דעהרוצים מורים איכותיים? זה מה שצריך לעשות
דעה
רוצים מורים איכותיים? זה מה שצריך לעשות
אם המדינה רוצה שאנשים איכותיים יחנכו את ילדינו, היא חייבת לשפר את מעמדו ותדמיתו של המורה. הדרך לשם עוברת בשדרוג משמעותי בתנאים ובשכר ובמתן אוטונומיה ניהולית ופדגוגית לבתי הספר
הבחירות חלפו אך האתגרים לא נעלמו. במציאות שבה מנהלים - בעיקר במערכת החינוך היסודי - תוהים אם יהיו להם מורים בכיתות בשנה הבאה התבשרנו כי מספר הסטודנטים הטריים בבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות ובמכללות ירד השנה בשליש ביחס למי שהחלו את המסלול בשנה שעברה.
הבעיה מחריפה אם תוסיפו לכך את העובדה שכבר היום חלק ממסיימי ההכשרה כלל לא מגיעים לכיתות, וכחמישית מאלו שהגיעו עוזבים בשלוש השנים הראשונות. בנוסף לכך כולנו עומדים בפני גל עזיבת המורים שעלו בשנות התשעים מחבר העמים (וחשיבותם בעיקר במקצועות המדעיים) והגיעו לגיל פרישה. ומעל לכל, האוכלוסייה בישראל נמצאת במגמת גידול מתמדת - דבר המצריך תוספת מורים.
הדבר שמשפיע יותר מכל על צעירים ללכת להוראה הוא מעמד המורה בחברה הישראלית, בראש ובראשונה הדימוי של מקצוע ההוראה ולא פחות מכך תנאי העבודה. בחברה המערבית לא ניתן לנתק את מעמד המורה משכרו. במצב שנוצר על המדינה לקבל החלטה ערכית על חשיבות החינוך, ומכך לגזור את שכר המורים הנדרש. צעירים מוכשרים לא יהיו מורים אם תנאי עבודתם ושכרם לא יהיו ברמה אחרת, ובעיקר אם לא יהיה שינוי ביחס למקצוע.
על החברה הישראלית לשאוף שבכיתות יהיו המורים הטובים ביותר, כאלו שיוכלו להעניק לילדינו חוויית למידה, לפתח, ליזום ולבנות ביחד עולמות. מי שיעניקו לילדינו תמיכה וצמיחה לצד ערכים, ידע ומיומנויות רלוונטיות לעולם המחר.
כדי להביא אותם לכיתות ולמרחבי הלמידה, ניתן לאמץ ולו חלקית את הדרך שבה התמודדה העיר אילת עם המחסור במורים בעיר. בגיבוי הממשלה, הציעו באילת למורים חדשים מענק שנתי של עשרות אלפי שקלים לכל שנת לימודים ובנוסף הטבת מס הכנסה בגובה 10%.
אמנם המדינה מתקשה להעלות דרמטית את שכר המורים, אבל בידה לעשות מעשה שיבהיר כי המורים עומדים בראש סדר העדיפות הלאומי. זאת בהחרגת כלל מורי ישראל מתשלום מס הכנסה על עבודתם כמורים עד רף הכנסה שייקבע, למשל – 150% מהשכר הממוצע במשק. העובדה שמכל המגזרים במשק אך ורק המורים לא ישלמו מס היא לא רק אמירה מיסויית-כלכלית אלא גם הצהרת כוונות ערכית.
לא לכל המורים הצעד הזה יהיה משמעותי כלכלית בשנים הראשונות, אבל יהיה בכך מסר של המדינה למורים: אין דין מורה כדין כל עובד אחר, שכן המדינה זקוקה למורים וקוראת לטובים "בואו לחינוך".
עם זאת, הפטור ממס, תוספת השכר והשינוי במעמד המורה, משמעותיים ככל שיהיו לא יעזרו אם לא נוכל לאפשר למנהלים ולמורים לחלום חלומות חינוכיים ולהגשימם בבית הספר. מנהלים ומורים חייבים לזכות ליותר אוטונומיה ניהולית ופדגוגית, תוך שינוי תפיסת הפיקוח של משרד החינוך. יש להשקיע הרבה משאבים בהכשרות וליווי מקצועי של המורים כך שיהפכו להיות מנטורים ומחנכים לתלמידים, לצד המורה המקצועי היודע להתאים את עצמו ללמידה של המאה ה-21.
מורים שיתאפשר להם להיות יזמים, ששריר היצירתיות שלהם יהיה משמעותי בעשייה החינוכית - הם המורים שנרצה לילדינו. אם החברה תשנה את הגישה כלפי המקצוע, יש סיכוי שיותר צעירים יבקשו לבחור בחינוך וללמד מתוך סיפוק, שליחות והגשמה עצמית.
ד"ר אמנון אלדר הוא מנכ"ל רשת אמית
