החזית הירוקה
מוצפים בפלסטיק: ההישג המפוקפק של חוף גדור
שמורת חוף גדור, בין מכמורת לחדרה, היא מחמשת החופים המזוהמים ביותר במיקרופלסטיק בעולם • הצבים בשמורה נמצאים בסיכון, בזמן שהממשלה מעודדת הגברת צריכת פלסטיק
טובעים בפלסטיק, וקוטפים תארים בצמרת מפוקפקת במיוחד: ממשלת ישראל ביטלה את המיסוי על הכלים החד־פעמיים ולא עושה כמעט דבר כדי לצמצם את השימוש בכלי פלסטיק שונים המזיקים לסביבה ולבריאות. מחקר חדש של המרכז לאקולוגיה של אוניברסיטת אקסטר בבריטניה, שנערך על ידי קבוצה בינלאומית של מדענים ופורסם בחודש שעבר, מצביע על ההשלכות של עומק ההזנחה ארוכת השנים. החוקרים מצאו כי חוף גדור, שמורת טבע משופעת בבעלי חיים כמו צבי ים, הוא אחד מחמשת החופים המזוהמים ביותר במיקרופלסטיק בעולם.
החוקרים אספו דגימות חול מ־209 חופים הפרוסים על פני 39 מדינות ברחבי העולם, המייצגות שישה אוקיינוסים, אשר בשטחם מקננים צבי ים, מתוכם שבעה חופים בישראל. מיקרופלסטיק, כלומר חתיכות קטנות של פלסטיק שהתפרק ממוצרים שונים לכדי גודל של 5-1 מ״מ, זוהה ב־45% מהחופים ובחמישה אגני אוקיינוס (האוקיינוס ההודי, צפון האוקיינוס האטלנטי, דרום האוקיינוס האטלנטי, דרום האוקיינוס השקט והים התיכון).
השיעור הגבוה ביותר של החופים המזוהמים נמצא בים התיכון, עם כ־80% מהחופים אשר נמצאו מזוהמים, לעומת 34% מחופי האוקיינוס ההודי ו־43% מחופי האוקיינוס האטלנטי. החוקרים מצאו בחופים כמויות גדולות של מיקרופלסטיק שמקורו באריזות ובקלקר, ציוד דיג וחקלאות, וציוד תעשייתי. פוליאתילן - חומר אשר השימוש הבולט ביותר שלו הוא לייצור אריזות, שקיות, כלים חד־פעמיים, מכלים ועוד - היה הפולימר הנפוץ ביותר שזוהה בצפון האוקיינוס האטלנטי, דרום האוקיינוס האטלנטי והים התיכון.
1 צפייה בגלריה
יניב לוי, מנהל המרכז להצלת צבי ים. "חייבים להפחית את כמויות הפלסטיק"
(צילום: ערן יופי כהן)
שמורת טבע חוף גדור, המשתרעת בין מכמורת לחדרה, מהווה חוליה מרכזית במסדרון אקולוגי רחב המחבר בין היבשה לים. היא מספקת בית גידול למגוון מינים, אך גאוותה העיקרית היא חוות ההדגרה של צבי הים. מיקרופלסטיק בחול של חופי ההטלה גורם לשינויים באקלים הקן ובהרכב הכימי שלו, מה שמשנה את התנאים הסביבתיים של ההתפתחות העוברית, ועלול להביא להתייבשות, פגיעה ואף הרעלת הביצים. הדבר מדאיג כפליים, כשמצטרפת אליו עובדה נוספת: צבי ים חוזרים לאותו חוף להטלה, גם אם הוא מזוהם כהוגן.
הזיהום מקומי, לא מיובא מהים
לפי מחקרים, 50% מזיהום המיקרופלסטיק בחופי הים התיכון נגרמים מתוך היבשה
לפי הממצאים, חוף גדור, המוגדר כשמורת טבע, מצוי ברמות זיהום חריגות הן במשקל חלקיקי הפלסטיק והן בכמותם. ארבעת החופים הנוספים ברשימת החופים המזוהמים ביותר במיקרופלסטיק נמצאים בהונג קונג, ברמודה, הוואי וארכיפלג צ'אגוס – שלושה מהם איים מרוחקים, שבהם הצטברות הפלסטיק נגרמת בעיקר על ידי זרמי הים. לעומת זאת, חוף גדור בישראל, שאינו אי ואינו מוקף באוקיינוס, מדורג לצד הונג קונג, הידועה בצריכה מסיבית של קלקר. במקום ה־14 מתוך 209 חופים מופיע חוף עתלית, ואילו החוף הכי פחות מזוהם מתוך השבעה שנבדקו בישראל הוא חוף ג׳אסר א־זרקא – שהגיע למקום ה־70.
