"משבר כלכלי מעמיק את הקרע בקרב זוגות עם תקשורת לא טובה"
"משבר כלכלי מעמיק את הקרע בקרב זוגות עם תקשורת לא טובה"
המשבר הכלכלי לא פוסח על המשפחות הישראליות והחשש מהתעצמות המשבר נוגע לא רק לכישלון כלכלי אפשרי, אלא גם לקריסה אפשרית של תאים משפחתיים כתוצאה מהמתח והלחץ הכלכלי שהמשבר מביא עמו. לקראת פורום Duns 100 לבכירי ענף המשפט בתחום דיני משפחה וירושה התייחסו עו"ד מומחים מתחום דיני המשפחה להשפעת המשבר הכלכלי על התא המשפחתי, ולסוגיות נוספות בתחום דיני המשפחה
נראה שמאז תחילת שנת 2020 עם התפרצות נגיף הקורונה, חווה המשק הגלובלי והמקומי תקופה של חוסר איזון, בין גאות לשפל. בתקופות הגאות, המשק צומח ופורח ומצב הרוח, באופן יחסי, הוא די טוב. אבל במצבי השפל, או במצבים בהם ישנם קשיים כלכליים, עסקים רבים נכנסים למצב של סיכון, חלקם מגיעים לכישלון כלכלי, חלק אחר נמצא במאבקי הישרדות קשים, והמתח הזה משפיע לא רק על חשבון הבנק, אלא גם מחלחל פעמים רבות לתוך חיי המשפחה.
כבר בתקופת הקורונה דיווחו עורכי דין רבים על עליה בפרידות בין בני זוג או לפחות על הרצון לפתוח הליכי גירושין. השהות הארוכה בבית ללא 'אוורור' או 'ונטילציה' גרמה לזוגות רבים לחוות משבר גדול שחלק מהזוגות יצא ממנו מחוזק, חלק אחר, לא שרד את התקופה המאתגרת. אחד הפקטורים המרכזיים שפגעו בתא המשפחתי הוא המצב הכלכלי הגרוע ממנו סבלו אנשים רבים שפוטרו, או שהעסקים שלהם הגיעו לכישלון כלכלי ופשיטת רגל בעקבות הסגרים וההגבלות במשק. אותו מתח כלכלי מרחף מעל המשק בחודשים האחרונים ועושה רושם שייקח זמן עד שהוא יגמר, בין אם בגלל המצב בשווקים הגלובליים, ובין אם בגלל המצב במשק המקומי שמושפע מחוסר היציבות הפוליטית.
כמה מעורכי הדין שהתראיינו לכתבה הדגישו את המניע הכלכלי כגורם מרכזי ומשמעותי שמייצר או מקדם פרידות. כלומר, משבר כלכלי שמחולל קושי בזוגיות שמוביל לשרשרת אירועים שסוה בפרידה, או ככזה שבמידה ומגיע בזמן שהיחסים בין בני הזוג רעועים, הוא עלול להיות הטריגר לפרידה. חלק מעורכי הדין ציינו כי המשבר לבדו הוא לא זה שיגרום לפרידה, אלא גורמים אחרים הם אלו שגורמים בסופו של דבר לפרידת בני הזוג.
עורכי הדין התייחסו גם לסוגיות חשובות נוספות, כגון העדר האחידות בהחלטות של בית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, ולשינויים הנדרשים בהליך ובמינוי מומחים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.
לקראת פורום Duns 100 לבכירי ענף המשפט בתחום דיני משפחה וירושה, עו"ד מומחים מתחום דיני המשפחה שיקפו את תמונת המצב לגבי כמה סוגיות בולטות ורלוונטיות הנמצאות על סדר היום בענף. לכתבה התראיינו עו"ד מורן סמון, מייסדת ובעלים ב'מורן סמון משרד עורכי דין', עו"ד נוי יוספזון –בוסני, מייסדת ובעלים, 'יוספזון - בוסני חברת עורכי דין ומגשרים', עו"ד רחל שחר, מייסדת ובעלים ב'רחל שחר, משרד עורכות דין ונוטריון', עו"ד איתן קוהלי, מייסד ובעלים ב'איתן קוהלי - משרד עו"ד', ועו"ד מאיה הרצברג אלון, בעלים ומנהלת ב'מאיה הרצברג אלון - משרד עורכי דין'.
