פרשנותממשלת נתניהו החלה לסדוק את הלגיטימיות של בנק ישראל
פרשנות
ממשלת נתניהו החלה לסדוק את הלגיטימיות של בנק ישראל
שר החוץ אלי כהן תקף את הנגיד בעקבות עליית הריבית: "התעמרות בבעלי המשכנתאות". בכך הוא מתיישר עם האסטרטגיה של הדיקטטורים הפופוליסטיים מכל רחבי העולם: עצמאות הבנק המרכזי (או בית המשפט) מפריעה לשלטונם הבלעדי
"ביקשתי מחברי שר האוצר לגבש מתווה מול נגיד בנק ישראל להפסקת עליות הריבית. על רקע התמתנות האינפלציה, לא הייתה הצדקה להעלאת את הריבית היום, שממשיכה את ההתעמרות בבעלי המשכנתאות" - כך צייץ שר החוץ ומקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר אלי כהן, מיד עם ההחלטה של בנק ישראל להמשיך ולעלות את הריבית לשיא של כ־15 שנה.
מאוחר יותר, לאחר שהבין שדברי התפרשו כפגיעה בעצמאות בנק ישראל, הבהיר כהן את דבריו: "לכל המתלהמים שמתעלמים מההשלכות הקשות של העלאת הריבית: שיח והסכמה בין האוצר לבנק ישראל הוא הכרחי. גיבוש מתווה משותף יאפשר את מיתון עליות הריבית החדות, שאינן מוצדקות נוכח רמת האינפלציה בישראל".
כהן חוזר פעמיים על המשפט שרמת האינפלציה לא מצדיקה את המשך עליות הריבית. אם יחזור עליה בשלישית זו כבר תהיה עובדה. כאילו פרופ' אמיר ירון שזה המקצוע שלו, הוועדה המוניטרית המורכבת מאנשי המקצוע המובילים בתחום, וחטיבת המחקר של בנק ישראל המספקת להם נתונים, לא יודעים על מה הם מדברים כשהם אומרים שהאינפלציה לא דועכת.
כהן, שר החוץ יודע, ולעזאזל הנתונים. כהן, שקיבל חיזוק מיו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, לא היה הראשון בממשלה הנוכחית לעשות כן. קדמה לו הצעת החוק של משה גפני להתערבות בקביעת הריבית על המשכנתאות.
יצוין, כי בינתיים ניסה ראש הממשלה בנימין נתניהו להרגיע מעט את הרוחות וצייץ: "חוק בנק ישראל עבר תחת הנהגתי, והוא מבטיח את עצמאות הוועדה המוניטרית בראשות הנגיד בקביעת הריבית. שום דבר לא ישנה זאת".
1. ההיסטוריה מראה באופן כמעט מוחלט כי למשטרים פופוליסטים־טוטליטריים כמו אלו שבטורקיה, הונגריה ופולין קיימת נטייה טבעית, עקבית ואף בלתי נמנעת להתעמת עם הבנק המרכזי. החתירה לחיסול העצמאות של הבנק המרכזי הפכה לחלק אינהרנטי ממשטרים אלו: מדונלד טראמפ בארה"ב ורג'פ ארדואן בטורקיה, דרך כריסטינה קירשנר בארגנטינה, הוגו צ'אווס בוונצואלה, ויקטור אורבן בהונגריה וסיריל רמפוסה בדרום אפריקה, ועד נרנדרה מודי בהודו ו־ולדימיר פוטין ברוסיה - כולם ללא יוצא מן הכלל חתרו לשליטה, שלמה או חלקית, על הבנק המרכזי, וחלקם אף השיגו אותה.
האמצעים למטרה משתנים ממקרה למקרה: ישנם אלו שרק תקפו ואיימו, יש כאלו שפיטרו והחליפו, אבל אף אחד מאותם פופוליסטים לא נתן לבנקים מרכזיים להמשיך ולהישאר גופים עצמאיים כפי שהיו. ההתנגשות תמיד מתרחשת כאשר הבנק המרכזי נאלץ לעלות ריבית. זה אף פעם לא קורה כאשר הוא רוצה להפחית את הריבית.
