בלעדימשרד החינוך לא בוחן השפעת תוכניות הלימוד הנוספות
בלעדי
משרד החינוך לא בוחן השפעת תוכניות הלימוד הנוספות
אחרי שהתברר שמשרד החינוך לא אוסף מידע על הנשירה מבתי הספר, חושף מרכז המחקר והמידע של הכנסת: המשרד גם לא אוסף מידע על יישום תוכניות הלימוד הנוספות (תל"ן) והחיצוניות. המשרד: נתחיל למדוד
משרד החינוך אינו אוסף מידע על היקף לימודי התל"ן (תוכניות לימוד נוספות) בפועל בבתי הספר. כמו כן אינו אוסף מידע על השימוש שעושים בתי הספר בכ־5,000 תוכניות לימוד חיצוניות מאושרות לשימוש. כך עולה ממחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ) בנושא הפעלת תוכניות לימוד חיצוניות בבתי הספר, שהוכן לבקשת ח"כ קטי שטרית מהליכוד שהיא חברת ועדת החינוך של הכנסת.
רק בשבוע שעבר נחשף שלמרות דו"ח חמור של מבקר המדינה, משרד החינוך ממשיך לא לאסוף מידע על שיעורי הנשירה מבתי הספר במשבר הקורונה. מתברר עכשיו שזו תופעה רחבה הרבה יותר. היעדר מידע על התל"ן מקשה בהבנת אחת התופעות המרכזיות שגורמות לפערים חברתיים־כלכליים בחינוך. היעדר מידע על תוכניות הלימוד אינו מאפשר לדעת מה הצליח ומה נכשל ולהפיץ את המידע. שטרית ביקשה את המידע על רקע הפגיעה הקשה בתוכניות התגבור בחינוך בתקופת הקורונה, שפגעה בתעסוקת מורים ומדריכים שאינם עובדים במשרד החינוך.
"אין מידע מקיף ושיטתי"
במאגר המידע של משרד החינוך 4,500 תוכנית לימוד לבתי הספר, לא כולל תוכניות לאוכלוסיות מיוחדות כמו מחוננים או תלמידים בסיכון. מדובר בתוכניות העשרה, תגבור לימודי או הקניית ערכים. 66% מהתוכניות מופעלות על ידי גורמים עסקיים, 27% על ידי המגזר השלישי (עמותות וחברות ללא מטרות רווח) ו־7% על ידי המגזר הציבורי. 89% מהתוכניות הן בתשלום. בדרך כלל מעבירים את התוכניות מדריכים או מורים חיצוניים. התוכניות יכולות להיות ממומנות ממקורות שונים (משרד החינוך, הרשות המקומית, עמותה או אפילו ההורים) או להירכש במסגרת התל"ן.
מבדיקת הממ"מ עולה ש"אין בידי אף גוף ציבורי מידע מקיף ושיטתי שיכול לספק מענה משביע רצון על התוכניות החינוכיות החיצוניות במערכת החינוך בדגש על התל"ן". התוצאה היא שלמשרד החינוך אין מידע על מספר המוסדות והכיתות שבהם פועלת או הופעלה כל תוכנית, על מספר התלמידים והמדריכים וכמובן על התוצאות, היתרונות והחסרונות. כך נמנעת האפשרות שהמשרד עצמו ובתי ספר ילמדו מניסיונם של אחרים. ההסבר שמספק הממ"מ הוא ש"הבחירה לקנות תוכנית היא חלק מהאוטונומיה של בתי הספר". בפועל לא צריך להיות שום קשר בין מעורבות בקבלת ההחלטות לבין פיקוח ואיסוף נתונים שראוי היה שהמשרד יעשה.
שיעורי התל"ן נחשבים לאחד הגורמים המעודדים חינוך פרטי ופערים חינוכיים. זאת, משום שהם מאפשרים להורים בעלי אמצעים לרכוש תגבור והעשרה. מתברר שבתי הספר מדווחים למשרד החינוך על כוונה לגבות תל"ן, אבל לא על הגבייה והביצוע בפועל. בנוסף רק 45% מבתי הספר דיווחו על כוונה. לאור היעדר הפיקוח, כלל לא ברור שאין בעיה רחבה של תת־דיווח.
על פי נתונים שהעביר משרד החינוך לוועדת החינוך של הכנסת, 75% מבתי הספר העל־יסודיים בחינוך הממלכתי־דתי ו־40% בחינוך הממלכתי העברי קיבלו אישור לגבות תל"ן של יותר מ־2,000 שקל לשנה. הדבר מחזק את השאלה למה אין פיקוח על השימוש בתשלומי ההורים.
בתשובה לפניית הממ"מ ענה משרד החינוך ש"למשרד אין מידע על אודות מספר מדריכי התל"ן, מספר ספקי התל"ן והיקף שעות התל"ן במוסדות החינוך". על פי משרד החינוך, מדובר בנושא שבאחריות הרשות המקומיות או רשת מוסדות החינוך הרלבנטית.
הגדלת פערים
מה בכל זאת המשרד יודע להגיד? על פי דו"ח בקרה מדגמית שערך המשרד במאות בתי ספר יסודיים עולה ש־8% משעות ההוראה בשנת הלימודים 2018/19 - שהיא השנה האחרונה לפני משבר הקורונה ־ היו בהעסקה לא ישירה, כלומר מורי קבלן. צריך לזכור שמדובר בממוצע כלומר בבית ספר אחד אולי מדובר ב־25% ובאחר בכלום. הנתון הזה מעיד הן איך ההוראה הפרטית מגבירה את הפערים והן על ההיקף העצום של מורים ללא ביטחון כלכלי.
ח״כ שטרית, יוזמת דו״ח הממ״מ, אמרה בתגובה ש"אלה ממצאים חמורים ומדאיגים מאוד. עצוב לי שמשרד החינוך לא מודע לנתונים שהוא אמור לרכז".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה ש"עם כניסת שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון לתפקידה, היא הודיעה כי המשרד יגבש תוכנית להערכה ומדידה של כלל התוכניות הפועלות במערכת, ובכלל זה תוכנית תל"ן. בימים אלה שוקד המשרד על מודל הערכה זה יחד עם משרד האוצר".
