פרשנותהמבחן של הרפורמה: האם עצמאות המנהלים תגדיל או תצמצם פערים?
פרשנות
המבחן של הרפורמה: האם עצמאות המנהלים תגדיל או תצמצם פערים?
רפורמת עצמאות המנהלים תיתן יותר כסף לבתי ספר חלשים ותיקח יותר כסף מרשויות חזקות. בכלל לא בטוח שזה יספיק לצמצם פערים. המנהלים אמנם יקבלו עצמאות תקציבית - אבל לא בהעסקת מורים
כשמדברים על הרפורמה החדשה של עצמאות מנהלים בבתי הספר צריך לזכור שעצמאות זה דבר יחסי. רק 19% מההחלטות החינוכיות בישראל מתקבלות בבתי הספר, אחת מחמש החלטות, לעומת ממוצע OECD כמעט כפול - 34%. כלומר התקווה היא שרפורמת עצמאות המנהלים תקנה להם מידה סבירה של חופש פעולה בתחומי מערכת השעות, נושאי הלימוד והתקציב, לעומת המצב הנוכחי שבו משרד החינוך מחליט כמעט על הכל.
עם זאת צריך לזכור שבגלל כוחם העצום של ארגוני המורים, גם אחרי הרפורמה לא תהיה למנהלים כמעט שום עצמאות בנושא החשוב ביותר – כוח האדם. גם אחרי הרפורמה המנהל לא יוכל להחליף מורים כושלים, וגם לא יוכל לתגמל טוב יותר מורים מצטיינים. מחקרים מראים שאיכות המורים היא הגורם החשוב ביותר בהישגים. לכן מידה מינימלית של גמישות בניהול כוח האדם צריכה להיות תנאי של האוצר במשא ומתן המתנהל היום עם הסתדרות המורים על הסכם קיבוצי חדש.
היום ערכו שרת החינוך יפעת שאשא ביטון ויו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס מסיבת עיתונאים על הרפורמה החדשה של הפיכת חלק מתקציבי החינוך לגמישים לפי החלטת מנהלי בתי הספר. מדובר ב-2.4 מיליארד שקל, שמתוכם 2.1 מיליארד שקל יופנו לבתי הספר שיקבלו סלים של 300 אלף שקל ומעלה ו-300 מיליון יינתנו לרשויות המקומיות. הפיילוט לביצוע הרפורמה יחל ב-1 בינואר 2023. זה יכול להיות כבר בקדנציה של שר חינוך חדש, אבל כיוון שהמהלך נהנה מתמיכה ציבורית רחבה וההכנות לרפורמה כבר התקדמו מאוד, קשה לראות שר שעוצר אותה.
לזכות שאשא ביטון ייאמר שקודמיה דיברו שוב ושוב על רפורמה של עצמאות המנהלים, והיא הראשונה שבאמת עושה משהו בעניין. עצמאות מנהלים היא תנאי לחינוך שמתייחס לצרכים של כל בית ספר, ולא מתייחס לכולם אותו דבר. היא גם תנאי למשיכת מנהלים טובים למערכת החינוך.
אבל המבחן האמיתי של רפורמת עצמאות המנהלים יהיה ביכולת שלה לצמצם את הפערים החברתיים ההולכים ומתרחבים במערכת החינוך. שאשא ביטון ודאי אינה חשודה ברצון להרחיב פערים. אבל הטענה העיקרית של מתנגדי התוכנית היא שתינתן יותר עצמאות לבתי ספר עם ניהול חזק יותר, אלה בדרך כלל בתי הספר של האוכלוסיות החזקות. זה, יחד עם היכולת של רשויות חזקות לתגבר את הסלים הגמישים בהרבה יותר כסף, יכול להגדיל את היתרון העצום ממילא של התלמידים מהשכבות החזקות.
שני היבטים בתוכנית אמורים לפעול לטובת החלשים. אחד הוא שככל שמדד הטיפוח של בית הספר יותר נמוך, הסל הגמיש שלו אמור לגדול. השני הוא שהרשויות המקומיות אמורות לשלם השתתפות עצמית (מאצ'ינג) ברפורמה בהיקף של בין 5% ל-30%, וההשתתפות תגדל ככל שהרשות חזקה יותר. שני האמצעים להעדפת חלשים מוצדקים וראויים. כלל לא בטוח שהם מספיקים.
