מבחן רכבפורד ריינג'ר: לא לגוש דן, כן לשלג
מבחן רכב
פורד ריינג'ר: לא לגוש דן, כן לשלג
לפורד ריינג'ר מראה מגניב והוא עובד היטב גם בשלג. מה שמכשיל אותו מול המתחרים בישראל השמשית הוא גחון נמוך שמשתפשף בסלעים. תא הנוסעים מצויד במסך מגע, גם אם לא מספיק אינטואיטיבי, מכסה המנוע הגדול מקשה לתמרן בעיר - אבל צריכת הדלק מפתיעה לטובה
רמת הגולן של החורף היא ארץ אחרת, ארץ קסומה ומרשימה ומי שלא גר ברמת הגולן או לא מסתובב בה בחורף לא יבין על מה מדובר. ברגע שההגה מופנה ימינה בצומת מחניים והירידות לירדן מתחילות, הכל משתנה: האקלים הופך להיות קר יותר, האוויר נהיה לח יותר, הכל נהיה שקט. ואז מגיע הירדן, עכשיו הירדן גועש על אמת. מהירדן עולים לצומת וואסט. מצומת וואסט, כל האפשרויות פתוחות: אפשר לנסוע לעין זיוון, אפשר לנסוע עד חמת גדר, הגולן ענק, נטוש, מדהים. בגולן קר, קר ברמה שלא נתפסת למי שמגיע מהמרכז. מזג האוויר של הגולן הפכפך והכל קרוב: בצפון שלג, בדרום ערפל, במרכז גשם. בגולן יש מעט מאוד סוגים של רכבים: יש טנדרים של טויוטה, יש הרבה סובארו, פה ושם יש קורולות וגם דאצ'יה דאסטר. מי שנוהג ברמת הגולן נוהג כדי לשרוד, כדי לנסוע ביום 80 ק"מ ברכב שלא מתקלקל, יכול לרדת לשוליים ואם יש בשוליים סלע אז זו לא בעיה, יכול לנסוע בשלג, יכול לנסוע בחמסין, יכול לנסוע באפוקליפסה.
עכשיו ברמת הגולן יש עוד טנדר. השם הוא פורד, פורד ריינג'ר. עד כה שווקו בישראל הטנדרים הגדולים של פורד, הכבדים יותר, שדורשים רישיון למשאית. עכשיו ריינג'ר רוצה להתחרות מול טויוטה היילקס, מול איסוזו דימקס, מול שמות שהם כמעט אגדות בתחומם. הריינג'ר הוא גם אגדה, פשוט לא אגדה אצלנו: באוסטרליה הוא נפוץ מאוד, שם קוראים לו "יוט". בדרום אפריקה הוא גם מחזה נפוץ. קוראים לו "באקי". בישראל הוא לא שווק עד עכשיו, לא ברור מדוע, כי המוניטין של פורד כיצרנית של טנדרים קשוחים בהחלט מוכח. הריינג'ר מיוצר באותו מפעל שמייצר טנדר נוסף: אמארוק של פולקסווגן. הם גם די דומים.
קשה לומר שריינג'ר הוא טנדר נאה, קשה לומר על הרבה טנדרים שהם נאים, אולי חוץ מהטנדרים של מיצובישי שכבר אי אפשר למצוא בישראל. בפורד רוצים להאמין שהריינג'ר הוא משהו יותר מהודר מהיפנים. בהתחשב בעובדה שזו קטגוריה של שחקנים שבאים לשחק קשוח, לא ידוע מי בעצם רוצה טנדר מהודר. אבל הריינג'ר כן נראה מגניב, כן אפשר לזהות איפה הוא קשור לאחים הגדולים שלו. כמו בהרבה טנדרים, גם בריינג'ר הגלגלים נראים קטנים מדי, בישראל אסור להתקין גלגלים גדולים, בעולם זה הדבר הראשון שבעליו של הריינג'ר כנראה יעשו. לריינג'ר יש מנוע לא שגרתי: שני ליטרים בלבד, 170 כוחות סוס, תיבת הילוכים אוטומטית. לריינג'ר יש מספיק כוח, הדגש הוא על "מספיק", כלומר אם היה לו עוד קצת כוח, זה בהחלט היה תורם. ליד קיבוץ גדות רכב של אינסטלטור נתקע בשלולית עמוקה. לריינג'ר יש וו גרירה, לנו יש רצועה. למשוך רכב של אינסטלטור אין לריינג'ר שום בעיה, אבל לעקוף במהירויות גבוהות קצת יותר קשה לו.
תא הנוסעים של ריינג'ר שב ומזכיר לנו: טנדר הוא טנדר, כלומר אי אפשר לשלב בין הנאה ועבודה בלי לשלם על זה מחיר. בפורד ניסו לייצר תא נוסעים שירגיש כמו של מכונית חשמלית מודרנית, כלומר התקינו מסך גדול. אבל הוא לא מספיק גדול, הוא לא מספיק אינטואיטיבי. אם לריינג’ר היו בקרות מכניות פשוטות, זה היה הרבה יותר נוח.
מכסה המנוע הגדול מקדימה מקשה על הראייה החוצה. בגולן נחמד שיש ריינג'ר, בגוש דן קשה לתמרן איתו ליד מעברי חציה כשלא רואים מי נמצא לפניו, במיוחד ילדים. המושב האחורי סביר בשביל טנדר, אבל ילדים לא ישרדו בו נסיעות ארוכות מאוד – המושב זקוף מאוד, המסעד קצר. המושב הקדמי טוב, נוח בנסיעות ארוכות.
