שוב: העליון הפך החלטת ביה"ד הרבני לשלול זכויות ברכוש מאישה בעקבות "בגידה ממושכת"
שוב: העליון הפך החלטת ביה"ד הרבני לשלול זכויות ברכוש מאישה בעקבות "בגידה ממושכת"
לפני כשנה וחצי בפרשת "הבוגדת" הותיר בית המשפט העליון "חורים" שאפשרו לבתי הדין הרבניים לשלול שוב זכויות של אישה בעת הגירושין. אתמול סגר בית המשפט העליון את החורים האלה וקבע חד משמעית שגם אי נאמנות מינית ממושכת לא תשלול את זכויות האישה
בית המשפט העליון הפך אתמול (יום שני) שוב פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שקבע כי "בגידה", כלומר אי-נאמנות מינית ממושכת, יש בה לשלול מהאישה זכויות רכושיות בעת הגירושין. בית הדין הרבני הגדול אישר החלטה של בית הדין הרבני האזורי וקבע ש"בגידה" שאינה חד פעמית שוללת מה"הבוגדת" זכויות קנייניות. בית המשפט העליון ביטל את הפסיקות הרבניות. "אף 'בגידה' ממושכת, אשר לא הייתה לה השפעה על התנהלותו הכלכלית של משק הבית או על המאמץ המשותף, אין בה כדי להשפיע על שאלת חלוקת הרכוש", כתב השופט עוזי פוגלמן ולהכרעתו הצטרפו השופטים ענת ברון וחאלד כבוב.
ההתנגשות הזו בין בית המשפט העליון לבתי הדין הרבניים רלבנטית לימים אלה של מערכת בחירות. אחד המוקדים המרכזיים של קואליציית נתניהו ושותפיו הדתיים – החרד"לים והחרדים – הוא חיזוק ההגמוניה היהודית והחלשת בית המשפט העליון. כלומר, שופטי העליון שתמנה הקואליציה הזו תאשר ותאמץ את פסיקת בתי הדין הרבניים ותשלול מהאישה את זכויותיה.
בני הזוג נישאו בשנת 1976 ונולדו להם שלושה ילדים. כעבור כ-40 שנות נישואין, התגרשו השניים לאחר שנודע לבעל כי אשתו "בגדה" בו עם אדם אחר במשך כ-10 שנים. "בגידה" זו קבע בית המשפט "לא השפיעה על ההתנהלות הכלכלית של משק ביתם ועל המאמץ המשותף". ובכל זאת, ביקש הבעל לשלול מהאישה את חלקה ברכוש הצדדים שנצבר בעשר שנות מערכת היחסים האינטימית שקיימה האישה.
לפני כשנה וחצי בפרשת "הבוגדת" קבע הרכב מורחב של תשעה שופטים ש"בגידה" ו"אשם" מיני אינו יכול לשלול זכויות רכושיות. אם כך, מה החידוש בפסק הדין הנוכחי? "פסק הדין ההוא הותיר 'חורים' רבים המאפשרים בכל זאת התחשבות בבגידה", אומר פרופ' שחר ליפשיץ מומחה לדיני משפחה וירושה מהפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר אילן, "למשל, הבחנה בין בגידה חד פעמית לבגידה ממושכת הנחשבת כחיים כפולים, התייחסות לבגידה שקדמה לקיום השיתוף כנסיבה לשלילת השיתוף מלכתחילה, ובהקשר הנוכחי התייחסות לבגידה כמסיימת את השיתוף הזוגי או לפחות כקובעת שיתוף מוחלש".
וכך סיפק פסק הדין מיוני 2021 את ה"חלונות" דרכם נכנסו בתי הדין הרבניים כדי לפסוק נגד האישה. בפסק הדין הנוכחי, סבור ליפשיץ "סגר בג"ץ את החלון על האצבעות של בית הדין הרבני והבהיר לו שבנושא הבגידה הרטוריקה של בית הדין אינה חשובה ושהשופטים האזרחיים אינם נכונים לאפשר לבית דין שום דרגת חופש להתחשבות בבגידה שלא קיימת במשפט האזרחי". וזאת, בין היתר באמצעות הקביעה שגם בגידה ממושכת אינה זהה ל"חיים כפולים" וכי גם בגידה ממושכת אינה עילה לסיום השיתוף.
פסק הדין הנוכחי צמצם לא רק את סמכות בית הדין הרבני אלא גם את האפשרויות של בתי משפט אזרחיים לעשות שימוש כל שהוא בהתנהגות האינטימית של הצדדים. במובן זה החידוש טמון בהצהרה שלא הדהדה חזק מספיק בפרשה הקודמת. "אין לייחס משקל לשאלת האשם בפירוד לעניין חלוקת הרכוש בין הצדדים", קבע פוגלמן, "ובפרט להתנהגות המינית במהלך חיי הנישואין". והוסיף השופט: "אי-נאמנות מינית ממושכת כשלעצמה לא מעלה ולא מורידה מן המאמץ המשותף שהשקיעו בני הזוג במהלך חיי הנישואין ובבניית משק הבית. כאשר אי-הנאמנות לא השליכה על התנהלותו היומיומית של משק הבית, ועל התרומה למאמץ המשותף, שלילת זכויות ממוניות מהווה למעשה "קנס" על בן הזוג ה"בוגד" – קנס על עצם ה"בגידה".
