ריאיוןמנכ"לית עמותת נט"ל: "תחושת הביטחון של ילדים בישראל נפגעה באופן אקוטי"
ריאיון
מנכ"לית עמותת נט"ל: "תחושת הביטחון של ילדים בישראל נפגעה באופן אקוטי"
"שני דורות לפחות יעסקו בטראומה של 7 באוקטובר"; "חלק מהמילואימניקים שחזרו היו מעדיפים לשוב לעזה"; "רבים מילדי המפונים נהפכו לנוער בסיכון"; אפרת שפרוט מתריעה מקריסת מערך טיפולי הנפש "שנהפך לחצר האחורית של מערכת הבריאות"
אפרת שפרוט, מנכ"לית נט"ל, עמותת נפגעי טראומה על רקע לאומי, מהם הקשיים הנפשיים של אנשי המילואים שחוזרים מהמלחמה וכיצד הם משפיעים על שוק העבודה?
"בשנים הקרובות נפגוש אנשים שחזרו מהלחימה שלא יוכלו להמשיך בתפקידים שהחזיקו בהם קודם. אנחנו בקשר עם עשרות ארגונים עסקיים שמחלקות משאבי האנוש שלהם מתעסקות עכשיו בשאלה 'איך אנחנו מחזירות את התפקוד והאפקטיביות של הרבה מאוד אנשי מקצוע?' יש ארגונים שמעסיקים אלפי אנשי מילואים - קופות החולים, אלביט, רפאל. זה משפיע על החברה בצורה דרמטית".
ומחוץ לעבודה?
"נראה את זה גם ברמה המשפחתית בעלייה בהיקפים של אלימות במשפחה, גירושים, דיכאון וחרדה. אנחנו יודעים שיש ותהיה עלייה בהתמכרויות, בצריכה של כדורים. רואים את זה גם באוניברסיטאות: ללוחמים שחזרו לקמפוסים קשה מאד להתרכז ולחזור ללימודים. אנחנו מפעילים פרויקט לעיבוד חוויות לחימה באוניברסיטאות".
למה החזרה אינה חוויה יותר חיובית?
"אנשים היו בלחימה עוצמתית וארוכה מאוד. הרבה לוחמים שאנחנו מדברים איתם אומרים 'אנחנו מרגישים הרבה יותר שייכים לעולם שם מאשר לעולם כאן'. היה להם במלחמה חיבור חזק למשמעות ולעשייה ופתאום הם חוזרים לתפקיד בהייטק או בקרן הון סיכון ולא מרגישים שייכים ומשמעותיים, אלא קצת מנותקים, חייזרים. הם אומרים: 'אתם לא מבינים בכלל מאיפה באנו'".
אז הם רוצים לחזור למילואים?
"המחשבה היא שכל מה שלוחם רוצה זה לחזור הביתה למיטה ולמקלחת ולמקום העבודה שלו אבל אנחנו רואים שיש קושי בחזרה הביתה. אנחנו שומעים מהם שכל מה שהם רוצים זה לחזור לצוות מהמילואים. שם הם מרגישים בבית. הם כאילו חזרו הביתה. אבל בעצם הם מרגישים שהם עזבו בית, כשהם יצאו מעזה".
איך הגבתם בנט"ל לאירועי 7 באוקטובר?
"בגלל שאנחנו ארגון שעובד 24 שעות ביממה והמספר של נט"ל הופיע מיד בטלוויזיה התחלנו לקבל שיחות מאוד קשות כבר ביום שבת ב־6:30 בבוקר: שיחות מהממ"דים, אנשים שבני המשפחות שלהם ירויים בחדר ליד. היו לצערנו גם שיחות מאנשים שבדיעבד הבנו שלא ניצלו".
על מצב אנשי המילואים: "רבים מהם לא יוכלו להמשיך בתפקידים שהחזיקו קודם. אנו שומעים שכל מה שהם רוצים זה לחזור לצוות. פה הם חשים מנותקים. חייזרים"
איך עוזרת לנצור בממ"ד שיחה עם מוקד סיוע נפשי?
"יכולנו לתת לאדם תקווה וביטחון בתוך הסדום ועמורה. זה הרבה. בשעת חירום חשוב להסביר שמה שחווים עכשיו זו תגובה נורמלית למצב לא נורמלי: זה שאת לא יכולה לנשום, זה שאתה מקיא מרוב חרדה, אל תחשוב שהשתגעת. יש משהו בקול האנושי שמקנה ביטחוןבדקות הקריטיות וגם קדימה - שלא היית לבד באותן דקות".
ובהמשך?