האם המשבר הכלכלי בא לידי ביטוי בעולם דיני המשפחה. האם רואים יותר מקרי גירושין, אנשים שהולכים דווקא לגישור מהיר כדי לחסוך כסף, או שבכלל נמנעים כעת מלהתגרש?
עו"ד רחל שחר: "מחקרים רבים נערכו כדי לחקור את הקשר בין הידרדרות המצב הכלכלי לבין סבירות מוגברת לגירושין. מחקרים אלו שופכים אור על יחסי הגומלין המורכבים בין מתחים פיננסיים לדינמיקה זוגית.
מחקרים מצביעים באופן עקבי על כך שקשיים כלכליים יכולים להלחיץ מערכות יחסים ולתרום לאחוזי גירושין גבוהים יותר. גורמי לחץ פיננסיים, כמו אבטלה, חוסר יציבות בעבודה, אי שוויון בהכנסה ומחלוקות כלכליות, עלולים להפעיל לחץ משמעותי על זוגות ולהחליש את הקשר הזוגי. מחקרים גילו מתאם חיובי בין מיתון כלכלי ושיעורי גירושים, מה שמצביע על כך שתנאים כלכליים שליליים מובילים לרוב לסבירות גבוהה יותר לפירוק נישואין.
לדוגמה, מספר מחקרים אורכיים הוכיחו קשר ברור בין מיתון כלכלי לעלייה בשיעורי הגירושים. בתקופות של משבר כלכלי, זוגות עלולים לחוות מתח כלכלי מוגבר, הכנסה מופחתת ואי ודאות כלכלית מוגברת, כל אלו יכולים להגביר את הסכסוך הזוגי ובסופו של דבר להוביל לגירושים. ממצאים אלה מדגישים את הפגיעות של מערכות יחסים כאשר הם מתמודדים עם קשיים כלכליים.
יתר על כן, מחקרים הראו שקשיים כלכליים יכולים להחמיר בעיות זוגיות קיימות. קשיים כלכליים עלולים להלחיץ את דפוסי התקשורת, להגביר את הקונפליקט והמתח, ולשחוק את האמון בתוך מערכת היחסים. זוגות המתמודדים עם מצוקה כלכלית עשויים למצוא את זה מאתגר לנווט במצבי לחץ אלו, וכתוצאה מכך להתמוטטות שביעות הרצון מהנישואין ולסיכון מוגבר לגירושין.
ראוי לציין כי ההשפעה של גורמים כלכליים על שיעורי הגירושין עשויה להשתנות בין קבוצות דמוגרפיות שונות. מצב סוציו-אקונומי, רמת השכלה ונורמות תרבותיות יכולים לעצב את הקשר בין גורמי לחץ כלכליים לגירושין. למשל, משקי בית בעלי הכנסה נמוכה עשויים להיות פגיעים במיוחד להשפעות השליליות של מיתון כלכלי, מכיוון שלעתים קרובות יש להם פחות משאבים ומערכות תמיכה כדי להפחית את הלחץ הפיננסי.
בעוד שמחקרים מדגישים באופן עקבי את השפעתם של גורמים כלכליים על שיעורי הגירושין, חיוני להכיר בכך שגם מאפיינים אישיים ומאפיינים יחסיים ממלאים תפקידים משמעותיים. גורמים כמו: כישורי תקשורת, אסטרטגיות לפתרון קונפליקטים ושביעות רצון כללית ממערכת היחסים יכולים לחסום את ההשפעה של קשיים כלכליים על יציבות הזוגיות.
לסיכום, מחקר מקיף מצביע על קשר ברור בין מצב כלכלי מאתגר לבין שיעור גירושים מוגבר. גורמי לחץ כלכליים יכולים להלחיץ מערכות יחסים, להחמיר בעיות זוגיות ולתרום לפירוק נישואין. הבנת הדינמיקה המורכבת בין כספים ומערכות יחסים יכולה לעזור לזוגות, קובעי מדיניות ואנשי מקצוע לפתח אסטרטגיות לתמיכה בזוגות בתקופות של קושי כלכלי ולקדם חוסן זוגי".
