פרשנותכבר לא חומה ומגדל: איך מתאימים תפיסת התיישבות בת 80 לצרכים של היום
פרשנות
כבר לא חומה ומגדל: איך מתאימים תפיסת התיישבות בת 80 לצרכים של היום
התפיסה ארוכת השנים של יישובי גדר מבודדים כמענה ביטחוני מחייבת חשיבה מחודשת. אם המדינה מתעקשת עליה וממשיכה לבנות יישובים מבודדים, היא חייבת לספק להם סיוע כספי מסיבי ומערך הגנה איתן. אפשר היה לבחון אפשרות של ציפוף שלהם – מסיבות ביטחוניות, כלכליות וסביבתיות
התפיסה של בניית יישובים באזורי ספר לשם קידום השליטה המרחבית ולהקמת מגן ביטחוני מלווה את ההתיישבות היהודית בארץ עוד לפני הקמת מדינת ישראל. מה שהוכר אז בשם "חומה ומגדל", התקבע מאז כ"הכרח ביטחוני". מתקפת הדמים של 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה מחייבות דיון מחודש בתפיסה הזו.
היישובים שהוקמו לאורך הגבול עם רצועת עזה לא הצליחו למנוע את חדירתם של מאות המחבלים שפשטו על האזור בבוקר שבת, והפכו בעצמם למלכודות מוות איומות, שלא זכו לסיוע בזמן מכוחות הצבא.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא העובדה שהמדינה המשיכה להחזיק בתפיסה של חשיבות ביטחונית, אבל צמצמה בהדרגתיות את המשאבים שהעניקה לאותם יישובים. בה בעת, המדינה ממשיכה גם כיום לקדם ברחבי ישראל הקמת יישובים חדשים ומנותקים באזורים עם רגישות ביטחונית גבוהה, בלי לתת מספיק את הדעת להשלכות הביטחוניות, הכלכליות והסביבתיות או לעצם הרלבנטיות של תפיסת ההכרח הביטחוני הוותיקה.
80 שנה והשיח לא השתנה
בארי, נירים, תקומה, חצרים, משמר הנגב, שובל, קדמה, נבטים, כפר דרום, גל און - הנקודות בנגב, שהוקמו ב־1946, הוקמו לשיטת יוסף ויץ, מראשי הקק"ל, כמעין "עמדות קדמיות". הקרבה היחסית בין 11 היישובים היתה אמורה לאפשר להם מעין רשת ביטחון הדדית, שבחסותה יוכלו לסייע זה לזה בנושאים לוגיסטיים ובצורכי הגנה. בדומה להם, עשרות יישובים נוספים הוקמו מתוך מגמה מוצהרת "לבצר" את גבולותיה החדשים של המדינה הצעירה, וליצור בשטח באמצעותם עובדות פיזיות שיעזרו לשרטט את גבולות המדינה שבדרך.
את הגל הגדול של בניית היישובים עם קום המדינה ליווה חשש שישראל תידרש לחזור לגבולות החלוקה. לכן הוקמו אז קיבוצים כמו יראון או פלמ"ח צובה, במתכונת של קיבוצי משלט, אומר פרופ' ערן פייטלסון, יו"ר המועצה לגנים לאומיים ומומחה לתכנון.
כמעט 80 שנה חלפו, המציאות השתנתה לחלוטין, המדינה התעשרה והתחזקה ואסטרטגיות הלחימה וההגנה זינקו והשתכללו - אבל השיח של המדיניות הישראלית נשאר תקוע. ממש כמו אז, גם היום מובילה את המדיניות התפיסה שההתיישבות בפריפריה היא למעשה מעטפת הגנה.
לבעייתיות של שיטת ההתיישבות הזאת תרם במידה רבה גם התכנון הכפרי/פרברי, שמציע, ברמה הפיזית, פירוק וביזור ולא התאגדות של ריכוזי אוכלוסייה. בכך נולדות נקודות התיישבות קטנות יחסי, שהן הרבה פחות איתנות בכושר ההתמודדות העצמי שלהן.
"מי שעומד מולנו כעת זה כבר לא הכנופיות של קאוקג'י", אומר פייטלסון. "ביישובים לאורך הגבול עם עזה גרים כיום אזרחים ללא הכשרה הגנתית, וברור שהם מהווים מטרה. לטעון שיישוב יתרום לביטחון זו תפיסה אנאכרוניסטית וחוסר הבנה של המציאות הנוכחית. יישוב עם כיתת כוננות של אנשים בני 50-40 יתקשה לעשות הרבה.
