ניתוחכך תסכן המהפכה המשפטית את האוויר הנקי שאנחנו נושמים
ניתוח
כך תסכן המהפכה המשפטית את האוויר הנקי שאנחנו נושמים
סגירת מכל האמוניה, הקפאת בנייה על קרקע מזוהמת, חופי רחצה ללא תשלום - אלו רק חלק מהמקרים שבהם נעמד ביהמ"ש לצד האזרח הקטן בנושאי סביבה. ביטול עילת הסבירות עלול לבלום את הסעד האחרון של האזרח אל מול המערכת. מנכ"ל ארגון 'אדם טבע ודין': "זה פתח להתעמרות שיסתום את הגולל על האפשרות להגן על הזכויות הסביבתיות של הציבור"
חיפה, לוד, אשדוד, אשקלון, חדרה, יבנה, תל אביב וירושלים - זוהי רשימה חלקית של הערים בהן נאלצים התושבים להתמודד עם זיהום אוויר הנגרם מתחבורה, תחנות כוח ומפעלי תעשייה הממוקמים בלב אוכלוסייה אזרחית.
בזמן שהמדינה לא תמיד ממהרת לפעול ביד קשה נגד מזהמים ולצמצם את החשיפה הבריאותית של הציבור ואת הסיכונים הסביבתיים בשל פעילותם של גופים מזהמים, פונים מדי שנה ארגוני סביבה ותושבים לבתי המשפט ודורשים ממנו לפרש את החוק ולסייע לאזרח הקטן אל מול המערכת. כעת, מזהירים משפטנים: למהפכה השיפוטית עלולות להיות השלכות קשות כלפי בריאות הציבור והסביבה, תאגידים מזהמים יזכו לכוח חסר גבולות על חשבון האזרחים.
לעיתים רחוקות מתערבים בתי המשפט בהחלטות המדינה. אך כשמדובר בהחלטות בלתי סבירות הנוגעות לבריאות הציבור, או כשהמחוקק מסרב לבצע את המטלות אשר קבע לעצמו בחוק, מצליחים לפעמים אזרחים וארגונים לקבל סעד אחרון אל מול השלטון, בבתי המשפט.
כך למשל, לפני כשנתיים בית המשפט העליון, בדיון מורחב של 7 שופטים, בלם תוכנית בנייה של אלפי יחידות דיור על קרקע מזוהמת באפולוניה שבהרצליה, בעקבות עתירת ״אדם טבע ודין״. אילו בית המשפט לא היה שולח את המדינה לחשב מסלול מחדש, ייתכן כי אלפי ישראלים היו מגלים בעוד עשרות שנים שהם חיים על קרקע ספוגה בזיהום מסוכן. את אותם בניינים אי אפשר היה למוטט, אך ערכם היה מתפוגג, לצד הנזק הבריאותי והסביבתי.
בארגון "אדם טבע ודין" מסבירים שעילת הסבירות היא פריזמה דרכה נבחנת כמעט כל החלטה שלטונית שעלולה להוביל לפגיעה בסביבה. אילו יוחלט לבטלה, את המחיר ישלם הציבור. ״הביטול של עילת הסבירות מסיר כמעט את כל המגבלות ויאפשר לשלטון לקבל החלטות שירמסו את הזכות לסביבה נקייה ובריאה בלי שיצטרכו לעמוד באמות מידה בסיסיות" מסביר עו״ד עמית ברכה, מנכ״ל אדם טבע ודין. "זה פתח להתעמרות שיסתום את הגולל על האפשרות להגן על הזכויות הסביבתיות של כלל הציבור בישראל בבתי המשפט בעתיד".
1 צפייה בגלריה
עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין: "זו הפיכה משטרית, תהיה רק רשות אחת. זה בסוף ישליך על הסביבה"
במקרים רבים, ארגוני הסביבה גרמו לרגולטור להתייצב לצד האזרח, כשעל הפרק ניצבו אינטרסים של תאגידים חזקים, רק לאחר פנייה לבית המשפט. דוגמה בולטת שזכורה היטב למצב שבו עילת הסבירות עמדה לצד האזרח הקטן אל מול לחצים היא סגירת מכל האמוניה בחיפה. בעקבות עתירת ״צלול״ לבית המשפט, הוחלט לסגור את מכל האמוניה של חיפה כימיקלים, בשל הסיכון לתושבים. שופטי בית המשפט בביקורת חריפה אף תיארו מצב של רגולטור שבוי: ״לעיתים קרובות (מדי) – הרגולטור קיבל פה את עמדת המפוקח ולפרקים הוא אפילו שינה את גישתו הרגולטורית הבסיסית (פעמים לכאורה אפילו ללא פשר), וזאת, בין השאר, כדי להתאימה לדרישות של הנתון לביקורתו״.