עו"ד מאיה הרצברג אלון: "המשבר הכלכלי בהחלט בא לידי ביטוי בדיני המשפחה הן בעיתוי והן בביצוע. בעלי נכסים וחברות שרוצים לקנות את חלקו של בן או בת הזוג, מעדיפים להעריך אותם היום כאשר הריבית במשק גבוהה ומחירי הנדל"ן ירדו ולא להמתין לעלייה שתגיע. ישנם כאלה שדווקא בשל המחיר הנמוך לא מעוניינים כרגע לפרק שיתוף, בעיקר כאשר מדובר בצד ה"מוכר" או כאשר יש מכירה לצד ג'. אני לא מזהה אנשים שעושים שלום בית בזכות המשבר הכלכלי, אבל בהחלט אנשים שלוקחים אותו בחשבון השיקולים שלהם בהליך הגירושין, פתיחתו או דחייתו. באשר להליכים שכבר תלויים ועומדים: אנחנו נתקלים בעיכובים של מכירת נכסי נדל"ן וקושי בקידום הליכי כינוס נכסים בהליכי הגירושין, דבר שמאריך את תהליך הפירוד ופירוק השיתוף וגורם סבל ממושך למתדיינים. פן נוסף וחשוב של המשבר הכלכלי בא לידי ביטוי בריבוי מקרי אלימות פיזית ואלימות כלכלית, ופה המקום להזכיר שמערכת הרווחה זקוקה להרבה יותר תקנים ומנגנונים פרקטיים ויעילים לסייע למשפחות שנכנסות למעגל האלימות בתקופה הזו ובכלל".
עו"ד נוי יוספזון –בוסני: "בעולם המשפחה לא מורגש המשבר הכלכלי שכן החלטה להתגרש אינה לאו דווקא משיקולים כלכליים אלא פעמים רבות בשל משבר בזוגיות, הקטנת בן הזוג בתוך המערכת הזוגית, חוסר שביעות רצון מהזוגיות, בגידות, אלימות במשפחה ועוד".
עו"ד מורן סמון: "תחום דיני המשפחה הוא תחום שתמיד תהיה בו עבודה, כי משברים תמיד יהיו לנו ואו שאנחנו ננהל אותם או שהם ינהלו אותנו. כשמשבר כלכלי מגיע לפתחם של זוגות שהתקשורת ביניהם לא הייתה טובה מלכתחילה, או שניהול הכספים שלהם לא היה מספיק טוב, הוא רק מעמיק את הקרע ביניהם.
בד"כ התקופה הראשונה של כל משבר כלכלי כוללת התכנסות – להבין את האירוע. אבל ככל שהמשבר נמשך, זה מעמיק את המצב הכלכלי המאתגר ומעמיק את חוסר התקשורת בין הצדדים. לכן היום, אני פוגשת יותר אנשים שמנסים לסיים את הקשר בהסכמים ובגישורים, אבל ההליכים הללו נמשכים חודשים ארוכים יותר מבעבר, בעיקר כי אחד או שני בני הזוג לא בשלים לשלם את המחיר בעבור הגירושין, והדבר מקשה עליהם להגיע להסכמות. אנשים מנסים בכל כוחם להימנע מהליכים משפטיים, אבל הטיימינג להליך גישור מאוד קריטי לדעתי במשבר במשפחה, ואם פועלים מוקדם מדי וההליכים נמשכים חודשים ארוכים מדי - זה מעמיק את המשבר ומאריך את ההליכים שבסופו של דבר יצטרכו להיפתר בפני שופט או דיין".
עו"ד איתן קוהלי: "על פי רוב, זוגות שבוחרים להתגרש כתוצאה ממשבר כלכלי שנקלעו אליו, כנראה חוו קשיים גם לפני כן. נכון הדבר כי משבר כלכלי משמעותי לעיתים מוחק את ערכם של עסקים ויכול להחריב את מקור הפרנסה העיקרי של התא המשפחתי והדבר מביא לחיכוכים בין בני הזוג שלבסוף מחליטים על פרוד.
מנגד, זוגות רבים נשארים נשואים על אף המשבר הכלכלי ובפרט אלה שידם אינה משגת להתגרש ומשלמים מחיר רגשי יקר על כך, כאשר הם "לכודים" תקופות ארוכות במערכות יחסים בעייתיות בגלל שאינם יכולים להתקיים כלכלית לבדם.
