פרשנותשוק קח־תן בשכר: סמוטריץ' קנה שקט מבר דוד
פרשנות
שוק קח־תן בשכר: סמוטריץ' קנה שקט מבר דוד
על פי ההסכם עם ההסתדרות, האוצר יעניק תוספת שכר לעובדים שתגיע ל־11% בשנים הקרובות; וזה כולל הבנה שקטה שארגון העובדים לא יצטרף למחאה נגד ההפיכה המשטרית; מי ירוויח ומי יפסיד מההסכם
ההסכם שנחתם בין ההסתדרות והעובדים לבין משרד האוצר הושג מהר ובלי שביתה. אין לזלזל בכך: הדבר האחרון שהמשק הבוער שלנו צריך בימים מורכבים אלה הוא שביתות בגלל שכר. המספרים מדברים בעד עצמם: בסך הכל תוספת של 4.3 מיליארד שקל בשנתיים הבאות, סכום שכבר מתוקצב, כשאגף התקציבים הכין אף מרחב תמרון גדול יותר. לכן, צדק שר האוצר בצלאל סמוטריץ', כאשר דיבר על הסכם "אחראי" בהקשרים מאקרו־כלכליים.
אך אי אפשר לנתק את האירוע הכלכלי המשמעותי הזה מאירוע משמעותי מקביל שעובר על מדינת ישראל: ההפיכה המשטרית. זה היה "הפיל שבחדר" במהלך הדיונים ובמהלך מסיבת העיתונאים ביום חמישי האחרון שבו הוצג ההסכם.
מדברי יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד וסמוטריץ' היה ברור שנוצרה כאן הסכמה לא כתובה בין השניים: שקט תמורת שקט. בר דוד מצידו קיבל את מבוקשו: הסכם מפנק. בהחלט הישג חשוב עבור מי שהיה חייב להביא לעובדים נתונים מרשימים, מוחשיים, ומהירים. אבל, בניגוד להסכמים קודמים, בר דוד לא רק התחייב להבטחת שקט תעשייתי בהיבט המשקי, אלא גם בהיבט הפוליטי.
ההסתדרות לא תיקח חלק אקטיבי במחאה נגד ההפיכה המשטרית וזאת למרות שההיסטוריה מראה באופן מובהק כי למשטרים אוטוריטארים, בעיקר אלה שמגיעים מימין, יש נטייה "להשתיק" ועד "למחוק" את ארגוני העובדים. בר דוד אמנם קרא באופן נלהב לכל הצדדים "להידבר" ולפתור את הסכסוך החוקתי, אך במקביל יו''ר ההסתדרות הבהיר כי כמו שלא התערב בעבר, הוא גם לא יתערב בעתיד.
1. יש להסכם הזה כמה הישגים חשובים לטובת המגזר הציבורי: חלק מהתוספת (14% בממוצע) ניתנה באופן שקלי - 400 שקל בשנה זו ועוד 100 שקל החל מהשנה הבאה. ובסך הכל תוספת של 11% על פני 5 השנים הבאות (ההסכם תקף עד סוף 2027). כאשר מסתכלים על אותן תוספות שקליות באחוזים, אזי התוספת משמעותית יותר עבור בעלי השכר הנמוך ולכן הן מתעדפות את העובדים החלשים ביותר במגזר הציבורי שכבר הוכח שהוא אחד מהמחוללים המרכזיים של אי־השוויון במשק. החשיבות של התוספת השקלית היא כפולה: היא גם מצמצמת פערים - למרות ששכר אינו כלי שמיועד לכך מלכתחילה - אך בעיקר היא שוברת את עיקרון "תוספת הוותק" שכן הן מיטיבות עם העובדים המתחילים שמטבע הדברים הם בעלי שכר נמוך. אחד האתגרים החשובים של המגזר הציבורי הוא למשוך עובדים צעירים שבמצב הנוכחי נאלצים להסתפק בתחילת הדרך בשכר נמוך מאוד שאינו תחרותי לעומת מקצועות מקבילים במגזר הפרטי. יתרה מזו, קבוצות עובדים חלשות - עובדי המינהל והמשק בבתי החולים ובקופות החולים, טכנולוגים רפואיים, עובדי הדימות והרנטגן, עובדות סוציאליות, אחיות, פסיכולוגים ועובדי בתי החולים הפסיכיאטריים - יקבלו תוספות ייחודיות שגם יחזקו את מערכת הבריאות.
קבוצה שהופלתה לרעה תקופה ארוכה וקיבלה פיצוי בהסכם הנוכחי כוללת את הסייעות בחינוך שיקבלו תוספת שכר של 30%-20% (תלוי מאפיינים) וגם מענק של 6,000 שקל כמו כל יתר עובדי המגזר הציבורי. סביב ההישג הזה נוצרה מחלוקת שנראתה בלתי אפשרית לפירוק אחרי שהאוצר התעקש למנוע את התוספות האלה. אך לבסוף, גם על המשבר הזה התגברו הצדדים.