2. הסיבות לכך ברורות ורבות, שכן בנק מרכזי עצמאי מתנגש חזיתית עם שני העקרונות של המשטרים הללו: פופוליזם ואוטוריטריזם.
נתחיל מההתחלה: בשנות ה־60 וה־70 ממשלות העניקו עצמאות לבנקים מרכזיים כדי שהם יטפלו ב"מחלה" האינפלציונית והעניקו להם כלי עיקרי לכך: הריבית (הדפסת כסף). ב־1985, במסגרת "תוכנית הייצוב" שהצילה את כלכלת ישראל וחילצה אותה מהיפר־אינפלציה, נחקק חוק אי־הדפסה שאסר על הממשלה להדפיס כסף והעבירה את הסמכות הזו לבנק ישראל, ורק לו.
ההיסטוריה מראה כי המוסד הזה הצליח לרסן את האינפלציה מכיוון שממשלות נוטות לתעדף צמיחה ותעסוקה על פני אינפלציה. לפיכך, בנק מרכזי ועצמאי הוא זה שקובע את מחיר הכסף שהוא למעשה הריבית במשק והיא אחד מכלי הנשק הכלכליים העוצמתיים ביותר.
אלא, שכפי שמערכת משפט עצמאית "מפריעה" לממשלה למשול, כך בנק מרכזי שנאלץ להעלות את הריבית כדי לא להתמודד עם מחלה קשה יותר בדמותה של האינפלציה, מפריע לממשלה להיטיב עם האזרחים.
כפי שהיטיב להגדיר פרופ' דני רודריק מאוניברסיטת הרווארד - אחד מהמומחים העולמיים בחקר הפופוליזם הכלכלי בימינו - משטרים אוטוריטרים רוצים את כל הכוח - המשפטי, ולבטח הכלכלי - וסולדים מכל "מוסד מרסן". משטרים אלו מבקשים לרכז את כל הכוח במוקד אחד: הממשלה.
הבעיה הגדולה בפגיעה בעצמאות הבנק המרכזי היא התוצאה הסופית: מחקר מקיף של פרופ' קארולה בינדר מ־2021 מצא כי לחץ על הבנק המרכזי מנבא אינפלציה גבוהה יותר וארוכה יותר. כמו כן, המחקר מאשר כי לחץ על הבנק המרכזי נפוץ במדינות שמתאפיינות במשטר פופוליסטי, או במעט בלמים ואיזונים, או בתחרות אלקטורלית חלשה (כלומר, משטרים חד מפלגתיים).
3. אם לשאוב השראה מההתקפה על מערכת המשפט הישראלית הרי שבשלב הזה של האבולוציה של פגיעה בעצמאות הבנק המרכזי, יגיע שלב ההוקעה.
לשיטתם, לא רק שהקבוצה שמחליטה על הריבית עושה זאת באופן "לא דמוקרטי" אלא שבאותו בנק ישראל יושבים קבוצה של פרופסורים אשכנזים מהאליטה של "השמאל". אלו דמויות ארכיטיפיות של "אויבי העם" וזאת בניגוד למנהיג הפופוליסטי שהוא "נציג העם". הריבית, כך קרה במשטרים אחרים, עולה כדי להיטיב ולשרת את אותה אליטה שמחליטה עליה על חשבון "העם" שנאנק תחת תשלומי המשכנתאות. בקרוב גם יתחילו להסביר כי ירון משרת את "הבנקים".
על פי רודריק, מדיניות כלכלית פופוליסטית מבוססת על מדיניות "מרחיבה" המבקשת להעניק מוצרים ציבוריים לבסיס הפוליטי של המשטר, תמיד מעבר ליכולות של הכלכלה. הפופוליסט מבקש לרצות את העם בכל רגע נתון כי על בסיס זה הוא זוכה לאהבת העם ובניצחון בבחירות, גם כאשר המשק או הכלכלה אינם באמת מסוגלים לספק אותם.
