספים שהוביל, שכללה בין היתר "מענקים לכל אזרח" מיותרים בעלות עתק של 6 מיליארד שקל נמשכת גם. אלא שכל ההנחות לא התממשו, והממשלה שבראשה הוא לא עמד היתה זו שהפסיקה את מדיניות הסגרים וביצעה את רוב משימת החזרת החוב לרמות עבר.
לקיחת הקרדיט של נתניהו על משהו שלא עשה בהקשר החוב מהווה חידוש. מאז פרסום הנתונים הרשמיים של החשכ"ל אנשיו דווקא הלכו על האסטרטגיה אחרת: לטעון כי החוב היה יורד ממילא בגלל הצמיחה המהירה. כלומר, לממשלת בנט-לפיד זה יצא במקרה. הטענה חסרת שחר: אם כך הדברים, היינו צריכים לראות ירידה ביחס חוב־תוצר בשאר מדינות העולם, לבטח במפותחות שגם קיבלו חיסונים בתחילת 2021. אלא שבדיקת נתוני יחס חוב התוצר בשנים 2020–2021 של ה־IMF מראה כי ב־43% מהמדינות הרשומות בארגון, יחס חוב תוצר לא רק שלא ירד בתקופה הזו, אלא שאף עלה. אין מדובר אך ורק במדינות אפריקאיות שלא השיגו חיסונים אלא במדינות כגון אוסטרליה, אוסטריה, גרמניה, בריטניה, הונגריה, צ'כיה, דרום קוריאה, ניו זילנד וסינגפור. יתרה מכך, לפי דו"ח החשכ"ל לשנת 2021, מדינות הייחוס לצורך השוואת החוב (צ'ילה, צ'כיה, סלובקיה, ד.קוריאה, פולין וסלובניה) הגדילו את החוב ב־2021 ב־0.5% בממוצע. כך מתברר כי הירידה בחוב – למרות שהקורונה הפסיקה גם עבור אותן מדינות שהגדילו את החוב – היתה רחוקה מלהיות אוטומטית. נתוני החוב הרשמיים ל־2022 עדיין לא פורסמו. ישנם נתונים חלקיים אך גם גרמניה לא הצליחה בשנה שחלפה להוריד את החוב מ־67% (אותה רמה שהיתה ב־2021), גם לא בריטניה (102% תמ"ג), וגם לא ארה"ב שהגדילה את החוב מ־127% ב־2020 ל־129% תמ"ג.
טענת נתניהו: "פרויקטים תשתיתיים רבים – כמו הוצאת הגז מהמים – נעצרו בגלל עודף רגולציה ועודף משפטיזציה. אם יש מנוע צמיחה אחד גדול בישראל, זה הסרת עודף הרגולציה והסרת עודף משפטיזציה".
בפועל: נתניהו טען לעודף משפטיזציה והמונח הזה לא יצא מפיו ב־20 שנים האחרונות, ובמקומו נהג להשתמש ב"עודף בירוקרטיה" ו"עודף רגולציה". לפי דו"ח בין־משרדי מקיף שחיברו פקידי ממשלה, לרבות פקידי משרד רה"מ תחת נתניהו, שפורסם רק אחרי שהאחרון עזב את המשרד (יולי 2021), "בישראל, אבני הדרך הראשונות של הרפורמה הרגולטורית אומצו רק ב־2014 בהחלטת ממשלה – שלב מאוחר בהשוואה ליתר המדינות המתקדמות". כלומר, לפי מומחים בתחום ממרץ 2009 ועד החלטת הממשלה בנושא מסוף אוקטובר 2014, ישראל לא פעלה בנידון בזמן שכלל מדינות ה־OECD דהרו קדימה. רק בשנה השישית לממשלתו נתניהו העביר החלטה ראשונה. ארבע שנים לאחר מכן, ב־2018, התריע דו"ח של ה־OECD על התפתחות הנטל הרגולטורי כי המערכת בישראל עדיין בחיתוליה.
בנוגע למתווה הגז, ההתערבות הבולטת של בג"ץ היתה בדחיית "פסקת היציבות" המקורית שעליה חתם נתניהו בלחץ החברות הזרות, שלפיה ייאסר על ממשלות ישראל לעתיד (10 שנים) לשנות את המתווה המוסכם. אכן מדובר בצעד קיצוני שתוקן והמדינה השיגה הסכם טוב יותר. אך בג"ץ היה רחוק מלהתנגד "להוצאת הגז מהים".
טענת נתניהו: "הבנק העולמי מדרג את ישראל במקום ה־85 בכיבוד הסכמים, שזה נשמת אפה של כלכלה מתוקנת. זה מאוד לוקה בחסר אצלנו וצריך לתקן את זה".
בפועל: המספרים של נתניהו מדויקים אך זו הטייה גסה. אכן ישראל הידרדרה בתת קטגוריה "אכיפת חוזים" למקום ה־85 במסגרת מדד עשיית העסקים של הבנק העולמי. מדד זה מודד את הזמן והעלות לפתרון סכסוך מסחרי באמצעות בית משפט מקומי ואת איכות ויעילות מערכת בתי המשפט. ולמדד הזה אין קשר להפיכה המשטרית שמציע שר המשפטים לוין. בתת קטגוריה "מדד איכות ההליכים השיפוטיים", ציונה של ישראל עומד על 13.5 (מתוך 18), לעומת 11.7 בממוצע בקרב מדינות עשירות של ה־OECD.
יתרה מזו, במדד אכיפת חוזים ישראל קיבלה ציון 3 מתוך 3 בתת־קטגוריה של קיום מנגנוני יישוב סכסוכים חלופיים, לרבות בוררות. לפי מדד עשיית עסקים, רק 20 מדינות בעולם – מתוך כ־200 שמדורגת על ידי הבנק העולמי – קיבלו ציון כזה. הבעיה בישראל היא אורך ההליך: 975 ימים (שנתיים ו־8 חודשים) לעומת כ־590 יום בממוצע ב־OECD (שנה וחצי). הסיבה לכך טמונה במספרים הבאים: לפי דו"ח של מחלקת המחקר של הרשות השופטת מיולי 2021, באירופה יש בממוצע 22 שופטים ל־100 אלף איש ובישראל זה רק 8). ייתכן כי זו הרפורמה הגדולה המתבקשת ברשות השופטת.
