פרשנותשורפים את הזמן עד שנתב"ג יקרוס
פרשנות
שורפים את הזמן עד שנתב"ג יקרוס
מאז שנת 2011 הממשלות השונות יודעות שהקמה של שדה תעופה משלים לנתב"ג היא צורך לאומי דחוף, ולכן הן נקטו בפיתרון המועדף עליהן - הקמה של ועדות. כל הוועדות הללו הגיעו לאותה מסקנה: שדה תעופה נוסף בנגב אינו ישים מבחינה תעופתית וביטחונית והאופציה היחידה להקמה של שדה תעופה בינלאומי משלים לנתב"ג נמצאת בצפון הארץ
"אי שפיות זה לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". המשפט הזה מיוחס לאלברט איינשטיין (למרות שבכלל לא בטוח שהוא אמר אותו), אבל הוא מתאים בדיוק לסאגה הישראלית סביב הקמת שדה התעופה המשלים לנתב"ג שמתרחשת כבר יותר מעשור. מאז שנת 2011 הממשלות השונות יודעות שהקמה של שדה תעופה משלים לנתב"ג היא צורך לאומי דחוף, ולכן הן נקטו בפיתרון המועדף עליהן — הקמה של ועדות.
בשנת 2011 הוקם צוות בינמשרדי להכרעה בנושא מיקום השדה, בשנת 2014 הוחלט לבדוק את אופציית רמת דוד, בשנת 2016 הקימה המועצה הארצית צוות נוסף שבחן את הנושא (ועדת שפרן), ובשלוש השנים האחרונות נעשו לא פחות משש בחינות שונות שכללו סריקה של כל האתרים האפשריים בנגב ובחינה מקצועית של אפשרות הקמת אי בים.
כל הוועדות הללו הגיעו לאותה מסקנה: שדה תעופה נוסף בנגב אינו ישים מבחינה תעופתית וביטחונית והאופציה היחידה להקמה של שדה תעופה בינלאומי משלים לנתב"ג נמצאת בצפון הארץ. באופן מפתיע, צוות ההיגוי שהקימה ממשלת השינוי לא הצליח להמציא מחדש את המרחב האווירי של ישראל, וסביר להניח שמסקנותיו לא יהיו שונות בתכלית מבדיקות קודמות שנעשו.
הארגונים הסביבתיים, הפוליטיקאים ותושבי עמק יזרעאל לא רוצים שיקום שדה תעופה ברמת דוד — ולא צריך להקל ראש בטיעוניהם על פגיעה חסרת תקדים בשדות הירוקים של העמק היפה. יחד עם זאת, צריך להודות באמת — גידול האוכלוסייה בישראל לא מותיר לנו ברירה אלא להקים עוד ועוד תשתיות גם במקומות שהיינו מעדיפים שיישארו ירוקים.
מציאות זו משאירה בפני הפוליטיקאים שתי אפשרויות מאוד לא פופולריות — להכריע בעד שדה תעופה בעמק יזרעאל או להחליט שישראל תהיה מדינה מוגבלת מבחינה תעופתית אך המרחבים הירוקים לא ייפגעו.
כל עוד לא תתקבל החלטה אז הממשלות והוועדות ימשיכו להתחלף, המרחב האווירי של ישראל ימשיך להיסתם, ובסופו של דבר נתב"ג יעלה על גדותיו — וחופש התנועה של כולנו ייפגע.
