פרשנותאיתות אזהרה מארה"ב: הסנקציות על המתנחלים הן רק המבוא?
פרשנות
איתות אזהרה מארה"ב: הסנקציות על המתנחלים הן רק המבוא?
לעובדה שהאמריקאים הטילו את הסנקציות יכולה להיות משמעות דרמטית לא רק לגבי החמרתן והרחבתן לעוד מתנחלים ולמנהיגיהם, אלא גם לגבי הנכונות הבינלאומית להצטרף ולאמץ אותן
השאלה המעניינת היא האם ארבעת המתנחלים שממשל ביידן כלל ברשימת הסנקציות השחורה הם רק המבוא. הערת אזהרה לימין הקיצוני הגזעני שמשתולל בשטחים. עם כל הכבוד לינון לוי, דוד חי חסדאי, שלום זיכרמן ועינן טנג'יל - את האחריות, ההשראה והאידיאולוגיה לכהניזם המשיחי מובילים בכירים וגדולים מהם. בממסדים הרבניים, בכנסת, וכמובן בממשלה.
מה משמעות הסנקציות, והאם יש לאכוף אותן בישראל? האם הן חלות רק בהקשר האמריקאי, כלומר מול כל פעילות שבנק או תאגיד אמריקאי מעורב בה, או שהן חלות באופן אוטומטי על כל פעולה בנקאית, בישראל, גם בלי טביעת אצבע אמריקאית? זו בדיוק השאלה שבית המשפט העליון עומד לדון בה בערעור שהגיש בנק מזרחי טפחות בפרשת רומן אברמוביץ': האם יקבל העליון את עמדת השופטת המחוזית ירדנה סרוסי שלסנקציות יש תחולה רק אל מול מטיל הסנקציות, או שתחולתן מוחלטת, כטענת הבנק והיועצת המשפטית לממשלה. אם זו הפרשנות — המשמעות היא שדי בכניסה לרשימה שחורה כלשהי, בכל מקום בעולם, כדי שלא תוכל לשלם בישראל את חשבון החשמל או המכולת. על אברמוביץ' הוטלו סנקציות בבריטניה ובאיחוד האירופי, אבל לא בארה"ב. לכן הוא חופשי לפעול בארה"ב. אז למה לא בישראל?
על חוסר הוודאות בישראל יעידו התגובות השונות. בנק לאומי הקפיא את חשבונו של ינון לוי, ובנק הדואר, שנמצא בבעלות ממשלתית, הקפיא את חשבונו של חסדאי. חשבונם של זיכרמן וטנג'יל בבנק הפועלים טרם הוקפא, נכון לכתיבת שורות אלה. אם תרצו, לאומי ובנק הדואר אימצו את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, ואילו בנק הפועלים וגם שר האוצר סמוטריץ' אוחזים בעמדת השופטת סרוסי.
הוודאות היחידה בסיפור הזה היא היעדר הוודאות והיעדר מדיניות. הבנקים, הרגולטורים בראשות המפקח על הבנקים וגם הממשלה מגלגלים ביניהם את תפוח האדמה הלוהט הזה, ומותירים לבנקים להחליט תחת הנחיות עמומות למדי. במקרה כזה רוב הסיכויים שהבנקים לא ירצו להסתכן. לא בשביל זק"א ולא בשביל המתנחלים.
חשוב לזכור שהמקור למשטר הסנקציות הבינלאומי הוא המלחמה בהלבנת הון ובמימון טרור. לכאורה, יעדים שהטירגוט הפרסונלי לגביהם אמור להיות אחיד ומוסכם. אבל כרגיל, גם לפוליטיקה ולאינטרסים יש מה לומר. הבריטים והאירופים רואים באברמוביץ' סוג של סייען לפוטין. דהיינו תומך טרור שיש לבלום אותו בסנקציות. לעומת זאת, ארה"ב וישראל לא הדביקו עליו את החשד הזה. מי יודע, אולי האמריקאים סוחרים עם אחת החברות שלו, והישראלים? הם רק רוצים ליהנות מכספו, כמיטב המסורת של קיבוץ גלויות וזכות השיבה של פאונדים ודולרים שעושים עלייה ומתגיירים לשקלים.
בשנים האחרונות גובר החשש מהסנקציות על הפרת הסנקציות. ובהעדר מדיניות רגולטורית עקרונית, הבנקים מפחדים ובית המשפט יצטרך, כרגיל, להכריע בין תחולה מוגבלת (רק בהקשר למדינה שהטילה את הסנקציות) או שתחולתן מוחלטת ואז כל סנקציה שתוטל על אזרח ישראלי – בארה"ב, בריטניה, אירופה, קנדה – תסגור לו כאן את הברזים. לעובדה שהאמריקאים הטילו את הסנקציות יכולה להיות משמעות דרמטית לא רק לגבי החמרתן והרחבתן לעוד מתנחלים ולמנהיגיהם, אלא גם בנכונות הבינלאומית להצטרף ולאמץ אותן. כאשר מדובר בבחירה בין ארה"ב לבן גביר, נתניהו הוא היחיד שבוחר בבן גביר.