הבעייתיות בפירוד על רקע משבר כלכלי קיימת גם בין בני זוג אמידים, שבעוד שבעבר כל אחד מבני הזוג המתגרשים עמד על זכותו להמשיך להחזיק בבית המשותף, במשבר כלכלי, כאשר מקור הפרנסה העיקרי נפגע, איש אינו רוצה להיות בעליו של נכס המייצר חובות, ובמיוחד כאשר לעיתים המשבר הכלכלי משמש את בעליהן ככלי לסחיטה כספית ורגשית, שמטרתה לאלץ צד להישאר במסגרת של נישואים ללא אהבה.
כך או כך, כאשר בני זוג בוחרים לפרק את התא המשפחתי, לדעתי דרך המלך הינה לסיים זאת על ידי גישור והסכם הוגן, ללא הצורך בהגשת תביעות לערכאות המשפט. יש צורך להגעה להסכם הוגן לאו דווקא בשל הסיבה של "לחסוך בכסף" - כאשר אין ספק כי הליך הגישור עדיף כלכלית מהליכים משפטיים שיכולים להגיע לסכומים גבוהים ביותר - אלא כי גישור הינו כלי משפטי הנועד לשמר יחסים תקינים עד כמה שניתן, לטובת הילדים וללא הצורך לערב אותם בסכסוך שלרוב מתנהל בעצימות גבוהה ובמשך זמן רב.
יש לזכור כי אם קודם למשבר הכלכלי הייתה נדרשת מיומנות רבה לתכנן גירושין, הרי כאשר ישנו משבר כלכלי וקיימות מחלוקות בנושאים משמעותיים, הדבר נדרש אף פי כמה מונים. אני ממליץ להיוועץ עם עו"ד מומחה בתחום, אשר לו ניסיון רב שנים, לבחון היטב האם המשבר משחק לטובתו או לרעתו של אחד הצדדים ולגבש אסטרטגיה נכונה עבור כל מקרה ומקרה".
העדר אחידות בהחלטות בתי המשפט ובתי הדין הרבניים: מה ניתן לעשות נגד התופעה בכלל, ותופעת היעדר האחידות במזונות בפרט?
עו"ד מורן סמון: "תחום דיני המשפחה הוא תחום אמוציונלי מעצם המשבר שנוצר במשפחה. נוסיף לכך את חוסר האחידות בפסיקה, את 'מרוץ הסמכויות' ואת חוסר הודאות שנלווה בכל מקרה להליכים משפטיים - וקיבלנו כאוס אחד שלם, העמקה של המשבר במשפחה ולעיתים לפירוק המשפחה לגורמים.
לצערי לא ניתן לפתור לגמרי את בעיית חוסר האחידות אלא עד שבית המשפט העליון יורה לבתי המשפט לפעול בצורה אחידה, וביחס לבתי הדין הרבניים – ישונה החוק כך שפסיקות בית הדין הרבני הגדול יחייבו את בתי הדין הרבניים האזוריים – מה שלא קורה כיום. עד שזה יקרה, הצעד הכי פרקטי שאני יכולה להציע הוא לקרוא לפני הדיון את הפסיקות של אותו שופט או אותו הרכב בבית הדין הרבני כדי להבין את הלך הרוח. הבעיה העיקרית בפתרון הזה שלא כל פסקי הדין מפורסמים, ורוב החלטות הביניים לא מפורסמות עדיין. לכן, ככל שנקדים להביא לשינוי חקיקה ביחס לפרסום הליכי משפחה, באופן חלקי, נמשיך לראות חוסר אחידות בפסיקה, במיוחד במזונות ילדים".
עו"ד נוי יוספזון –בוסני: "חשוב להבהיר כי חוסר האחידות קיימת בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה, וכן קיימת חוסר אחידות בהחלטות של הרכבים שונים באותו בית דין רבני וכן חוסר אחידות באותו בית משפט, באולמות שכנים, שם יכולות להינתן החלטות שונות לחלוטין. הדבר נובע, בין היתר, בשל השקפות עולם שונות של כל הרכב או כל שופט וכן מאחר שבהליכי משפחה יש ליושבים בדין שיקול דעת רחב ביותר, בשונה מהליכים אזרחיים אחרים.