"למחרת קיבלנו הרבה מאוד שיחות מאנשים שחיפשו את הילדים שלהם שהיו במסיבות ולא מצאו אותם. שיחות הגיעו גם מעובדי ומתנדבי 'מחנה שורה' שעסקו בזיהוי גופות. זו אוכלוסייה חרדית שלא פונה בדרך כלל. כעת אנחנו בשיא הפניות ממילואימניקים שחוזרים משדה הקרב. זה לא רק המספרים הגדולים והעוצמות הגדולות של הטראומה. אלה גם סוגי טראומה שמעולם לא פגשנו בנט"ל ואולי בעולם המערבי, כמו משפחות של חטופים או טבח המוני שיש בו גם פגיעות מיניות".
איך זה משפיע?
"אנחנו רואים אצל שורדי המסיבה את העיסוק בפגיעות מיניות, גם אם הם לא נפגעו בעצמם. עבור אנשים שנפגעו בעבר ונחשפו במסיבה שוב לפגיעות מיניות במסיבה זה קטליזטור לטראומה קשה. אצל בני זוג שהבינו שבנות הזוג שלהם לא רק נרצחו אלא גם נאנסו - זה מאוד מחמיר את הטראומה".
איך המלחמה משפיעה על ילדים?
"תחושת הביטחון של ילדים בישראל נפגעה באופן אקוטי. ביטחון זה משהו שקשה לשקם במבנה האישיותי של ילד שגדל להיות אדם. לכן אנחנו מדברים על שני דורות לפחות שיעסקו בטראומה: ממשבר האמון ועד למשפחות השכולות, כמו שהתעסקנו שני דורות במלחמת יום כיפור".
"חייבים לבצע פעולות מנע"
מדברים עלינו כעל חברה בטראומה. אבל איזה חלק יסבול מפוסט טראומה?
"לא כל החברה הישראלית תהיה בפוסט טראומה. ההערכה היא ש־15% מהאנשים שנמצאים באירוע או מהלוחמים שנמצאים בשדה הקרב יהיו פוסט־טראומטיים. ל־85% מהאנשים יש חוסן שמאפשר להם לצאת מאירועי טראומה קיצוניים ולחזור לחיים של שגרה ותפקוד ואפילו צמיחה".
15% מהמעורבים זה מספר נורא.
"כשאנחנו יודעים שיש 300 אלף מילואימניקים זה באמת מביא אותנו למספרים קשים. זה מצריך את המערכת לעשות הרבה תהליכי מנע. אנחנו יודעים שככל שההתערבות מוקדמת יותר, קטן הסיכון לפוסט טראומה כרונית. אני רוצה להגיד מילה טובה על צה"ל שפרש מערך של הרבה מאוד קציני בריאות נפש בתוך עזה וסמוך לגבול, והם נתנו מענים מיידים למי שהיה צריך".
זו מלחמת הרשתות החברתיות הראשונה, מה ההשפעה של כך?
"אנשים ראו ברשת סרטונים של רצח ואונס שלא היו באף מלחמה, תכנים מאוד קשים. אתה לא צריך להיות בשדה הקרב, מספיק שאתה רואה את זה כדי להיפגע. תחשוב על בני נוער שראו את זה בלופים. מה זה עושה להם? חיילים שלא היו בשדה הקרב אבל רואים סרטונים כאלה במסגרת התפקיד סובלים מטראומה לא פחות ממי שהיו פיזית בקרב. או מנהלות לחימה שרואות הכל במסכים או מפעילי כטב"מים".
על הפגיעה במערך האזרחי: "כבאים, קברנים ומזהי גופות הגיעו להרבה מאוד זירות אזרחיות וראו מראות מזעזעים. אני חושבת שבקרב הארגונים האלה תהיה הפוסט טראומה הכי גבוהה"
מה המצב של האנשים בארגוני תגובה ראשונה?
"כבאים, קברנים, מזהי גופות, גם המנוסים ביניהם, עברו אירועי קיצון. הם הגיעו להרבה מאוד זירות אזרחיות וראו מראות מזעזעים. אני חושבת שבקרב הארגונים האלה תהיה הפוסט טראומה הכי גבוהה. צריך להגדיל את השורות של הארגונים האלה כי אני חושבת שתהיה שם בשנים הקרובות תחלופה לא קטנה. יהיו שם אנשים שלא יוכלו להמשיך לתפקד, אנשים שהגוף שלהם לא יוכל להמשיך לסחוב את זה".
"רשימות המתנה בכל מקום"
כמנכ"לית לשעבר של עמותת על"ם, לנוער במצבי סיכון, מה את יכולה להגיד על מצב הנוער, במיוחד במלונות?
"הרבה מאוד נערים מפונים שגדלו בבתים חזקים ותפקדו לימודית וחברתית הפכו להיות נוער בסיכון מעצם היותם מפונים. החוסר במסגרת, ההתפרקות של תפקוד המשפחה, זה שההורים לא עובדים, שלא מנוהל משק בית. רואים הרבה מאוד שעות של שוטטות ויותר שימוש באלכוהול וסמים. אני חושבת שמחקרים לאורך שנים יוכיחו את הנזקים בחוסן של המפונים. אובדן תחושת הביטחון אצלם יהיה מאוד קשה. יש משפחות שלצערנו נפגעו ביותר ממימד אחד: גם נחטף להם מישהו מהמשפחה, הם גם משפחה שכולה, גם מישהו יצא להילחם והם גם מפונים".
