בשורה לתלמידים: בית המשפט העליון תיקן עוול היסטורי
בשורה לתלמידים: בית המשפט העליון תיקן עוול היסטורי
בית המשפט העליון: רשות מקומית חייבת לבטח בביטוח תאונות אישיות גם מי שלומד במוסד חינוך שאינו רשמי והוחל לגביו חינוך חינם בהתאם לצו לימוד חובה
לאחרונה, תוקן עיוות היסטורי ששלל מלא מעט תלמידים את הזכות לקבל פיצוי כספי על הנזקים שנגרמו להם, מפאת סוגיית ההכרה במוסד הלימודי. מעתה, לא תתקיים עוד אותה 'אפליה', אלא ינתן כיסוי ביטוחי לכלל התלמידים, בין אם בזמן שאלו שוהים במוסד הלימודים או לוקחים חלק בפעילות בית הספר ובין אם בזמן אחר ומחוץ לשטחו.
פסק הדין דן במקרה של תלמיד תיכון פרטי ללקויי למידה בנצרת, שנחשב למוסד חינוך מוכר לא רשמי, שממומן חלקית על ידי משרד החינוך והעירייה, שנפצע כשהיה בן 17 אך לתדהמתו, התברר לו כי הרשות המקומית לא ביטחה אותו בביטוח תאונות אישיות. התאונה התרחשה בשנת 2011, במהלך שובו מבית הספר ובעקבותיה נגרמו לו נזקי גוף קשים. תחילה, הוגשה תביעה לפיצוי כנגד התיכון בו למד וחברת הביטוח שביטחה את התלמידים בפוליסת תאונות אישיות, אולם בשלב מוקדם מאוד התברר כי הוא אינו מבוטח. המקרה האמור, כמו רבים אחרים לפניו, הציף את השאלה לגבי חובת הרשות המקומית לבטח תלמידים שלומדים במוסד פרטי שאינו ממומן באופן מלא ע"י המדינה.
תחילה, נדון התיק בבית המשפט השלום ולאחר מכן גם במחוזי, שפסקו כי מוטלת חובה על רשויות מקומיות לבטח כל תלמיד שזכאי לחינוך חינם בשל גילו, ואין זה משנה האם הוא לומד במוסד חינוך רשמי מוכר או שמא בבית ספר פרטי שאינו מוכר כמוסד רשמי.
הרשות המקומית, שסירבה להשלים עם 'רוע הגזירה', ערערה לבית המשפט העליון שנדרש לפסוק בסוגיה רגישה ועקרונית זו. לשיטת הרשות, לא חלה עליה חובה לכלול כל תלמיד במסגרת מטריית הכיסוי הביטוחי, אלא על בית הספר. לטענתה, גם לא ניתן להטיל על רשויות אחרות את האחריות לבטח כל תלמיד רק משום שהוא זכאי לחינוך חינם בשל גילו.
אך כאמור, בית המשפט העליון סירב לקבל את עמדת הרשות המקומית. במסגרת פסק הדין, קבע כב' השופט עמית כי לא ניתן להחיל חובה ביטוח רחבה שמחייבת לבטח את כל התלמידים שנכללים בגיל הזכאות. יחד עם זאת, הוא ציין כי כפועל יוצא, רשויות מקומיות יידרשו לבטח את כל המוסדות, "בין אם הם פועלים כחוק בין אם לאו" ואת כל התלמידים הפוטנציאליים "בין אם הם לומדים במוסד חינוך כלשהו ובין אם לא".
לצד זאת, בית המשפט קיבל את עמדת המדינה וקבע כי העיריות כן צריכות לבטח תלמידים שלומדים במוסדות פרטיים מוכרים, שמשרד האוצר נושא בשכר הלימוד שלהם, לפי צו לימוד חובה. כלומר, תלמידים שלפי הצו זכאים לחינוך חינם גם אם הם לומדים במוסד פרטי.
עוד ציין השופט, כי קביעה זו יוצרת מצב לפיו רק תלמידים שזכאים למימון על פי הצו יבוטחו על ידי העיריות, אולם עם זאת, הוא חידד כי בפועל, בשנים האחרונות תלמידים רבים שלא מתחנכים בחינוך הרשמי זכאים לביטוח תאונות אישיות מכוח הרחבת המונח "תלמיד" בפוליסות הביטוח ומכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך.
לסיכום, פסק הדין בהחלט משנה את פני המציאות, מתקן עוול היסטורי ומאפשר לכלל התלמידים לקבל כיסוי ביטוחי רחב למקרה של פציעה. הביטוח חל על התלמיד 24 שעות ביממה, בכל ימות השנה ובכל מקום שהוא נמצא בו, בין אם לתאונה יש קשר לפעילות המוסד החינוכי שהתלמיד לומד בו ובין אם לא. נדגיש כי במהלך חגי ישראל וחופש הגדול, הגם שהילדים אינם במסגרת של משרד החינוך ונמצאים במסגרות פרטיות או עם ההורים, ביטוח תאונות אישיות ממשיך לכסות אותם באופן מלא.
כמו כן, יש לדעת כי לפי חוק חוזה הביטוח, תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח היא 3 שנים, אולם כאשר מדובר בקטינים קובע החוק כי תקופת ההתיישנות מתחילה רק כשהקטין הופך לבגיר, כלומר מרגע הגיעו לגיל 18. המשמעות היא שניתן לתבוע את חברת הביטוח בגין תאונת תלמיד עד גיל 21, גם אם התאונה עצמה אירעה שנים רבות קודם לכן.