לעניות דעתי, ניתן להתמודד עם תופעה זו באמצעות מתן סמכות בלעדית לדון במזונות אך ורק לבתי המשפט לענייני משפחה, דבר זה יביא לצמצום חוסר האחידות בין ההחלטות. יש להוציא אישורי הסכמים בפני בית הדין הרבני, אשר ימשיכו לאשרם, אולם לא יהא במתן אישור הסכם ע"י בתי הדין הרבניים כדי לתן סמכות לדון בעניין מזונות".
עו"ד איתן קוהלי: "המציאות מלמדת כי קיים פער בין החלטות בתי המשפט האזרחיים לבין החלטות בתי הדין הרבניים וזאת בנושאים רבים ומהותיים, כאשר הבולט ביניהם הוא חוסר האחידות בהחלטות הנוגעות לקביעת מזונות. גם בקביעת מזונות אישה, אשר הכלל הינו "עולה עימו ואינה יורדת", היינו, האישה זכאית לאותה רמת חיים אליה הורגלה ע"י בעלה בטרם פרץ הסכסוך ביניהם, אנו נתקלים בשוני בין הערכאות ובין המחוזות, שחלקם מקבלים את רמת החיים כפי שנהגו הצדדים וחלקם מתעלמים מכך. במזונות ילדים, הדברים סבוכים אף יותר. במזונות ילדים אין מנגנון קבוע בחוק, המאפשר קביעת סכום קבוע וידוע מראש לפי נוסחה מסודרת, ולכן נוצר הפער בהחלטות בין הערכאות השונות. כל עוד מצב זה לא יוסדר בחוק הפער יוותר על כנו. תופעת חוסר האחידות אף אינה נעצרת רק בין בתי המשפט האזרחים לבין בתי הדין הרבניים אלא קיימת גם באותן ערכאות, אך בין מחוזות שונים, כאשר כל שופט או דיין מביא את תפיסת עולמו והערכים אותם הוא מבקש לקדם.
אם לא די בכך, היעדר נוסחה ברורה לחישוב דמי מזונות מביא אף להחלטות שונות בין פסיקה לפסיקה של אותו השופט ומטבע הדברים, הדבר גורם לחוסר שיווניות בין המתדיינים בפני אותו שופט או בפני שופטים או דיינים שונים.
עניין נוסף - חוסר ודאות באשר לסכום המזונות הצפוי שיקבע גורם להליכים המשפטיים להתארך שלא לצורך ולעומס רב על בתי המשפט.
למעשה העדר אחידות בהחלטות הינו מצב המוביל לכך שפסיקת המזונות אינה משקפת את רמת החיים האמיתית אשר הייתה שרויה או את העלויות האמיתיות של גידול ילדים באותה משפחה, אלא את השקפתו הסובייקטיבית של אותו שופט או דיין הדן בתיק. כנ"ל לגבי רמת החיים של האישה - אין קורלציה בין הערכאות ובין המחוזות השונים. כך למשל, אישה ממעמד האלפיון העליון, שהורגלה לרמת חיים בסכום חודשי של 100,000 ש"ח, ערכאות המשפט האזרחיות ובתי הדין הרבניים בדר"כ לא יפסקו סכומים העולים לאלו, וגם אם יהיו שופטים או דיינים שכן, הסכום לא יהיה אחיד ביניהם.
אני סבור כי כל עוד עניין המזונות איננו מוסדר בחוק ומשלא ניתן לבחור לאיזה מחוז לפנות או איזה שופט או דיין ידונו בתביעות המזונות, ישנה חשיבות רבה להיוועץ עם עו"ד בעל ניסיון בסוגיות אלו, על מנת שזה ידע לבנות את האסטרטגיה המתאימה לאותו אדם ספציפי ולהבין לאיזו ערכאה ומדוע יהיה הכי נכון לאותו אדם להגיש תביעותיו.
