נדחתה ייצוגית נגד תנובה שהגיש פרופ' ירון זליכה על גביית מחיר מופרז
נדחתה ייצוגית נגד תנובה שהגיש פרופ' ירון זליכה על גביית מחיר מופרז
שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, תמר בזק-רפפורט, דחתה בקשה שהגיש זליכה ב-2014 נגד החברה, בטענה כי ניצלה את כוחה המונופוליסטי, וגבתה מחיר מופרז עבור גבינה לבנה ושמנת מתוקה משני סוגים. בזק-רפפורט כתבה כי "לא נראה כי הוכח כי נגבה מחיר המצוי ברמה שאיננה הוגנת ומלמד על ניצול לרעה"
כמעט 8 שנים לאחר שהוגשה, דחתה שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, תמר בזק-רפפורט, שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד תנובה, שטענו כי החברה ניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי בכך שגבתה מחיר מופרז עבור גבינה לבנה 5%, שמנת מתוקה 38% ושמנת מתוקה 32%. שתי הבקשות אוחדו לבקשה אחת שהגיש בשנת 2014 פרופ' ירון זליכה.
"בענייננו, לא נראה כי הוכח, ולו במידה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, כי נגבה מחיר המצוי ב"רמה שאיננה הוגנת", ומלמד על "ניצול לרעה"", קבעה השופטת והוסיפה כי "המחוקק לא אסר על גביית מחיר העולה על מחיר השוק, אלא על גביית מחיר "בלתי הוגן". גביית מחיר גבוה מהמחיר התיאורטי אשר היה נקבע בתנאי תחרות איננה מהווה בהכרח ניצול מעמד לרעה".
את היותה של תנובה בעל מונופולין במוצרים שבמחלוקת ביסס המבקש בבקשתו על הכרזת הממונה על התחרות מדצמבר 1988 על תנובה כבעלת מונופולין ביחס ל"חלב שתייה" ול"מוצרי חלב". את הטענה למחיר מופרז ביסס המבקש על השוואה למחירי הפיקוח, ועל חוות דעת כלכלית. צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים לחלב ולמוצריו) קבע מחיר מקסימום לגבינה לבנה 5% ושמנת מתוקה 38% החל מינואר 2014. נטען כי מדובר בתעריף שהביא להפחתה של כ-20% ממחיר המוצרים לצרכן בפועל, דבר המלמד שהמחיר שנגבה קודם לכך היה מופרז.
עוד נטען כי רמת הרווחיות שנהגה קודם להחלת הפיקוח היתה מופרזת. על יסוד אלו טען המבקש כי יש לפצות את חברי הקבוצה, צרכני המוצרים בישראל, על הפער בין המחיר הראוי לבין המחיר שנגבה בפועל בגין התקופה בה לא היו המוצרים בפיקוח ועד, לכל היותר, שבע שנים קודם לתחילת תעריף הפיקוח בינואר 2014.
"הניתוחים שבחוות הדעת שהציג המבקש שגויים"
מנגד, תנובה אשר יוצגה על ידי עוה"ד טל אייל-בוגר, קובי מאיר ונבו בן-שטרית מפישר ושות', שללה את טענות המבקש והמומחה מטעמו הן במישור המשפטי, הן במישור העובדתי והן בניתוח הכלכלי. נטען כי "מהנתונים שהציג המבקש, ניתן לראות כי תנובה איננה בעלת מונופולין בגבינה 5% וכי הכרזת הממונה על כלל מוצרי החלב בשנת 1988, איננה יכולה לשמש מסד לתביעה המתנהלת כ-25 שנה לאחר מכן באשר למוצרי חלב ספציפיים". עוד נטען כי "הניתוחים שבחוות הדעת מטעם המבקש שגויים ולא ניתן ללמוד מהם דבר, וודאי לא על גביית מחיר גבוה בלתי הוגן, עילה שלטענת תנובה איננה קיימת כלל במשפטנו".
השופטת קבעה כי "לאחר עיון בחומר שהוצג, שמיעת עדויות ועיון בסיכומים, נראה כי דין בקשות האישור להידחות. כך, חסרה תשתית מספקת לביסוס מסקנה אודות אפשרות סבירה לקביעה כי תנובה היא בעלת מונופולין במכירת גבינה 5%. בנוסף, לא הוכחה אפשרות סבירה לקביעה שתנובה מכרה את המוצרים שבמחלוקת בתקופות הרלבנטיות ברמת מחירים גבוהה שאיננה הוגנת...משלא הוכחה אפשרות סבירה שהתובענות תוכרענה לטובת חברי הקבוצה, דין הבקשות לאישור תובענה כייצוגית להידחות". עוד קבעה השופטת כי "משעסקינן בבקשות תקדימיות שנועדו לשרת רווחה צרכנית, ועל אף טענות תנובה בסיכומיה להתנהלות דיונית לא ראויה בעניינים מסוימים, לא ייעשה צו להוצאות".
עו"ד רנן גרשט ממשרד נאור-גרשט, בא כוח המבקש מסר בתגובה: "אנחנו כמובן מכבדים את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, ונלמד אותה בקפידה. אולם, מעיון ראשוני אנו למדים כי עמדתו העקרונית של הפסק באה לידי ביטוי בסעיף האחרון לו, לפיה אין מקום לבצע אכיפה אזרחית פרטית בתחום, ואולי בדיני התחרות בכלל. מדובר בבשורה עגומה לצרכנים שיש בה כדי להחריף את יוקר המחיה המשתולל ממילא, ומתן לגיטימצייה למונופולים, בפרט בענף המזון, להמשיך ולעשות שימוש לרעה בכוחם בתמחור מופרז".
"בכל הכבוד, דעתנו היא שעמדה זאת לא עומדת בקנה אחד עם הוראות החוק, והחלטות מקבילות של בתי המשפט המחוזיים במחוז מרכז ותל אביב, ואף לא עם ההחלטות הרלבנטיות של בית המשפט העליון, שכולנו מחכים להכרעתו החשובה בפרשת קוקה קולה אותה אנחנו מנהלים, ואשר אושרה במחוזי על ידי כבוד השופט גרוסקופף. אנו סבורים שפסק הדין אף אינו עולה בקנה אחד עם המגמה העולמית בדיני התחרות, ובפרט האירופית והאמריקאית".