2. אלא שגם הפעם, חלק מההישגים הגדולים עבור המשק והשירות הטוב יותר שיקבל הציבור הרחב - הוצנעו, שלא לומר הוסתרו, כדי לא לחולל מהומה. גורמים המעורים בפרטים מסרו ל"כלכליסט" כי שורה ארוכה של "גמישויות" - לרבות אפשרות לפטר תוך שבועות אחדים עובדים שאינם ממלאים את הנורמות בכמה סקטורים במגזר הציבורי, והכנסת טכנולוגיות חדשות - יהיו חלק אינטגרלי של ההסכם ולמעשה הם כבר בתוכו.
מדובר בסעיפים חסרי תקדים. "הגמישויות שקיבלנו כוללות הכנסת טכנולוגיות חדשות ללא הגבלה של ממש, המשך גמישויות קורונה לרבות ניוד עובדים, הגדרות תפקיד, הגדלת חוזים אישיים, הרחבת המוסד לבוררות, הסכמה של ההסתדרות לשנות את חוק הגמלאות כך שרכיבים לא יבואו לפנסיה תקציבית, ומכסת פיטורים מהירים ללא פריטטיות או בוררות בשלטון המקומי ובאוניברסיטאות", מסביר גורם באוצר שמכיר היטב את פרטי ההסכם. הוא אף מקווה כי ההישגים הללו יגיעו גם לחלק מהתאגידים. המהלכים האלו קריטיים לשיפור השירות הציבורי שהוא כלי מרכזי להצמחת המשק. היות ורמת הגמישויות במגזר הציבורי נמוכה מאוד עדיין, שינוי קל עושה הבדל משמעותי: כאשר תוך פחות מחודש ימים עובד שלא עמד בנורמות העבודה המקובלות ימצא את עצמו בחוץ אחרי תהליך יעיל, כל היתר יבינו ש"החגיגה נגמרה".
3. שאלה נוספת שטרם הוכרעה היא האם מדובר בהסכם נדיב מדי. התשובה קשורה לנקודת המבט שבה בוחרים. יש שתי גישות לבחון את ההסכם: ככזה שנעשה ל־5 שנים (מ־2023 ועד 2027) או ככזה שמבקש לפצות גם על 3 השנים שלא היה הסכם - ובהן ההסתדרות נהגה באיפוק ובאחריות - ולפיכך הוא ל־8 שנים (2020־2027). אם בוחנים לפי הגישה הראשונה, מדובר על תוספת שהיא כמעט כפולה (14% ל־5 שנים) לעומת התוספת של 7.9% (ל־5 שנים) שקיבלה ההסתדרות בהסכם הקודם (2019-2015) שנחתם בסוף דצמבר 2015.
אך גם כאן יש כאלה שחולקים על החישוב והם מבקשים להתייחס לתוספת של 11% ולא של 14%, שכן לדבריהם, גם בהסכמים קודמים האוצר נהג לחלק תוספות שקליות לקבוצות מסוימות - הן בהסכם המסגרת או בהסכמים מפעליים ייחודים שנחתמו בצמוד - והם לא "נספרו" בשיעור הכללי של התוספת, כלומר, לא נכללו ב־7.9%. יתרה מזו, אותם גורמים מבקשים להדגיש כי העובדה שההסכם הזה שם סוף לכל שאר סכסוכי העבודה והוא נותן מענה עבור כלל הגופים שהיו להם דרישות שכר - הדבר מהווה הישג משמעותי נוסף בפני עצמו.
אם בוחנים את תקופת ההסכם ל־8 שנים, אז הוא כבר יותר מתקרב לשיעורים שראינו בהסכם הקודם (1.75% כעת לעומת 1.58% ב־2015). אם בוחנים את התוספת של 11% ל־8 שנים - אזי, מדובר בהסכם יותר זול מקדמו (1.375% כעת לעומת 1.58% ב־2015). אגב, ההסכם הנוכחי מעניק לכאורה שקט ל־8 שנים (3 כבר התקבלו) לעומת 5 שנים בהסכם הקודם, ולכן מדובר בהסכם טוב יותר.
אך יש כאן מלכוד גדול: לצד תוספות השכר, ההסכם כולל קיצוץ בשעות העבודה של כ־5% (מ־42 ל־40). כלומר, עובדי המגזר הציבורי יעבדו 104 שעות פחות בשנה - כך שאיך שלא בוחנים את זה, מדובר בהסכם נדיב יותר מהקודם. ההסבר שניתן להפחתת שעות העבודה היה כי הישראלים "עובדים יותר שעות" מהממוצע ב־OECD (כ־10.8% יותר). הדבר אינו מדויק: הישראלים אכן מקדישים יותר שעות מיומם לעבודה אבל הזמן כולל נסיעה וגם הפסקות. כאשר משווים את השעות "נטו" - הדברים נראים אחרת. כלומר, יעילות שעות העבודה בישראל נמוכה יותר.