רמת הזיהום הגבוהה בגדור עשויה להצביע על כך שגורם מרכזי לזיהום בו הוא פליטות מקומיות, ולא רק השפעת הזרמים הימיים אשר מסיעים פסולת ממדינות סמוכות לישראל. לפי מחקר אשר החוקרים מציינים, 50% מזיהום המיקרופלסטיק באזורים חופיים בים התיכון נגרמים מתוך היבשה. עוד 30% מגיעים מזיהום של נחלים ועוד 20% מתחבורה ימית. מיקומו היבשתי של חוף גדור מדגיש את הסכנה המוחשית שהוא מהווה למערכת האקולוגית החופית של ישראל.
הים התיכון, המהווה את גבולה המערבי של השמורה, הוא אחד האזורים המזוהמים בעולם במיקרופלסטיק, בשל היותו גוף מים סגור שבו מזהמים מצטברים ונשארים לאורך שנים. על אף גודלו הקטן יחסית לאוקיינוסים, הים התיכון מתאפיין בעומק רב (עד 5,267 מטרים) ובמגוון ביולוגי עשיר, הכולל כ־17 אלף מינים, בהם גם מינים אנדמיים שהתפתחו בו לאורך מיליוני שנים. הפלסטיק בחוף ובמים פוגע במערכת החופית, משבש את תפקוד המערכת האקולוגית ומסכן מינים רבים, בהם צבי הים.
ד״ר יניב לוי, מנהל המרכז להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים, היה בין מבצעי המחקר, אשר דגימות עבור ביצועו נשלחו עוד ב־2019. תוצאות המחקר מתחברות גם לדו"ח שכתבו רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה ב־2022. לפי ממצאיו, פסולת פלסטיק נמצאה בקיבות של 100% מצבי הים שנבדקו; אחד מצבי הים נשא בקיבתו לא פחות מ־12 אלף פריטי פלסטיק.
״מיקרופלסטיק הוא מחלה רעה״, אומר לוי. ״זה חוף מאוד מתויר. אנחנו מנקים, אבל הבעיה הכי חמורה היא שאי אפשר לנקות מיקרופלסטיק מהחופים, ובמחקר הזה בדקנו רק את המיקרופלסטיק ולא פסולת שלמה כמו שקיות. אין טכנולוגיה כזו ולכן אין לנו מה לעשות בנדון, מלבד להפחית את כמויות הפלסטיק. בכל שנה החומר הזה מצטבר ונערם בחופים, ועם השנים זה יהפוך להיות חמור יותר. החשיפה הזו מסוכנת. במחקרים שנעשו בים התיכון על צבי ים, מצאו ברקמות פאתלטים. אנחנו צריכים להפחית את כמות הפסולת״.
נדרשת התערבות ברמה הלאומית
מאז ביטול המס על חד־פעמי ב־2023, הממשלה לא הציגה חלופה לצמצום השימוש בכלי חד"פ
לפי המלצות המחקר, יש צורך בפעולות חקיקה והפחתת השימוש במוצרי פלסטיק וחד־פעמיים ברמה הלאומית. המחקר מציב תמרור אזהרה ברור: אם לא יינקטו צעדים משמעותיים, זיהום הפלסטיק בחופים יחמיר, ויפגע קשות במערכת האקולוגית החופית ובבריאות הציבור. אלא שבזמן שמדינות אחרות פעלו בשנים האחרונות כדי לצמצם את המפגע, הכיוון בישראל הוא בדיוק הפוך: אחד הצעדים הראשונים של ממשלת נתניהו היה לבטל את מס הכלים החד־פעמיים שהתגלה כאפקטיבי ביותר בצמצום השימוש בהם, ובכך היא עודדה את משקי הבית לצרוך אותם.
עם ביטול מס החד־פעמי בינואר 2023, התחייבו הממשלה ושרת הגנת הסביבה עידית סילמן, להציג בתוך חצי שנה "חלופה לצמצום השימוש בכלים חד־פעמיים". מאז חלפו כשלוש שנים – אך אף צעד לא הוצג, וישראל הולכת אחורה: השימוש בכלים חד־פעמיים זינק בעקבות ביטול המס.
לדברי נטע שליט, ראש תחום צרכנות בגרינפיס ישראל, ״ממדי הזיהום שהתגלו במחקר לא מפתיעים. בישראל צורכים פי 5 פלסטיק חד־פעמי מהצריכה הביתית באירופה. השימוש בפלסטיק מהווה את אחת ההשפעות ההרסניות ביותר של האנושות על פני כדור הארץ. עשרות אלפי חלקיקים בלתי נראים חודרים לגוף שלנו בלי שנרגיש דרך המים, המזון ואפילו מהאוויר. אף שההשפעות עוד נחקרות, ידוע שחומרים רעילים אלו אינם מתכלים בגוף ופוגעים בבריאות. אם לא נפעל, כמות הפלסטיק לכל הפחות תשלש את עצמה עד 2060. לכן נדרשת הפחתה כבר בשלב הייצור שגם הוא מאוד מזהם. המס על החד־פעמי, למשל, הפחית את הצריכה הפרטית בשליש".
