מכה למיחזור: הקואליציה רוצה לבטל את חוק הפיקדון
מכה למיחזור: הקואליציה רוצה לבטל את חוק הפיקדון
לפי ההסכם הקואליציוני, חוק הפיקדון שמסדיר מיחזור בקבוקים עלול להתבטל ומלאכת המיחזור תיפול על תאגיד תמיר. המהלך צפוי להקטין את כמות ההבקבוקים הממוחזרים
בין סעיפי ההסכם הקואליציוני בין יהדות התורה והליכוד מסתתר סעיף שעשוי לגלם ניצחון גדול לחברות המשקאות - ביטול חוק הפיקדון.
רק לפני כשנה הורחב החוק כך שיוחל גם על בקבוקי משקה גדולים. כעת קובע ההסכם הקואליציוני כי "על מנת לייעל את הטיפול במיחזור מכלי משקה, הממשלה תבחן חקיקה להעברת האחריות למיחזור מכלי המשקה מחוק הפיקדון לחוק האריזות". המשמעות של העברת האחריות למיחזור מכלי המשקה לחוק האריזות, הוא ביטול בפועל של הפיקדון והעברת האחריות על איסוף הבקבוקים לתאגיד תמיר, באמצעות הפחים הכתומים. ביהדות התורה מסבירים שמטרת הסעיף היא לייעל את מערך המיחזור, בשעה שהאזרחים נתקלים בקשיים כשהם מבקשים להשיב מכלי משקה ולקבל את כספי הפיקדון.
בדבר אחד צודקים ביהדות התורה - מערך המיחזור הוולונטרי בישראל נכשל. בין היתר בגלל הלחץ העז שהפעילו חברות המשקאות לייצר הפרדה מלאכותית בין מיחזור בקבוקים קטנים לגדולים, הפרדה שלא קיימת בעולם. לבסוף התפשרו החברות והמחוקק על החלתו על בקבוקי משקה קטנים בלבד. רק החודש, לאחר שגררו את המשרד להגנת הסביבה בבתי המשפט שנים ארוכות, נאלצו חברות המשקאות להשלים עם קנס בגובה 48 מיליון שקל בגין אי עמידה ביעדי האיסוף והמיחזור עבור בקבוקי המשקה הגדולים. ללא פיקדון על מכלי המשקה הגדולים, 26 אלף מיחזוריות הבקבוקים שהיו פזורות בערים הצליחו לאסוף רק 22% מבקבוקי המשקה, שאת רובם השליך הציבור לפח הירוק. העברת האחריות לטיפול בבקבוקי המשקה לתאגיד תמיר עלולה להפחית עוד יותר את שיעורי המיחזור בישראל, שכן היא תבטל את המוטיבציה של הציבור להשיב לעצמו את כספי הפיקדון.
רק כ־8% מפסולת הפלסטיק שתאגיד תמיר אוסף מקורה מהפחים הכתומים הביתיים, אך כבר כיום הם עמוסים לעייפה בשכונות הערים. העברת האחריות לטיפול בפסולת הבקבוקים לפח הכתום תיאלץ פריסה של פחים רבים יותר - עד כדי הכפלתם, כשחלק מהערים הצפופות נעדרות תשתיות המתאימות לכך. ביטול אופרציית השבת הפיקדון, אף תשית על הציבור הכללי את נטל מימון הטיפול על איסוף מכלי המשקה באמצעות הפח הכתום, על כלל האוכלוסייה, גם זו שכלל אינה צורכת שתיה מבוקבקת, אך נשלמת על פינוי פסולת.
מטרתו של חוק הפיקדון היא ניקוי המרחב הציבורי מפסולת. לפני הרחבתו, בקבוקי משקי גדולים נמצאו בשיעור גבוה פי שלושה בטבע מזה של בקבוקים קטנים. חוק הפיקדון מוסיף איסוף פוטנציאלי של 750 מיליון מכלי פלסטיק שייאספו בשיעור גבוה כשהם מופרדים מפסולת אחרת, נקיים ובלי שאריות מזון וחומרי ניקוי. הפרדת בקבוקים מכל פסולת אחרת מאפשרת מיחזור ברמה גבוהה של בקבוק לבקבוק, ייצור בקבוקים חדשים מבקבוקים ישנים. בעקבות הרחבת החוק קמו בישראל שני מפעלי מיחזור חדשים שייצרו בקבוקים חדשים מבקבוקים משומשים, מפעלים שחוסכים ייצור של בקבוקים חדשים, מבוססי תזקיקי נפט.
האם הרחבת החוק נכשלה? בחודשים האחרונים נשמעת ביקורת ציבורית רחבה על כך, כשהקמעונאים והיצרנים הציבו עד כה רק 400 מכונות לאיסוף אוטומטי של בקבוקי המשקה, והציבור נתקל בקשיים כשהוא מנסה להשיבם. נתונים בנושא טרם גובשו באופן מלא, אך במשרד להגנת הסביבה סבורים שהדיווחים שהצטברו עד כה מעידים על עמידה ביעדי המיחזור, לפי הצהרת היצרנים.
לדברי עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת ב"אדם, טבע ודין", הסימנים בשטח אף מעידים על הצלחה של הרחבת החוק, למרות המגבלות וחבלי הלידה הקשים. "לפי נתונים שאספנו ממפעלי המיחזור, אנחנו יודעים על 37% מהבקבוקים שנאספים בנקודות האיסוף בזכות הפיקדון, לעומת 22% במיחזוריות בעבר. זה למרות כל הקשיים — מכונות שנתקעות, סופרים שלא מסכימים לאסוף. דווקא האוכלוסיות החלשות, הן אלה שהכי הרבה משתפות פעולה עם חוק הפיקדון. אנחנו רואים ביישובים שבהם יש מכונות, החזרים גבוהים יותר. בבני ברק, למשל. זה מה שקורה כששמים תג מחיר על הפלסטיק של הבקבוקים. הפחים הכתומים, לצערנו הרב, הם נטל כבד על הרשויות המקומיות. לפנות פסולת בפח הכתום עולה 3,000 שקל לטון. חלק מהמחיר מושת על הרשות. העברה של הבקבוקים לפח הכתום תעלה את עלות הפינוי של הרשויות. ביותר מ־56 מדינות בעולם יש פיקדון. איפה שהתעשייה חזקה, אין פיקדון".