בכדי לפתור אחת ולתמיד את הבעייתיות הנוצרת ועל מנת לעשות סדר וליצור אחידות, שקיפות וודאות בדיני המזונות, יהא זה נכון שהדבר יבוא לידי ביטוי בחוק, תוך יצירת מנגנון כלכלי קבוע ואובייקטיבי שאינו תלוי דעה של שופט או דיין כזה או אחר. יצירת מנגנון שכזה תייצר אחידות בפסיקת סכומי מזונות תוך קידום הפחתת ההתדיינויות המשפטיות והפחתת עצימות הסכסוך, דברים אשר ישליכו במישרין על טובת הילד והורדת העומס הקיים בבית המשפט לענייני משפחה".
עו"ד מאיה הרצברג אלון: "וודאות מוחלטת בדיני משפחה בלתי אפשרית וטוב שכך. נוסחאות גנריות לא מתאימות לדיונים בתחום המשפחה מכיוון שכל משפחה היא עולם ומלואו, ולמסגרת השיקולים שבית המשפט שוקל על מנת לקבל החלטה שתתאים למשפחה, נכנסים נתונים שלא כולם ניתנים למדידה בנוסחה, והרבה מהם קשורים גם להתרשמות בית המשפט מהצדדים: הצד החזק מבחינה כלכלית, הדומיננטי, העתודה הכלכלית שיש לאותו צד שאינה רלבנטית לחלוקת הרכוש כי מדובר בנכסים חיצוניים אבל בהחלט מאפשרת קבלת החלטות שונות, ילדים עם צרכים שונים וייחודיים ועוד. לכן, תפקיד השופט או הדיין קרדינלי, וכאן נכנס הגורם האנושי שאכן יכול לטרוף את הקלפים. על כך אפשר לדון רבות ולהיכנס לסוגיות, כגון, הדרך שבה ממנים בישראל שופטים, אבל זהו נושא שבימים אלו הוא די רגיש ומרחיק אותנו מדיני המשפחה.
כמובן שחוסר וודאות מקשה על ציבור המתדיינים, כמו גם על עורכי הדין, תוך שהוא פוגע באמון הציבור במערכת המשפט. ישנן לא מעט סיבות לעובדה שהחקיקה בנושא לא מקודמת וישנה אי אחידות שיפוטית. אחת הסיבות המרכזיות לחוסר הוודאות הינה הקושי הפוליטי בקידום חקיקה בתחום דיני המשפחה. בנוסף יש היעדר התייחסות ספציפית בחוק לחוזים משפחתיים בשל הצורך המובהק לתת להם התייחסות שונה מדיני החוזים הכלליים. גם היעדר שופט מומחה בדיני משפחה בבית המשפט העליון ומיעוט פסקי דין תקדימיים בדיני משפחה בבית משפט עליון מותירים את הקרקע הפורה לפסיקות לא מחייבות ושונות בערכאות המשפט הנמוכות יותר.
באשר לפסיקת המזונות, בחודש יוני 2022 גובשה והונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק אחריות כלכלית של הורים לילדיהם, אשר הוביל פרופ' שחר ליפשיץ מאוניברסיטת בר אילן. כיו"ר פורום משפחה בלשכת עורכי הדין השתתפתי בשולחנות חשיבה שהוא קיים כדי לגבש אותה. וכך נכתב בה: "מטרתו של חוק זה היא לקבוע את התמיכה הכלכלית בילד ואת חלוקתה בין הוריו, תוך שמירה על עקרון טובת הילד ויצירת הוגנות בחלוקה בין ההורים. החוק נועד ליצור אחידות, שקיפות וודאות בדיני מזונות הילדים בישראל ולהוביל להפחתת ההתדיינויות המשפטיות בין ההורים בעניינים אלה".
ההצעה מנסה לתת פתרון וודאי, מאוד ייחודי וחדשני לסוגיה של חלוקת האחריות הכלכלית בין ההורים. יש בה התייחסות לשכבות סוציואקונומיות שונות, כמו גם עתודה כלכלית חיצונית שיש לכל אחד מההורים, הכנסות מנכסים חיצוניים וכו'. יש עדיין מה לשפר בהצעה אבל היא יכולה להוות נקודת מפנה לכיוון הוודאות בדיני המזונות. לצערי, עד כה היא נדחקה משולחן החקיקה בכנסת וכולי תקווה שיינתן לה הזמן והמקום כדי לגבשה ולקדמה".