ובגלל מחדל הפסיכולוגיה הציבורית אין מי שיטפל בכולם.
"יש לנו מערכת בריאות מפוארת בישראל אבל במשך הרבה שנים עולם בריאות הנפש היה החצר האחורית שלה. בריאות הנפש הציבורית הורעבה במשך עשרות שנים. עוד לפני הקורנה ראינו הרבה מטפלים עוברים לקליניקות פרטיות, שגם הן כבר היו מלאות עד אפס מקום. השילוב של קורונה פלוס מחאה חברתית הביא אנשים למצבי דחק קשים מאוד, וזה הביא אותנו ב'חרבות ברזל' למחסור באנשי טיפול במערך הציבורי".
על החשיפה לסרטונים ברשת: "אלה סרטוני רצח ואונס שלא היו כדוגמתם. חיילים שלא היו בקרב אבל נחשפו להם במסגרת התפקיד סובלים מטראומה לא פחות ממי שהיו פיזית בקרב"
מה קשורה ההפיכה המשטרית?
"היה פה רצף של אירועים מערערי ביטחון: מגפה עולמית, קיטוב חברתי ועכשיו מלחמה קיצונית. הקיטוב החברתי בשנתיים האחרונות בישראל הביא להחמרת מצבי החרדה והדיכאון. אנשים פנו אלינו עוד לפני המלחמה על רקע הקיטוב החברתי. היינו ממש בדילמה אם להתייחס לזה כאל טראומה לאומית כי נט"ל מתעסקת עם מלחמה וטרור. הרבה פעמים המטופלים הוותיקים שלנו, לוחמים ושבויי מלחמה, אמרו 'אני לא מכיר את המדינה שלי'".
הרפורמה בבריאות הנפש מספיקה?
"במבחן התוצאה ממש לא. יש רשימות המתנה בכל מקום: בקופות החולים ובעמותות. התקציבים למערך בריאות הנפש חייבים לגדול בשנים הקרובות. חייבים להחזיר מטפלים למערך הציבורי ולתגמל אותם כמו שצריך, להכניס טכנולוגיות שמאפשרות הרחבת מענים ולהתעסק בתהליכי מניעה. בריאות הנפש זה היום השירות הכי חשוב לחברה מלבד הצבא".
מה המצב בנט"ל?
"גם אצלנו יש רשימת המתנה, דבר שמעולם לא היה: מאות לוחמים מחכים לטיפול. לפני המלחמה היו לנו בשנה שלמה 22 אלף שיחות לקווי הסיוע. מ־7 באוקטובר עד עכשיו היו לנו 32 אלף שיחות. מ־100 מטפלים בקליניקות גדלנו ל־350. לפני המלחמה היו 300 מטופלים. היום יש לנו 1,900. 30% מהמטופלים אלה שורדי המסיבות. 30% מילואימניקים ויש תושבי העוטף ומשפחות חטופים. ויש כמובן פוסט טראומתיים ותיקים. באמת מאסות מאוד גדולות".
איך המצב השפיע עליך?
"מצב החירום מאוד מקצין את התכונות המרכזיות של אנשים. מי שחרדתי הפך ליותר חרדתי. ואני מאוד ביצועיסטית - אז נהפכתי לרובוט. אחרי 7 באוקטובר, למשך שלושה חודשים בערך, רק עבדתי במשך כל שעות הערות שלי. לא הרגשתי. לא חשבתי. גם הבנתי שכמנכ"לית נט"ל אני צריכה לשמור על עצמי אז הקפדתי למנן את כמות החדשות שאני רואה, ולא ראיתי אף סרטון של המראות האלה".
נט"ל
עמותת נט"ל לנפגעי טראומה על רקע לאומי הוקמה ב־1998 ועוסקת בטיפול ומניעה של פוסט טראומה ושיקום תעסוקתי. הארגון מפעיל קו סיוע נפשי לנפגעי טרור ולוחמה, טיפולים קליניים, סדנאות חוסן ובית ספר אקדמי למקצועות הטראומה. בעקבות המלחמה תקציבו הוכפל מ־22 מיליון שקל ב־2023 ל־47 מיליון ב־2024.
אפרת שפרוט (51)
- גרה בקריית אונו, נשואה + 3
- מנכ"לית נט"ל, עמותת נפגעי טראומה על רקע לאומי
- שימשה כמנכ"לית עמותת על"ם לטיפול בנוער במצבי סיכון, מנכ"לית קרן הזדמנות לעידוד השירות הלאומי אזרחי
- תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מאניברסיטת רייכמן, תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב
- לפני שפנתה לפעילות חברתית עבדה כעו"ד שמתמחה בשוק ההון
