הגשת תביעות לשון הרע כנגד ח"כ
הגשת תביעות לשון הרע כנגד ח"כ
האם יש טעם ממשי בהגשת תביעות לשון הרע כנגד חברי כנסת? מה התכלית ומה הפתרון?
חברי כנסת נהנים מחסינות בגין כל מעשה שנעשה תוך כדי מילוי תפקידם; יאהב זאת הציבור או לא, זה הדין. ובית המשפט העליון קבע כי החסינות רחבה במיוחד, ולא ניתן להסירה (אלא רק לקבוע כי אינה חלה). בכל זאת, מוגשות תביעות לשון הרע כנגד חברי כנסת, ביחס למעשים שברור שנעשו במסגרת תפקידם. מעניין לתהות: מדוע?
לא פעם צצות בתקשורת ידיעות על כי הוגשה תביעת לשון הרע כנגד חבר כנסת כזה או אחר. בדרך כלל, יחד עם הידיעה, באה במפתיע ידיעה נוספת על כי נעשתה פניה אל חבר הכנסת, בבקשה שיתפרק מזכויותיו ויוותר על החסינות הנתונה לו לפי דין. וזאת, הגם שאיננו מכירים מקרה בו במסגרת תביעת לשון הרע חבר כנסת "ויתר" על חסינות מהותית הנתונה לו מכוח סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 (בשונה מחסינות דיונית, שעוסקת בסיטואציות אחרות ופועלת במכניזם שונה לגמרי).
סופן של תביעות מן הסוג הזה, כמעט ידוע מראש. ובכל זאת, הן מוגשות; ולא בידי עורכי דין שחשודים בכך שאינם מכירים את הדין. אם כן, מדוע? מראש ייאמר כי חרף רעיונות יצירתיים, התשובה אינה בפינו. אך בשל החשיבות הציבורית שבעניין, ראוי להפנות את הזרקור לכמה נתונים פומביים לחלוטין (ניתן לבדוק בקלות במנועי החיפוש):
(א) אותן תביעות לשון הרע כנגד חברי כנסת – והפניות בבקשה "לוותר" על חסינות מהותית – זוכות לסיקור תקשורתי נרחב, ומעוררות דיון ציבורי סוער (לשון המעטה; הרי בקלות ה"דיון" זולג לשפה בוטה, פלגנית ומשסעת).
(ב) מעולם לא התקבלה תביעת לשון הרע שהוגשה כנגד כחבר כנסת, בגין התבטאות שהפיץ בזמן כהונתו ובקשר (ולו מינימלי) עם תפקידו.
(ג) בדרך כלל מי שמגישים תביעות מן הסוג הזה כנגד חברי כנסת, אינם בדיוק חפים מעיסוקים בעניינים פוליטיים. לא תמיד, אך יבדוק הקורא ויווכח בעצמו.
(ד) תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי אסור בפירוש לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט (לרבות נקיטת פעולה שמטרתה זרה להליך המשפטי). ותקנה 151(ג) מסמיכה את בית המשפט לחייב בהוצאות את מי שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט; אותו ואת בא כוחו, ואף לטובת אוצר המדינה.
(ה) במסגרת ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו, 17.11.2020) בית המשפט העליון קבע לראשונה כי ניתן להגיש תביעה עצמאית לפיצויים כנגד מי שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט.
אם כן, תביעות לשון הרע כמעט חסרות סיכוי (בעדינות) מוגשות בידי בעלי דין מוכרים ומזוהים פוליטית, המיוצגים בידי עורכי דין שמכירים היטב את הדין. ועצם העובדה שנעשות פניות אל חברי הכנסת בבקשה שיוותרו על חסינותם, מלמדת לכאורה על כך שמגישי התביעה מבינים מראש שישנה חסינות (אחרת, על מה יש לוותר?).
התביעות הללו, בבחינת עובדה, מסוקרות ומאפשרות להשיג בצורה אלגנטית (כביכול) מטרות זרות לחלוטין להליכים משפטיים (לרבות העברת והדהוד מסרים בצורה אמינה). אך באותה נשימה, כמעט תמיד מדובר בתביעות מיותרות לחלוטין שמכבידות על בתי המשפט שלא לצורך; מייצרות הוצאות, מבזבזות משאבים יקרים (וכל מי שעוסק בדבר, יודע כמה הזמן השיפוטי – בהינתן העומס הקיצוני – הוא משאב יקר), ופוגעות בזכויות של אזרחים "פשוטים" המבקשים להתדיין לפי תורם בבתי המשפט.
כאמור, איננו מתיימרים לאחוז בתשובה לשאלה מדוע אלו הם פני הדברים. ואף איננו מתיימרים להביע דעה בשאלה (המורכבת) בנוגע להצדקה להעניק לחברי כנסת חסינות רחבה מפני תביעות לשון הרע. אך בוודאי שראוי לחשוב על כך. וככלל, גם ראוי לחשוב על פתרונות יצירתיים לטיפול יסודי, יעיל ויקר במי שחוטא בשימוש לרעה בהליכי משפט.
לסיום, נקודה למחשבה: חלף זמן רב מאז בית המשפט העליון נדרש לסוגיית החסינות המהותית הנתונה לחברי כנסת, בקשר עם התבטאות במסגרת השדה הפוליטי. על דרך הכלל, התביעות הללו נדחות בבתי משפט השלום; והסיכוי שבכלל תישמענה בבית המשפט העליון, נמוך עד כדי שאיננו. הרי מדוע שבית המשפט העליון ידון בשאלות מן הסוג הזה ב"גלגול שלישי"? בית המשפט העליון עצמו קבע כי חופש הביטוי הפוליטי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה; וכי יש לאפשר לחברי כנסת חופש דיבור כמעט מוחלט, גם כשמדובר ב"גלישה" מתפקידם, כחלק מהסיכון הטבעי שנושא התפקיד.
אך אם במקרה, למשל, תוגש תביעה מנופחת במיוחד היישר לבית המשפט המחוזי, מיד לאחר שתידחה (לפי ההלכה שקבע בית המשפט העליון), יוגש ערעור בזכות לבית המשפט העליון. כי אז, לבית המשפט העליון תהא הזדמנות לשנות את הדין, ולקבוע – בניגוד לקביעותיו הנחרצות של כב' הנשיא לשעבר ברק – כי דווקא כן ראוי להגביל את חופש הביטוי של חברי כנסת במסגרת מילוי תפקידם. את מי זה משרת? ודווקא כעת? מעניין.
מאת עו"ד בן קרפל – מייסד בעלים ומנהל ועו"ד אדם קרפל – שותף - בן קרפל ושות', משרד עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
