קרן המטבע: ישראל תסיים את 2024 עם הגירעון הגבוה במערב - 9% תוצר
קרן המטבע: ישראל תסיים את 2024 עם הגירעון הגבוה במערב - 9% תוצר
לפי תחזית הגירעון המעודכנת של הקרן, תוספת החוב לשנתיים הקרובות תעמוד על כ-155 מיליארד שקל. ב-2025 הגירעון יהיה גבוה ב-28 מיליארד שקל ממה שסמוטריץ' הצהיר
קרן המטבע הבינלאומית (IMF) עדכנה בחדות את תחזית הגירעון של ממשלת ישראל לשנת 2024 לרמה של 9%, הרמה הגבוהה ביותר במערב כולו. כך עולה מהנספח הסטטיסטי לדו"ח הפיסקאלי החצי שנתי שהתפרסם אתמול.
ה-IMF מפרסמת שני דוחות כאלו יחד עם התחזית הכלכלית העולמית: באפריל ובאוקטובר בכל שנה. בגרסה הקודמת, חזו כלכלני הקרן גרעון של 8.2% תמ"ג. במספרים מוחלטים מדובר בגרעון של כ-175.5 מיליארד שקל –סכום עתק. בכך הופכת תחזית הקרן לגבוהה ביותר יחד עם זו שהנפיקה סוכנות הדירוג S&P שהורידה את דירוג האשראי של ממשלת ישראל פעמיים השנה.
לגבי 2025 ישנן חדשות טובות, אך גם רעות. הטובות הן כי ב-IMF שמרו על התחזית מאפריל העומדת על 5.4% גירעון תמ"ג. הרעות, היא כי גם בקרן, בדומה לסוכנות הדירוג- אינם מאמינים לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי הוא יצליח לעמוד ביעד הגירעון השאפתני שקבע לעצמו - 4% תמ"ג. כלומר, בקרן סבורים כי הגירעון בשנה הבאה יהיה כ-27 מיליארד שקל גבוה ממה ששר האוצר הצהיר.
עוד עולה מהדו"ח, כי הגירעון הראשוני של הממשלה ב-2024 צפוי לעמוד על 6.3% תמ"ג. הגירעון הראשוני (Primary Deficit) - לעומת הגירעון הכולל (או "הגירעון" לבדו) הוא ההפרש בין הכנסות המדינה להוצאות המדינה ללא הוצאות הריבית. השימוש בגירעון הראשוני נועד כדי לאמוד את יכולתה של הממשלה לעמוד בהוצאות השוטפות שלה מבלי ללוות כסף, קרי, רק עם ההכנסות שגבתה באותה שנה. לכן, נהוג לומר כי הגירעון הראשוני הוא מדד טוב לתקינות פיסקלית שמבקש להתמקד בהחלטות המדיניות התקציבית הנוכחיות מבלי לקחת בחשבון את עלות השירות של חוב ישן.
במקרה של 2024, כ-70% מהגירעון הוא ראשוני –קרי, אינו נובע משירות חוב ישן, אלא מהוצאה שאין לה גב בהכנסות - כמובן על רקע הזינוק בהוצאות הביטחון. לעומת זאת, לשנת 2025, ה-IMF חוזה כי הגירעון הראשוני יירד דרמטית ל-2.6% תמ"ג, קרי, שם מאמינים כי חבילה פיסקלית כלשהי אכן תיכנס לתוקף ושהממשלה תממן חלק גדול יותר מהוצאות שלה שלא באמצעות הגדלת החוב. אגב, בשנים 2017-2015 ו-2022, ממשלת ישראל הציגה "עודף ראשוני" - כלומר, הממשלה ידעה לשלם את ההוצאות השוטפות עם ההכנסות השוטפות. ב-2017-2015 הגירעון הכולל היה שלילי (כלומר, היו תשלומי חוב, מה שהכניס את הממשלה לגרעון באותה שנה), אך ב-2022 היה גם עודף תקציבי כולל (הכנסות המדינה שילמו גם את ההוצאות השוטפות וגם את תשלומי החוב לאותה שנה).
ישנם עוד שני נתונים מטרידים שעולים מהדו"ח הפיסקאלי של ה-IMF. הראשון קשור לחוב עצמו. לפי הקרן, החוב הממשלתי של ישראל יזנק השנה מ-61.4% ל-68% תוצר - קרי, תוספת של 6.6% תוצר (שווה ערך לכ-130 מיליארד שקל בשנה אחת), כאשר בשנה הבאה הוא צפוי לגדול שוב ל-69.3% תמ"ג. כלומר, תוספת חוב של 155 מיליארד שקל בשנתיים. בהינתן ריבית ממוצעת על אג"ח ממשלתיות של 5% כפי שהיה בשבועת האחרונים, רק התוספת לריבית לתוספת הזו בלבד נאמדת ב-7.75 מיליארד שקל.
השוואה פשוטה בין תחזיות אוקטובר לבין התחזיות הקודמות מאפריל מראה כי כלכלני הקרן חוזים תוספת פרממנטית בחוב של 1.5 נקודות תוצר בין השנים 2029-2025. כלומר, הם לא רואים התכנסות של החוב או ירידה מיד עם סיום המלחמה (בהנחה כי המלחמה אכן תיגמר מתישהו בשנה הבאה). חלק מההסבר נמצא בהגדלת משקל תשלום הריבית: אם בשנים 2020-2015 (עד הקורונה) תשלומי החוב היוו כ-1.9 נקודות תוצר, בשנים 2029-2024 סכום זה צפוי לגדול ב-1% תוצר שלם ל-2.9% תמ"ג.
הנתון השני המטריד קשור לעוד מונח חשוב בעולם הפיסקאלי-תקציבי: הגירעון מנוכה מחזור (שמכונה גם "גירעון מבני"). המונח הזה מייצג את הגירעון התקציבי הממשלתי המותאם למחזור הכלכלי לאותה שנה. קרי, הוא מראה מה היה הגירעון אם הכלכלה הייתה פועלת לפי התפוקה הפוטנציאלית שלה (לא בגאות ולא במיתון) וזאת באמצעות ניכוי של תנודות זמניות בפעילות הכלכלית על ההכנסות וההוצאות הממשלתיות (הכנסות והוצאות חד-פעמיות).
הגירעון המבני הוא מושג כלכלי חשוב משום שהוא מספק תמונה מדויקת יותר על מצבה הכספי הבסיסי של הממשלה וזאת על ידי בידוד או נטרול של גורמים מחזוריים. דווקא בימים אלו הפרמטר הזה הוא קריטי כי הוא מסייע לקובעי המדיניות המאקרו-כלכלית לקבוע אם יש חוסר איזון פרמננטי בין הוצאות הממשלה לבין ההכנסות שלה. כפי שפקידי האוצר ובכירי בנק ישראל (וכמעט כל כלכלן ישראלי, לרבות סוכנויות הדירוג) טוענים – שוב ושוב – ההוצאות הביטחוניות צפויות להיות גבוהות לאורך זמן ולכן הדרישה להגדיל את ההכנסות בהתאם או להקטין את ההוצאה המיותרת בהתאם. לפי הקרן, הגירעון המבני של ישראל ב-2024 יעמוד על 9.1% תמ"ג – גבוה מהגירעון הרגיל. קרי, חוסר האיזון הקיצוני בין הכנסות להוצאות (כולל תשלומי ריבית) אינו זמני או נסיבתי, אלא פרמננטי. לפיכך, גם נדרשים פתרונות בעלי אופי ארוך טווח - דבר שהממשלה הנוכחית נמנעת מלעשות עד כה.
