דעהההסבר הכלכלי להקצנת המדיניות נגד הגירה באירופה
דעה
ההסבר הכלכלי להקצנת המדיניות נגד הגירה באירופה
לאחרונה ממשלות רבות באיחוד האירופי מחריפות את צעדיהן נגד מהגרים: הולנד מבטלת אישורי שהייה, שבדיה נותנת מענקים למבקשי מקלט שיעזבו ואפילו גרמניה מגבירה את השיטור בגבולות. מדיניות זו נובעת מקשיים כלכליים וחברתיים שחווים האזרחים
בשבועות האחרונים אנו עדים לעוד ועוד ניסיונות של ממשלות אירופאיות להיאבק בגלי ההגירה של אנשים מחוץ לאיחוד האירופי למדינותיהן.
לכאורה, מדובר בתפנית של ממש. דוגמאות לא חסרות. לפי דיווחים, שוקלת ממשלת הולנד להכריז על מצב חירום במדינה ובמסגרתו לבטל אישורי שהייה למבקשי מקלט. שבדיה תציע ישירות מענקים למבקשי מקלט שייאותו לעזוב את המדינה. ממשלתה מצהירה בריש גלי כי מדיניות ההגירה שלה עוברת בחינה כוללת מחדש. אפילו גרמניה, הכלכלה הגדולה ביבשת, שעמדה בראש המדינות שהתירו כניסה, תציב שוטרים בגבולותיה היבשתיים על מנת לפקח על הנכנסים למדינה.
יש להניח כי התופעה "לא בלתי קשורה" למחאות הימין שפוקדות את היבשת, אך היא לא החלה בצמוד להן, או בגללן, אלא קודם לכן. לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה של אירופה, בשנה שעברה סורבה כניסתם של 118,935 אנשים שאינם אזרחי האיחוד האירופי לתחומי האיחוד. זו הייתה ירידה של 16% בהשוואה למספר המסורבים שנה קודם לכן. ניתן להסביר זאת בירידה חדה במספר הסירובים לבקשות הגירה ומפלט שהגישו אזרחי אוקראינה עקב המלחמה הקשה המתחוללת בשטחם.
מנגד, 1.27 מיליון איש הוכרזו שוהים בלתי חוקיים באחת מ-27 ארצות האיחוד, וזו כבר עלייה של 13% בהשוואה למספרם ב-2022. התופעה עלולה להחמיר אם וככל שהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה תתארך ואזרחי האחרונה לא יוכלו לשוב לארצם. כפועל יוצא, לא פחות מ-484,160 איש הונחו לעזוב את מדינות האיחוד, וגם זו עלייה של 4% בהשוואה לשנת 2022. מעניין לציין כי גרמניה, צרפת ושוודיה עמדו בראש המדינות שהעבירו אנשים שאינם אזרחי האיחוד האירופי למדינה אחרת.
האם ניתן להבחין כאן בנטייה של מדינות האיחוד להסתגר? ייתכן שיש לכך קשר עקיף גם לקשיים שמציבות מדינות רבות באיחוד בפני תיירים ומבקרים בשטחן. מסתבר, אם כך, כי נושא השב"חים אינו ייחודי כלל ועיקר למדינת ישראל. כך גם הנסיונות לפתור את המצב. כמעט רבע מאלו שהונחו לעזוב מדינה באיחוד האירופי אכן הועברו למדינה אחרת, זינוק של 25% בהשוואה לשנת 2022. עם זאת, 4% מהם עברו למדינה אחרת בתוך האיחוד האירופי.
כשאנו בוחנים גוש כלכלי כמו האיחוד האירופי, אנו נוטים להדגיש את השונות בין המדינות החברות מבחינת קצב צמיחת תוצרן, שוקי העבודה שלהן, שיעורי האינפלציה ועוד. את נושא ההגירה הבאתי בטור זה כנושא שעשוי להוות תוצר לוואי של הקשיים הכלכליים המאפיינים את היבשת בשנים האחרונות. הקשיים הללו מתורגמים למחסור חומרי וחברתי ברמת הפרט.
כך, 6.8% מאזרחי האיחוד האירופי התמודדו עם מחסור חומרי וחברתי חמור בשנה שעברה. מדובר בהרעה קלה בהשוואה לשנה שעברה אך חמור מכך – השונות בין המדינות עצומה. מדינות דרום מזרח היבשת סובלות מכך הרבה יותר. ברומניה מדובר ב-19.8% מהאזרחים, ובעקבותיה בולגריה, יוון, הונגריה וספרד. מנגד, בסלובניה, קפריסין, שוודיה, לוקסמבורג ואסטוניה, השיעור נמוך מ-2.5%.
בשורה התחתונה, גל ההגירה שחווה האיחוד האירופי אינו חדש, אך נראה כי קשיים כלכליים וחברתיים מתמשכים מביאים כעת ל"תנופה מחודשת". ניכרת עלייה בנטייה לבדלנות. לנוכח זאת, אני מעריך כי לכידות האיחוד האירופי תעמוד בפני מבחנים לא פשוטים בעתיד הנראה לעין.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
