פרשנותתענוג יקר: ישראל מהמרת על אינטל עם מתנות לא שקופות
פרשנות
תענוג יקר: ישראל מהמרת על אינטל עם מתנות לא שקופות
קשה לאמוד את הכדאיות הכלכלית של העסקה שנחתמה בין ישראל לבין ענקית השבבים. משרד האוצר מסתיר את הנתונים כשהטבת מס החברות ממשיכה לעוות את מערכת המס בישראל
מאוד קשה לאמוד את הכדאיות הכלכלית של העסקה החדשה־ישנה שנחתמה בין ישראל לבין ענקית השבבים אינטל בדבר הקמת־הרחבת המפעל בקריית גת. הסיבה הראשונה היא כי משרד האוצר מתעקש להסתיר את המספרים בפני המממנים שלה: משלם המסים הישראלי. מתברר כי גם ב־2023 כאשר מדובר באינטל, האזרח מצווה לשלם אבל לא לדעת על מה. הסיבה השנייה היא טכנית וקשורה להערכת התועלות הלא ישירות שלה. הרבה יותר קל לאמוד האם התועלת הפיסקאלית היא חיובית או שלילית - כמה כסף ייכנס לקופה הציבורית בסוף התקופה. האומדן קיים אך הוא סודי. עם זאת, הרבה יותר קשה להעריך את הערך המוסף של כל עובד אינטל שיוצא לעצמאות ומקים סטארט־אפ משלו שיתורגם לאקזיט ויכניס מאות מיליונים לקופת המדינה בחזרה.
מה שמניח את הדעת הוא כי מי שניהל את בדיקת הנאותות הם פקידי האוצר - אותם פקידים שהשר שלהם וחברי מפלגתו אוהבים לשנוא. בימים אלה, העובדה שמי שביצע את התהליך הם אנשי מקצוע מרגיעה מאוד וזו גם הסיבה מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' ביקשו להדגיש את נוכחותם בעסקה, והממונה על התקציבים יוגב גרדוס היה עם נתניהו במעמד הבשורה.
כאשר צוללים אל המספרים מבינים כי התענוג של העסקה הזה אינו זול: מענק הקמה של יותר מ־12% הוא כפול מזה שהתחייב נתניהו ב־2014 (אז נפתלי בנט היה שר הכלכלה) להרחבת מפעל אינטל. מדובר בסכום עתק של יותר מ־11 מיליארד שקל ואין לפסול על הסף שהוא כולל גם "מס הפיכה" - תוספת בגין עליית פרמיית הסיכון של ישראל על רקע ההפיכה המשטרית שלפי דו"ח ה־IMF מסוף השבוע היא הסיכון הגבוה ביותר עבור כלכלת ישראל וגם עלול להכניס אותה למיתון ולמשבר קשה כבר השנה. זו אולי הסיבה מדוע באוצר מיהרו לחתוך מהר ולסגור את התנאים. הרי על הקמת־הרחבת המפעל הזה דווח כבר במאי 2021 ובאוגוסט 2022. הם הבינו שהזמן - והתיאבון של לוין ורוטמן - משחק לרעתם וכדאי להזדרז כדי לחתוך הפסדים וכדי לרשום הישג שיגדיל את הפופולריות של הממשלה הכושלת.
ההערכה היא כי המפעל החדש יעסיק 6,000 עובדים כך שמדובר בעלות יצירת משרה של יותר מ־1.8 מיליון שקל לכל אחת. זה לא כסף קטן וזה לא כולל את ההטבה המרכזית: הטבת מס חברות שכמו ב־30 השנים האחרונות - קשה לאמוד אותה בדייקנות והיא ממשיכה לנוון את מערכת המס הישראלית. לפי דו"ח הכנסות המדינה האחרון, ב־2018 רוב הטבות המס (56%) במסגרת החוק לעידוד השקעות הון (חברות יצואניות) ניתנו לעשירון העליון. מדובר ביותר מ־3 מיליארד שקל לשנה־ ל־13 חברות ביניהן אינטל. יתרה מזו, למרות המדיניות הממשלתית שמיועדת להגדיל את המס האפקטיבי (שיעור המס הסופי שהחברה משלמת אחרי הטבה) של אותן חברות, עדיין המס האפקטיבי של אותה קבוצה פריבילגית עמד על יותר מ־8%, כך ש־7.5% מס חברות עדיין נחשב "מתנה".
זו הסיבה שיש האומרים שישראל מכורה לאינטל ויותר משלושה עשורים לא מצליחה להיגמל ממנה. הרי התמורה השולית התעסוקתית של אינטל ב־2023 כאשר העתיד נמצא ב־AI נמוכה מזו של 1974 כאשר החברה הקימה בישראל את מרכז המו"פ הראשון. יש לברך על כך שדווקא החלק של המענק גדל על חשבון החלק ה"לא שקוף": בשונה מהטבת מס, מענק רשום בספר התקציב ומהווה הטבה מוצהרת ומוחשית. מבחינה ציבורית היה נכון יותר לגבות מאינטל 23% מס ולהעניק לה את כל ההטבה בצורה של מענק. אז הכל היה שקוף וכולם היו מבינים כמה "עולה" אינטל בישראל ויותר מומחים וכלכלנים היו, אולי, מלינים או מציעים לוותר על התענוג.
אך ישנם גם שיקולים אחרים: אחרי מגפת הקורונה, מלחמת אוקראינה, ובעיקר המלחמה הקרה שמתגבשת בין ארה"ב לסין, אנו מול מציאות גיאו־פוליטית־כלכלית שונה בתכלית ממה שהיה בשנים עברו. השינויים הינם משמעותיים: גם ממשלת ארה"ב והאיחוד האירופי שיגרו תוכניות תמיכה להקמת מפעלי שבבים בסכומי עתק כאשר המציאות החדשה כפתה עליהן ועל שאר המעצמות מפעלים IN HOUSE על חשבון הישענות על שרשראות אספקה מסוכנות המבוססות על מפעלים בכל רחבי הגלובוס. הדבר הופך את הזירה למשיכת השקעות של ענקיות שבבים למאתגרת ותחרותית הרבה יותר.
ישראל מהמרת על אינטל והאירוע הזה רק מחזק את המחוזקים: אלו שסברו כי אינטל זו השקעה אסטרטגית שמחים על הבשורה ואלו שמאמינים כי ישראל הייתה צריכה לחתוך מזמן את חבל הטבור מאינטל, מאמינים כי זו השקעה לא כלכלית.