עשרות יישובים חדשים בדרך
האירוניה היא שבתקופה שלפני המתקפה הנוכחית המשיכה הממשלה לקדם באגרסיביות את אותה מדיניות – הקמת עשרות יישובים נוספים, קטנים ומבוזרים, בסמוך לגבול מצרים, ביהודה ושומרון וברמת הגולן.
בישיבה שכינסה ממשלת השינוי, תחת ראש הממשלה נפתלי בנט, בקיבוץ מבוא חמה בדצמבר 2021, אושרה "התוכנית לעידוד צמיחה דמוגרפית ביישובי מועצה אזורית גולן ובקצרין לשנים 2025-2022". היעד השאפתני שהציבה התוכנית כלל הכפלה של אוכלוסיית רמת הגולן.
המסמך שעמד בבסיס התוכנית לא הסתיר את העובדה שהמוטיבציה לתוכנית היא גם ביטחונית: "אכלוס הנפה, הממוקמת בסמוך למשולש הגבולות עם שלוש מדינות, מהווה נדבך נוסף במדיניות פריסת האוכלוסייה של ממשלות ישראל, הרואות ביישוב לאורך הגבולות גם צורך ביטחוני, מעבר לצורך התיישבותי".
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות בממשלה הנוכחית, אורית סטרוק, ממשיכה באותו קו, ואף ביתר אגרסיביות. בהצהרותיה לתקשורת, המלוות את אישורי הממשלה ליוזמות של הקמת התיישבות חדשה בשטחי יהודה ושומרון וגם בנגב ובגליל, היא טוענת כי מדובר ביעד אסטרטגי לייהוד הארץ.
מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בחודש יוני האחרון נמצאו לא פחות מ־31 יישובים חדשים בשלבי תכנון וקידום שונים. כל היישובים האלה, כמובן, תואמים את ההגדרה של "עדיפות לאומית", ולכולם משמעות אסטרטגית במובן של תפיסת שטחים והפגנת נוכחות יהודית. חלקם יכולים להיות מוגדרים גם כ"צמודי גדר", כלומר קרובים לגבול. למשל היישובים חנון ודניאל, הנמצאים בקרבת הגבול עם רצועת עזה; שלח וניצנית, על הגבול עם מצרים; ואסיף/אורחה, מטר ורמת טראמפ, בקרבת הגבול עם סוריה, בגולן.
בלי צה"ל זה לא עובד
למטרות ייהוד הארץ של סטרוק והממשלה מתנגד הדרג המקצועי במשרד האוצר. לפי המלצות אגף תקציבים שהוצגו בכל דיוני התכנון, הקמה של יישובים חדשים מובילה להשפעה לרעה על ערים קיימות, דורשת הרחבה דרמטית של השקעה בתשתיות עודפות, וגוררת מתן שירותים לא יעיל.
אבל מעבר לכך, עולה הצורך, שכעת אין ספק ביחס אליו, להגן היטב על כל היישובים הללו. לדברי תא"ל (מיל') ד"ר מאיר אלרן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובעבר סגן ראש אמ"ן, קונספט יישובי הגדר אכן התיישן, אך לא בטוח שהתפיסה קרסה: "אין לי בעיה עם יישובים ליד קו הגבול. הבעיה העיקרית היא איך עוזרים להם להתגונן. כי אם צה"ל לא מגן עליהם, זה לא עובד".
"הנגב כולו, למעט באר שבע, הוא בגירעון כלכלי כיום", אומר יוגב שרביט, יועץ כלכלי לרשויות. "כל המועצות האזוריות של עוטף עזה הן מועצות מסובסדות ונתמכות, וכך גם שער הנגב, אשכול וחוף אשקלון. ייתכן שהיה נכון יותר שתושבי יישובי הגדר יתרכזו במעט יישובים אבל גדולים יותר – אפשר אפילו לחשוב על נסיגה טקטית לתוך הערים, שדרות, נתיבות, אופקים ואשקלון - ואז יהיה אפשר למקסם את עקרון הגודל.
"אבל ברור לי שזה לא טריוויאלי. היישובים הם בית, אנשים קשורים לאדמה, הכלכלה שלהם חקלאית, והביטחון הוא אפילו לא תמיד השיקול העיקרי בבחירת מקום מגורים, אלא הפרנסה".