מאפיין נוסף של המשטרים האלו הוא הראייה קצרת הטווח: מה שחשוב הוא הכאן והעכשיו, הסקר הבא או הבחירות הבאות, ולכן משטרים שכאלו חיים בתוך קמפיין בחירות נצחי. שאלת השתרשות האינפלציה בעתיד פחות מעסיקה אותם.
מאפיין נוסף של אותם משטרים, שמופיע באירוע ההפיכה המשטרית אצלנו, הוא ניתוק מהמומחים ומהנתונים האובייקטיבים. כהן לומד מנתניהו שמתעלם מאזהרות כל המומחים הכלכליים בעולם מפני ההפיכה המשטרית ומיישם התעלמות זו הלכה למעשה בנושא עצמאות הבנק המרכזי.
העובדה שכהן מדבר על התמתנות האינפלציה, כאשר אין כזו התמתנות אלה אם כן בוחרים באופן אקראי שני תאריכים, היא הוכחה לכך. בסופו של יום, במשטרים פופוליסטים טוטליטריים יש רק מומחה אחד בכלכלה: ראש הממשלה ואנשיו.
4. כאמור, מאז 2008 ועד השנה, כל עוד לא נצפתה אינפלציה והריבית היתה אפסית (ריבית ריאלית שלילית), הרי שעלייתו של הפופוליזם הכלכלי בישראל על ידי נתניהו כמעט ולא הורגשה בבנק המרכזי, למעט כאשר בכובע היועץ הכלכלי של הממשלה העזו להציע העלאות מסים.
הבעיה מתחילה כאשר צריך לייקר את הכסף: כבר אי אפשר לספק לעם כסף חינם ולרצות אותו. במקרה זה העימות הוא בלתי נמנע.
היום כהן, יחד עם יו''ר ועדת הכלכלה ח''כ דוד ביטן (ליכוד), העלה באופן רשמי את פרופ' אמיר ירון על המוקד. זאת לא הממשלה האחראית על ייקור המשכנתאות אלא הנגיד. השלב הבא יהיה להחליפו.
גם הפעם הכל הסתדר לנתניהו - ירון צפוי לסיים קדנציה בסוף השנה והמסר כעת כבר ברור: או שתתיישר, או שתחזור למשרדך באוניברסיטת וורטון. יתכן כי האירוע כבר הוכרע: ירון לא יהיה נגיד בנק ישראל הבא והוא יאלץ (או יבחר מרצונו) להסתפק בקדנציה אחת. אך הנזק המשמעותי יותר ייווצר ברגע שהמועמדים הבאים שיגיעו יהיו כאלו שיהיו מוכנים לעבוד בתנאים של חוסר עצמאות.
אולי יהיו אלו פוליטיקאים מחוברים למנהיג שלא הצליחו להשיג כיסא בכנסת ומוכנים לכופף כל תיאוריה כלכלית כדי להסביר מדוע רצון המנהיג הוא לא פחות מהדבר הנכון. כל מועמד רציני, מקצועי, עצמאי, בעל יושרה מקצועי־ ידיר את רגליו מתפקיד המבוגר האחראי של המשק הישראלי.
שר החוץ אלי כהן ביקש להגיב ומסר: "אני כמי שעבד בחברת דירוג בינלאומית תומך בעצמאות בנק ישראל והניסיון לייחס זאת על אף שלא נאמר אחרת הוא מעוות. אני בהחלט חושב שיש לפעול בכלים נוספים לבלימת האינפלציה ולא לעשות שימוש בלעדי בכלי של הריבית, לדוגמא הורדת מיסים (מע״מ) שתפחית מחירים ולשם כך נכון ששר האוצר והנגיד יגבשו דרכים נוספות ולא ישתמשו רק בכלי הדרקוני של העלאת ריבית".