לדברי פרופ׳ אורן פרז, ראש בית הספר לקיימות וסביבה באוניברסיטת בר אילן: ״המקרה של מכל האמוניה מדגים את הסיכון. הרפורמה תביא להחלשתה של המערכת השיפוטית כולה, לא רק של בית המשפט העליון. השופטים יהפכו להיות ׳מטעם׳, ומערכת חלשה לא מסוגלת להתמודד עם תאגידים חזקים. לרפורמה הזו יכולות להיות השלכות גם בהחלשת אנשי המקצוע במשרדים. כשפוגעים ביועצים המשפטיים והופכים אותם למשרות אמון, יהיה להם קשה לתת גב לפקידים שנותנים היתרים למזהמים, ולהגן עליהם מפני לחצים לא ראויים של חברות מזהמות״.
רבות דובר לאורך הימים האחרונים על חברות החוששות מפני השלכות עסקיות של פגיעה ברשות השופטת וצמצום משמעותי של כוחה ושיקול דעתה לטובת הרשות המבצעת. אלא שארגוני סביבה וחברה מביעים חשש דווקא מפני מצבים שבהם הרגולטור יתעדף את תאגידי הענק, והאזרח הקטן ייאלץ להתמודד בגוף ראשון התמודדות עם עוולות בריאותיות וסביבתיות. לאורך השנה האחרונה, פנה ארגון הסביבה המשפטי ״אדם טבע ודין״ לבית המשפט לפחות 10 פעמים. כשהמדינה מתמהמהת או מסרבת לממש את חובותיה, לא נותרה לו ברירה.
להלן רשימה חלקית בלבד של פניות "אדם טבע ודין" לבית המשפט בשנה החולפת במטרה להגן על בריאות הציבור והסביבה מפני זיהומים, כשהרגולטור גורר רגליים: כדי לאלץ את המדינה לפעול כחוק ולאשר תוכנית לאומית להפחתת זיהום האוויר הקטלני; בג״ץ התחנה המרכזית בתל אביב, עתירה שהוגשה כשהמשרד להגנת הסביבה נמנע מהפעלת סמכותו להכריז על אזור מוכה זיהום אוויר; עתירה שנועדה למנוע המשך פגיעה חמורה בבריאות הציבור החשוף לשימוש במים מזוהמים בכימיקלי pfas, הגורמים לשלל בעיות בריאותיות; בג״ץ ים המלח, שנועד לאלץ את רשות המים לגבות תשלום על דמי מים ממפעלי ים המלח של איש העסקים עידן עופר, חברה המשתמשת במשאב טבע ציבורי ואף מסבה נזק לאחד מאתרי הטבע היפים והחשובים בעולם, אך זוכה לזכויות יתר מהרגולטור.
גם דוגמות עבר מדברות בעד עצמן: בג״ץ החופים קבע כי הרשויות המקומיות חייבות להותיר חלק סביר של חופי הרחצה פתוחים ללא תשלום לציבור הרחב, ושבלתי סביר שרשות מקומית תגבה דמי כניסה באופן שידיר את הציבור שאין ידו משגת מלהשתמש במשאבים ששייכים לו; בשנת 2018, קבע בית המשפט העליון לפי מבחני הסבירות שלא ניתן לאשר תוכנית להרחבת בתי הזיקוק מבלי שיש התייחסות לזיהום הצפוי מהמתקנים; בבג״ץ מגדלי חוף הכרמל, קבעה השופטת דורית ביניש לפי מבחני עילת הסבירות כי זכות הציבור לחופים גוברת על הזכות הקניינית של היזם.
בתי המשפט מפרשים את החוק לפי עילת הסבירות במקרי קיצון. לדברי עמית ברכה, מנכ״ל "אדם טבע ודין": ״אם עילת הסבירות תתבטל, תבוטל היכולת של האזרח לערער על מעשה רשות. אנחנו הרבה פעמים מפסידים בבתי משפט, כי בית משפט יכול לומר – ההחלטה היא לא הכי טובה בעולם, אבל לא אכניס את שיקול דעתי אל מול שיקול הדעת של הרשות. בית משפט יחליט שרשות חרגה כשמתקבלות החלטות מטורפות - למשל, לאשר בניית 4,000 יחידות דיור על קרקע מזוהמת. זו הפיכה משטרית, תהיה רק רשות אחת. במדינות כמו ארה״ב יש חוקה שמגינה על האזרח, ויש בית עליון ותחתון שמאזנים אחד את השני. אצלנו, הכל כל כך שברירי, וזה בסוף ישליך על הסביבה״.
