דעהכך השפיעה הקורונה על הרגלי הצריכה שלנו
דעה
כך השפיעה הקורונה על הרגלי הצריכה שלנו
על פי מחקר של ארגון ה-OECD ההרגלים במעבר מ-2019 (טרום קורונה) ל-2020 השתנו הרבה יותר מאשר בשנים קודמות. משקל סעיפי המזון, הדיור, הריהוט, שירותי הבריאות והתקשורת גדל משמעותית, למרות שסך ההוצאות ירד
האינפלציה העולמית עולה וכיום ברור שלקורונה השפעה של ממש דרך צד ההיצע: השינוע התייקר, הסחורות התייקרו, זמני האספקה התארכו והעיסוק בצווארי בקבוק מעולם לא היה פופולרי יותר.
ומה על צד הביקוש? האם הקורונה השפיעה בכלל? ולאיזה כיוון?
אצלנו היו כבר חמישה גלי קורונה ובין לבין התפרצויות של ביקושים, שהורגשו יותר אחרי הגל השלישי, שהיה כרוך בסגרים ומגבלות ארוכים והדוקים יותר ולכן ביציאה שעטנו לעבר כל חנות שמכרה משהו...
אז מה גובר בראייה שנתית? הביקוש הכבוש של הסגר או הביקוש המתפרץ של היציאה?
באתר OECD, הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח אזורי, בדקו זאת על נתוני 2020 ובקרוב יגיעו מסקנות על 2021. הממצאים – מעניינים מאוד.
החוקרים לקחו 28 מ-37 חברות הארגון, כולל ישראל, ושאלו איך השפיעה הקורונה על הרגלי הצריכה (משקלות המדד) של הצרכנים במעבר מ-2019 (שקדמה לפרוץ הקורונה) ל-2020 (שהייתה רובה ככולה תחת השפעתה).
הממצאים היו מרתקים: ההרגלים השתנו הרבה יותר מאשר בשנים קודמות. השינוי הכולל היה פי 3 מהשינוי במעבר בין 2018 ל-2019 שהיו שנים "רגילות".
זאת ועוד: משקל סעיפי המזון, הדיור, הריהוט, שירותי הבריאות והתקשורת גדל משמעותית, למרות שסך ההוצאות ירד. מדוע? כי אלו מוצרי ושירותי יסוד עם ביקוש קשיח.
ומי ירד, תשאלו? סעיפי ההלבשה, התחבורה (לא פלא; לבשנו טרנינג ישן ולא יצאנו מהבית), הבידור והמסעדות.
במיוחד, גילו החוקרים שהצרכן הממוצע הוציא 2.5 אחוזים יותר מהסל על מזון ודיור ו-2.8 אחוזים פחות על תחבורה ומסעדות.
עוד גילו החוקרים כי היה שוני גדול בין מדינות. ישראל הייתה בין המדינות שהמשקלות אצלן השתנו פחות (שביעית מהסוף) ואת הרשימה הוליכו אירלנד, איטליה, בריטניה, יוון ופורטוגל.
אצל האחרונות, משקל המזון זינק והיה אחראי לרוב השינוי. בישראל הוא השפיע פחות בשנת 2020. נתוני 2021 מצביעים על השפעה גדולה יותר, אך עדיין מתחת לממוצע.
הדבר השני שבדקו החוקרים – האם וכמה תרמו השינויים בהרגלי הצריכה על האינפלציה. כאן הייתה תשובה מפתיעה – מעט מאוד.
הם לקחו את נתוני האינפלציה הרשמיים של כל המדינות ל-2020 (שחושבו לפי המשקלות של 2019) והשוו אותם לתוצאה שהייתה מתקבלת לפי המשקלות של 2020 (שישמשו כמובן למדידת האינפלציה הרשמית של 2021).
באופן זה, כל שינוי ניתן יהיה רק לייחוס לשינויי המשקלות.
מסתבר שהאינפלציה המחושבת הייתה גבוהה יותר מהאינפלציה הרשמית ב-18 מ-19 המדינות שהיו להן נתונים זמינים. (לא כולן מעדכנות את המשקלות פעם בשנה). זאת אומרת ששינוי הרגלי הצריכה "תרם" לאינפלציה.
אבל, התוספת עמדה על 0.05 אחוז בלבד; למעשה, היא נוצרה בחודשים מרץ ואפריל, כשהמגפה הכתה בכל העולם, ולא השתנתה מאז.
גם הפעם היו מדינות שהושפעו יותר או פחות. לדוגמא, התוספת במדינות גוש היורו היתה גבוהה יותר ועמדה על 0.12 אחוז.
וגם כאן, היה תפקיד חשוב לסעיף המזון. יחד עם סעיף התחבורה, הוא היה אחראי לכל התוספת ב-7 מ-19 המדינות שנבדקו ול-40 עד 90 אחוזים ממנה ב-10 מ-19 המדינות.
לדעתי, יש חשיבות מעשית לתוצאות המחקר.
ראשית, לשינויים הגדולים, יחסית, בביקוש ובהרגלי הצריכה הייתה השפעה קטנה, יחסית, על קצב האינפלציה; רוב עלייתה מיוחס לגורמי ההיצע ולא ברור עד כמה כלי הריבית נכון לטפל בה.
שנית, סעיף המזון מהווה תופעה גלובלית ונראה כי ב-2021, עם התמשכות הקורונה, הוא המשיך להקשות על משקי הבית, לנוכח עליות המחירים וקשיחות הביקוש.
ושלישית, לנוכח ההבדלים הלא קטנים בין המדינות שנבדקו, יצטרכו הממשלות להתאים את דרכי פעולתם וטיפולם בבעיה.
רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות
