אנשים עם מוגבלות נפגעו קשה יותר כלכלית בקורונה
אנשים עם מוגבלות נפגעו קשה יותר כלכלית בקורונה
מחקר של המכון למדיניות חברתית באוניברסיטת וושינגטון גילה שהכנסות של 43% ממשקי הבית שבהם אדם עם מוגבלות נפגעה במהלך המגפה, בהשוואה ל־28% ממשפחות ללא מוגבלות. 26% נזקקו לחבילות מזון. 11% בחוסר ביטחון תזונתי חמור
משקי בית שבהם אדם עם מוגבלות נפגעו קשה בהרבה במהלך הקורונה ממשקי בית שאין בהם אדם כזה. 43% דיווחו על פגיעה בהכנסת משק הבית מעבודה, מתוכם 19% על אובדן הכנסה של יותר מ־5,000 שקל. בניגוד לרוב המשק, שיעור התעסוקה של משקי בית שיש בהם אדם עם מוגבלות כמעט לא התאושש מהנפילה במשבר. 26% ממשקי הבית שבהם אדם עם מוגבלות נזקקו לחבילות מזון לעומת 6% במשקי הבית האחרים. 11% מדווחים על חוסר ביטחון תזונתי חמור לעומת 6% בקרב משפחות שבהן אין אדם עם מוגבלות.
כך עולה ממחקר שביצעו מנהלת המכון למדיניות חברתית באוניברסיטת וושינגטון פרופ' מיכל גרינשטיין וייס וד"ר אורן הלר שהוא חוקר בכיר במכון, בהזמנת אגף "ישראל מעבר למגבלות" של הג'וינט. הוא נעשה במסגרת פרויקט מעקב השוואתי אחרי השפעות הקורונה שמנהל המכון למדיניות חברתית בארה"ב ובישראל. השאלות בנושא משקי בית שבהם אדם עם מוגבלות נשאלו בסקר הרביעי של הפרויקט, במאי־יוני השנה. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 2,100 איש מהאוכלוסייה הבוגרת.
ב־13% ממשקי הבית נמצא אדם עם מוגבלות. שיעור גבוה במיוחד של 17% נמצא במשקי בית בחמישון ההכנסה התחתון. 29% מהמשיבים במשקי בית שיש בהם אדם עם מוגבלות דיווחו על ירידה בהכנסה של ראש משק הבית במהלך משבר הקורונה לעומת 18% בשאר האוכלוסייה.
כשבודקים את ההכנסה מעבודה של כל משקי הבית, הפערים מתרחבים. הכנסתם של 43% ממשקי הבית שבהם אדם עם מוגבלות נפגעה לעומת 28% בכלל האוכלוסייה. הכנסתם של 19% ממשקי הבית שבהם אדם עם מוגבלות נפגעה ביותר מ־5,000 שקל. יצוין שהפגיעה בהכנסה היתה דווקא בשכבות החלשות. 47% מהמשפחות שיש בהן אדם עם מוגבלות ומשתכרות מתחת לממוצע - נפגעו בהכנסתן.
את האחוז הגבוה של משפחות שהכנסתן נפגעה יכול להסביר בין היתר ממצא אחר שלפיו ב־31% ממשקי הבית שיש בהם אדם עם מוגבלות נאלץ אחד המבוגרים לוותר על עבודתו כי לא מצא אפשרות לטיפול בילדים, לעומת 18% בשאר האוכלוסייה. מנהלת אגף ישראל מעבר למגבלות בג'וינט, אפרת שטרן, אומרת שהנפגעות קשה יותר היו משפחות של ילדים עם מוגבלות שלומדים בחינוך רגיל, משום שהלימודים שלהם הושבתו בסגרים יותר מאשר בחינוך המיוחד.
2 צפייה בגלריה
פרופ' מיכל גרינשטיין וייס, מנהלת המכון למדיניות חברתית באונ' ושינגטון
(צילום: וויטני קורטיס)
חומרה יתרה יש לפערי התעסוקה שנחשפו. שיעור התעסוקה של ראשי משקי בית שבהם אדם עם מוגבלות ירד בקורונה מ־65% ל־52%. כלומר הוא ירד ב־13 נקודות אחוז לעומת 8 נקודות אחוז בכלל האוכלוסייה. חמור יותר: בניגוד לכלל המשק לא היתה כמעט עלייה בשיעור התעסוקה של ראשי משקי הבית שבהם אדם עם מוגבלות לאחר הסגר השלישי והוא נותר על 53%. סביר להניח, עם זאת, שהמצב השתפר מאז, הן בשל סיום דמי האבטלה בסוף יוני והן בשל החזרה לשגרת לימודים.
גרינשטיין וייס בדקה את מצוקת המשפחות לא רק על פי הכנסה אלא גם על פי משתנים נוספים. 36% מהמשיבים במשקי בית שבהם אדם עם מוגבלות מוטרדים מחובות שלקחו על עצמם במשבר לעומת 21% בלבד במשקי הבית האחרים. 21% ממשקי הבית שבהם אדם עם מוגבלות נזקקו לסיוע מגמ"ח או עמותה לעומת 8% ביתר האוכלוסייה. 26% קיבלו חבילות מזון לעומת 6% ביתר האוכלוסייה. 11% סובלים מחוסר ביטחון תזונתי חמור לעומת 6% במשקי בית ללא אדם עם מוגבלות.
שטרן אומרת ש"רק כאשר אנשים עם מוגבלות יהיו חלק מהקהילה בתחומים כמו השכלה, תחבורה ציבורית, מיומנויות דיגיטליות ושירותים מותאמים, יהיה שיפור גם ברמת ההכנסה שלהם". גרינשטיין וייס אומרת ש"עמדת הנחיתות של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה כנראה גם מקשה עליהם יותר לחזור אליו. בנוסף הם דואגים יותר לבריאות שלהם".