עו"ד רחל שחר: "במרוצת השנים ניתן לראות בזה אחר זה חוסר אחידות בין פסיקות בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה. עיקר הקושי טמון בהפרה מתמשכת של זכויות נשים במסגרת פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין הרבני, שבהן בית הדין חרג מסמכותו לעיתים קרובות בתיקי גירושין, במיוחד במקרים הנוגעים לסכסוכי רכוש. לעתים קרובות, בית המשפט מתעלם מהוראות הדין האזרחי או בוחר לפרש וליישם אותן בעדשת המשפט העברי, גם בעניינים שאינם קשורים לנישואין. במקרים מסוימים, כאשר נגרם לאישה נזק לרכוש, היא פונה לבג"ץ, אשר מתח פעמים רבות ביקורת על פסיקת בתי הדין הרבניים וביטל את החלטותיהם.
בעוד שניתן לייחס מתחים מסוימים בין המערכת האזרחית והדתית לדו-קיום של מוסדות משפט אשר מתחרים בתחום חוקי המעמד האישי, לב הסכסוך במערכת משפט הישראלית הוא עמוק ויסודי. שתי המערכות מחזיקות בנקודות מבט שונות ואידיאולוגיות שאינן ניתנות ליישוב. למרות ששתיהן פועלות לכאורה תחת אותה מסגרת חוקית, הן מתנגשות לעתים קרובות בשל העובדה שמערכת אחת שואבת את פסיקותיה מהחוק האזרחי הישראלי והמערכת האחרת שואבת את פסיקותיה מהמשפט העברי.
ישנם אתגרים רבים. ראשית, בני זוג המסוכסכים מסתבכים במרוץ שיפוט, מעצימים את הסכסוך, מאריכים הליכים שלא לצורך, ומביאים לפסקי דין סותרים בין שתי הערכאות – מצב הפוגע בשלטון החוק. למרות שסוגיה זו נדונה בהרחבה בפסיקה, טרם הושג בה פתרון. שנית, בית הדין הרבני מחויב להחיל את הדין האזרחי על נושאים "אזרחיים" הנכללים בתחומו. עם זאת, החלה בו-זמנית של המשפט האזרחי והעברי מעוררת בעיות אינהרנטיות ועלולה להתגלות כבלתי ישימה במערכת בתי משפט השואבת את סמכותה ממחוקק אלוהי ולא מחוקק אנושי.
הקושי העיקרי טמון בדרישת בתי המשפט להחלה בו-זמנית של המשפט האזרחי לצד המשפט העברי. אלו הם "עולמות" מובהקים המושרשים במערכות ערכים נפרדות ומבוססים על סטנדרטים שונים לחלוטין. כתוצאה מכך, בית הדין הרבני חרג פעמים רבות מסמכותו בכך שהוא מתעלם מהמשפט האזרחי, אי יישומו בעת הצורך, או יישומו בפרשנות סובייקטיבית משלו. חריגה זו גורמת לרוב לפגיעה בזכויות הקניין של נשים במסגרת פסיקת בית הדין הרבני. זוהי בעיה מערכתית שניתן לפתור רק באמצעות שינויי חקיקה ובאופן ספציפי נדרש לקבוע כי בתי הדין הרבניים יטפלו אך ורק בענייני גירושין ונישואין, בעוד שבתי המשפט האזרחיים יטפלו בכל נושאי המעמד האישי שנותרו. לצערנו הפרדה כזו בין שתי הערכאות נראית היום רחוקה מתמיד".
מה צריך לשנות בהליך מינוי מומחים בבתי המשפט לענייני משפחה?