אחד מהדברים המופרכים שנשמעו מטעם שר האוצר במהלך מסיבת העיתונאים בה הוצג ההסכם היה כי קיצוץ השעות יגדיל את הפריון (תוצר לשעת עבודה) - שבישראל הוא נמוך ב־11% לעומת ממוצע ה־OECD ובכ־27% לעומת מדינות ה־G7, והגדלתו הפכה לאתגר הגדול ביותר של המשק הישראלי. אך לא כך מגדילים פריון: הכוונה היא הגדלת התוצר (המונה) ולא על הקטנת המכנה (שעות עבודה). אם תרשם הגדלת פריון בעקבות המהלך, יהיה מדובר באלמנט טכני. דווקא הכנסת טכונולגיות חדשות וגמישות ניהולית - שכאמור הוסתרו בהצגה הפומבית של ההסכם - יתרמו הרבה יותר להגדלת הפריון.
4. האמירה הכי מופרכת שנשמעה מפי שר האוצר היתה כי ההסכם לא ייצור אינפלציה. אלא שכל העובדים - אלו שמרוויחים הרבה ואלו שמרוויחים פחות - יקבלו את הפעימה הגדולה של התוספת כמעט מייד (500 שקל יחד עם מענק של 6,000 שקל) ולכן חלק ניכר מאותה תוספת ינותב לצריכה הפרטית והדבר ילבה את האינפלציה. נכון שהיות שתוצרי ההסכם מחולקים על פני כמה שנים, הם לא אמורים להצית התפרצות של ספירלת שכר־מחירים בלתי נשלטת. חשוב מכך, גם לא לגרום לציפיות לאינפלציה (בין 2.5% ל־2.9%) או לפרוץ את הגבול העליון של יעד יציבות המחירים (3%). אבל לאינפלציה ההסכם אכן יתרום.
גם נגיד בנק ישראל שהיה מעורב ומעודכן בתהליך סבור כי ההסכם לא יתדלק את האינפלציה בעוצמה אבל תוספת לאינפלציה תהיה גם תהיה. הניסיון ליצור תמונת שווא שההסכם לא ייצר אינפלציה כלל - היא מיותרת.
אסור לשכוח כי תוספות השכר במגזר הציבורי מהוות מעין תקן או סטנדרט למשק כולו ולכן ברגע שהן באו לעולם, הלחץ על העלאות שכר במגזר הגדול במשק שהוא המגזר הפרטי - כבר החל. העלאת השכר בכל המשק תוך הקטנת שעות העבודה צפויה להיות מיושמת גם במגזר הפרטי ותוסיף לאינפלציה. יש חשיבות גדולה לכך שבנק ישראל והאוצר ינטרו את ההתפתחות הזו באופן שוטף ולא יכחישו אותה.
5. ובחזרה לפוליטיקה, שכאמור, היא חלק בלתי נפרד מהסכם השכר. העובדה כי בר דוד לא ינקוט צד במחאה היא מתנה יקרה עבור סמוטריץ' וממשלת נתניהו כולה. כניסה של ההסתדרות למחאה אקטיבית היתה יכולה להפוך את הקערה על פיה, קל וחומר כאשר ישנה עדיין הנחיה כי עובדי מדינה אינם רשאים להפגין.
הרמז העבה לעמדתו הגיע כאשר בר דוד - שכבר לפני שנתיים ביטל את חברותו במפלגת העבודה - הדגיש כי בניגוד לעבר, ב"הסתדרות של היום" יושבים נציגים של כל המפלגות ושל כל הגושים הפוליטיים. ניהול הסיכונים שלו מבוסס על כך שביום של משבר, בכירי הליכוד כגון השרים מירי רגב וחיים כץ שנשענים אלקטורלית על ועדי עובדים, יגנו על ההסתדרות ועל זכויות העובדים. כפי שהיינו עדים בהקשר של נסיונו של שר התקשורת שלמה קרעי, לסגור את תאגיד השידור. האם ההערכה של בר דוד תעמוד במבחן המציאות? לא בטוח. האם זו הסולידריות וההתנהגות שהינו מצפים מ"מנהיג עובדים יותר מ־30 שנה שדואג לפרנסתם", כפי שבר דוד הגדיר את עצמו? גם לא בטוח. אבל זה הדיל הלא כתוב: הימנעות ממחאה בתמורה להמחאה.
מהצד השני ניצב סמוטריץ' שגם עשה מבחינתו עסקה לא רעה. הוא שילם מחיר יקר אך סביר ביותר, תמורת הסרת מוקש שהיה עלול לעכב את קידום השינוי המשטרי בואכה דמוקראטורה. ומה לגבי תוכנית "פורום קהלת" לכלכלה? היא תחכה. כמו גם ההבטחות שפיזר גם לתעשיינים ולשאר מעסיקים על הגבלת זכות השביתה, על העלאת הרף למינימום עובדים לצורך התאגדות עובדים ועל ביטול האיסור החל על המעסיק לפנות לעובדים המבקשים להתאגד. אלו ימתינו עוד קצת במגירה. כעת הוא מתעדף, בצדק מבחינתו, את תוכנית פורום קהלת המשטרית. אחרי שלא יהיו שומרי סף, יהיה הרבה יותר קל לפגוע בזכויות העובדים בהתאם לתוכניתו המקורית.