יש גם מערכות בטיחות מקוריות שעובדות היטב, כולל התרעת התנגשות ובקרת שיוט אקטיבית. איכות החומרים סבירה, איכות הגימור טנדרית למהדרין. עוד לא נולד הטנדר שבורך בתא נוסעים של מכונית משפחתית וזה בסדר. הריינג'ר כן מאותת למי שיושב בו שריינג'ר מהסוכנות הוא רק ההתחלה. יש לו כמה מאפיינים שניכר שמיועדים לשימוש של ג'יפאים מדופלמים, אם רק יידעו היכן ללחוץ: שורה של מתגים בדיפון הגג שמיועדים לתאורה נוספת, שקע בתא המטען שניתן לחבר אליו מכשירי חשמל, שקע כזה נוסף בתא הנוסעים שאפשר אפילו לחבר אליו מכונת קפה. פורד יודעת נפש לקוחותיה.
למי שמגיע פעם בהרבה זמן למג'דל שמס, הרחוב הראשי יספיק. יש בו פלאפל, שווארמה, הרוב על מדים. אבל מי שמכיר, יודע שלמעלה יש רחוב אחד שממנו יש גישה אל ההר הלבן. המקומיים הולכים שם ברגל כדי להגיע קצת לשלג, אנחנו עם ריינג'ר. לריינג'ר יש כמובן הנעה כפולה וגם הילוך כוח, כלומר יכולת לזחול בשטח קשה. בנוסף על אלה יש לו גם נעילת דיפרנציאל אחורית, כלומר התקן שנועל את צמד הגלגלים האחוריים למעבר מכשולים קשים – ושלל תוכניות נסיעה בשלג, בחצץ, בהכל. ריינג'ר צולח שלג ללא בעיה מיוחדת. גם שלג עמוק, הוא עובד היטב. אבל כאמור, כדי לנסוע בשטח קשה צריך יותר מזה. צריך מרווח גחון כדי לא לפגוע בסלעים, צריך זווית טובה להתרחק ממכשולים. גם בהיבט הזה ריינג'ר הוא פלטפורמה, כלומר היצרן יודע שמי שיקנה אותו ישדרג אותו בשלל תוספות לשטח. לכן בשטח ריינג'ר מקבל ציון "סביר". הבעיה טמונה בעיקר בגובה באזור הגחון שקל לפתור באמצעים שאינם חוקיים בישראל. וחבל שכך כי עם גלגלים מתאימים וגובה ראוי, ריינג'ר יכול בהחלט להילחם במובילי הקטגוריה, כלומר ההיילקס של טויוטה.
בכביש – טנדר הוא טנדר. רוב יצרני הרכב שמייצרים טנדרים מייצרים אותם שיהיו קשוחים: שלדת מתכת גדולה ומסיבית, "שלדת סולם" בלשון הג'יפאים, קפיצי עלים מאחור, כלומר קפיצים בתצורה עתיקה למדי שהומצאה לפני מעל 100 שנים כדי לשאת משקל, קפיצי סליל מסיביים מקדימה. לתשומת לב מי שרוצה לעבור לטנדר מרנגלר או לנד קרוזר: בכביש זה הרע במיעוטו, אבל זה נוח יותר מטנדרים אחרים בקטגוריה. כדי שהפורד יהיה נוח צריך להעמיס אותו היטב מאחור, או להחליף את הקפיצים. את שניהם לא יצא לנו לעשות. חוץ מנוחות הנסיעה הטנדרית, ריינג'ר הוא שייט למרחקים ארוכים. כמות הרעש בתא הנוסעים שלו מינימלית, צריכת הדלק טובה ועומדת על כמעט 11 ק"מ לליטר. בהחלט מרשים.
בסופו של יום צריך לחזור מהגולן, צריך להחזיר את הריינג'ר. צריך להסיק מסקנות: פורד נכנסת עם ריינג'ר לפלח שוק שנשלט באופן כמעט בלעדי על ידי טנדרים יפניים מוכחים שעולים פחות מ־300 אלף שקל. ריינג'ר נוח (יחסית לטנדר) וחסכוני, לפורד יש מוניטין מעולה כיצרנית של טנדרים גדולים, וכנראה שהאוסטרלים שהפכו את ריינג'ר לטנדר הכי נמכר אי שם למטה יודעים למה הם קונים אותו. אבל בישראל לריינג'ר עדיין אין את המוניטין המוכח שמאפשר ליבואנית לגבות מחיר של מעל 320 אלף שקל עבור מתחרה שאמור להיות יותר איכותי ממלכי השוק היפניים.
פורד ריינג'ר XLT
מנוע: דיזל, נפח 1,996 סמ"ק. הספק מרבי 170 כ"ס. מומנט מרבי 41.3 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית אינה מפורסמת על ידי יצרן, זינוק ל־100 קמ"ש אינו מפורסם על ידי יצרן
צריכת דלק רשמית: 11.3 ק"מ לליטר. צריכת דלק בפועל 11.1 ק"מ לליטר
בטיחות: 8 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי
קבוצת זיהום: 15
מחיר: 325 אלף שקל