עו"ד מאיה הרצברג אלון: "הקושי במינוי מומחים בבית משפט לענייני משפחה נובע בעיקר מכך שיש קליקה מאוד מצומצמת של מומחים בכל תחום אשר ממונים בשגרה על ידי בתי המשפט. בדרך כלל יש להם היכרות עם השופטים מחוות דעת קודמות וגם עם עורכי הדין שהם בקשרי עבודה עימם, ובעיקר עם משרדים מסוימים (אמנם ניתן לאחרונה בבית משפט עליון פסק דין שקבע כי היכרות מוקדמת של המומחה עם אחד מעורכי הדין מתיק קודם לא מהווה עילה לפסלותו אבל בהחלט עלול להיווצר בשל כך טעם לפגם). התעריפים של המומחים גבוהים, לרוב הרבה מעבר לתעריפי השוק החופשי, כי למעשה ההתקשרות עימם הינה תכתיב מחייב של בית המשפט. הבחירה במומחה בכל תיק על ידי בית משפט אינה על פי קריטריונים מובנים. בנוסף ישנם מומחים שיש ביקורת על עצם מומחיותם ומקצועיותם. לדעתי צריך להרחיב באופן מהותי את מאגר המומחים בכל התחומים, להקים מנגנון ראוי ומקצועי לבחינה ובחירה של מומחים, לקבוע תעריף שכר מחייב, קבוע ומתעדכן ולבנות מערכת דיגיטלית שתאפשר לשופטים לבחור באופן רנדומלי לחלוטין מומחה בכל תיק ובכל מקצוע".
עו"ד איתן קוהלי: "לעיתים, במקום בו ניתן ואפשרי לסיים מחלוקות ללא שימוש במינוי אדם חיצוני ובזבוז משאבים כספיים שלא לצורך, יהיה זה נכון להכשיר יותר שופטי משפחה כשופטים כלכליים וזאת כדי לאפשר להם להכריע בסוגיות הרכושיות של צדדים להליך כאשר הם בקיאים בכלל הפרטים שביניהם – וזאת ללא התערבות מומחה חיצוני.
הדבר מורכב יותר כאשר מדובר על חלוקת רכוש החולשת על יותר מחלוקת דירה או חשבון בנק. כמו לדוגמא: על אופציות, מניות, מנגנונים פנסיוניים מורכבים ועוד, שהרי בניגוד לסכסוכים בבתי משפט אזרחיים, בבתי משפט למשפחה, חוות דעת המומחה שיבחר היא לרוב שתקבע, ללא היכולת להביא חוות דעת נגדית מטעם אחד הצדדים כפי שנהוג בתחומים אחרים. כתוצאה מכך, למעשה, יכולים להיווצר עיוותים שכן הדרך לסתור חוות-דעת היא בהבאת חוות-דעת נגדית וכאשר החוק איננו מאפשר זאת, והשופט הדן בתיק ממנה מומחה אחד מטעמו, הוא הלכה למעשה מונע מבעל דין את זכויותיו ובייחוד כאשר לשופט אין בדר"כ את הידע והיכולת להבין את חישוביי המומחה.
משכך, ומשעניין מינוי המומחים בבתי המשפט למשפחה לא הוסדר בתקנות החדשות, יש מקום לשינוי ולתיקון, כך שיינתן לכל צד שיבחר זאת ורוצה לסתור חוות דעת, להביא חוות דעת מטעמו. בהינתן מספר חוות דעת אשר יובאו בפני השופטים, יוכלו השופטים לחקור את המומחים השונים ולהכריע ביניהם כדי להגיע לחקר האמת ולמשפט צדק".
עו"ד מורן סמון: "מומחה בית משפט ממונה כיום לפי רצונו של השופט. משמעות הדבר ששופט שאוהב לעבוד עם מומחים מסוימים או שמכיר מומחים מסוימים – לרוב יפנה אליהם. לצד המומחים המקצועיים הטובים, שמובן למה שופטים אוהבים לעבוד איתם, אני חושבת שזה פתח למומחים פחות מקצועיים וכדי שציבור המתדיינים יקבל את יומו בבית המשפט, אני חושבת שצריך לבצע ריענון של רשימת המומחים, ולחייב שופטים להביא חוו"ד מומחים מקצועיים נוספים".
עו"ד נוי יוספזון –בוסני: "השינוי שיש לעשות בהליך מינוי מומחים בבתי המשפט לענייני משפחה הוא קביעת תעריפי מקסימום שכן אני נתקלת לא אחת במומחים אשר גובים סכומים גבוהים בעשרות מונים כאשר אלו ממונים ע"י בתי המשפט. אותם סכומים אשר לא היו גובים אם הייתה נעשית אליהם פניה שלא באמצעות מינוי ע"י בתי המשפט. דבר נוסף שיש לעשות בו שינוי הוא קביעת לוחות זמנים להגשת חוות דעת על מנת לקצר את ניהול ההליך המשפטי".
d&b – לדעת להחליט
