דעהקרן הארנונה, סבב הלחימה וסחיטת נתניהו על ידי שותפיו
דעה
קרן הארנונה, סבב הלחימה וסחיטת נתניהו על ידי שותפיו
תעלול קרן הארנונה מצטרף לכספי השיא הקואליציוניים ואופן חלוקתם השערורייתי, לתלושי המזון של ש"ס ובמידה רבה גם להפיכה המשטרית. בכולם ממשיכה הממשלה לפעול בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב, ובכולם בולטת סחיטת נתניהו בידי שותפיו הקואליציוניים עבור תלותו בהם
תעלול קרן הארנונה מצטרף לכספי השיא הקואליציוניים בסך 13.7 מיליארד שקל ואופן חלוקתם השערורייתי, לתלושי המזון של ש"ס ואריה דרעי ובמידה רבה גם להפיכה המשפטית-משטרית. בכולם, ממשיכה הממשלה לפעול בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב; בכולם, נמשכת ההטיה לכיוונם של מתנחלים וחרדים; בכולם, ניכרת החלשת הצביון הדמוקרטי של המדינה; בכולם, בולטת הסחיטה של נתניהו בידי שותפיו הקואליציוניים שלא סופרים אותו, אלא רק את מה שניתן לשאוב ממנו עבור תלותו בהם.
לצד חיסול בכירי הג'יהאד וכל אופציה מדינית (על כך בהמשך) נמשכת מכירת החיסול של הכלכלה והדמוקרטיה. מדהים עד כמה ניתן לעטוף את הטריקם והשטיקים האלה ברטוריקה מתעתעת, במיוחד, הפעם, מפיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. גם לא מקשיב לדיפ-סטייט המקצועי שלו, וגם מקדם בבוטות את האג'נדה של המיעוט ששלח אותו לכנסת. ומה אכפת לו לחלק לדרעי את תלושי המזון כדי לחזק את ברית החרד"לים-חרדים ולאפשר לדרעי להמשיך ולממש את הנקמה על אותו פסק הדין שהותיר אותו מחוץ לממשלה. מבחינה זו דרעי ונתניהו, המורשע והנאשם, פועלים מאותו המקום שבו מגישים את הנקמה שלהם - קרה ובעיקר יקרה.
נתניהו זוכה למחמאות על ניהול שקול ומפוכח של סבב מספר 17 בעזה. ולצד המחמאות נערמים הרווחים הפוליטיים: ריכוך זעמו של הבן גביר, ריכוך המחאה, בלימת זליגת המנדטים וה"שקט יורים" שבחסותו ניתן לקדם את תועבות התקציב הללו.
אגב הסבב שמסתיים, אף אחד לא שואל את השאלה ששואל שולי רנד "מה התכלית של זה הכאב"? התרגלנו לסבב השנתי שמאפשר לנו לתחזק ולהבטיח את שלטון החמאס כדי לחסל כל אופציה מדינית מול הפלשתינים. עם הזמן נוצרה מסורת סביב הסבבים. ראשית, ריקוד זהיר ומתואם מול החמאס של ייפגע יותר מדי. שנית, הפצצות בדרגות החמרה מתפתחות בעזה אל מול התפתחות החומרה בירי עלינו מכיוון עזה. שלישית, התליית ההחמרה הזו בשני פרמטרים. במספר הנפגעים שנגרם לנו ובמידת השיבוש שנכפה עלינו. ירי על תל אביב ושיבוש החיים בה אינם שקולים לתוצאה זהה בשדרות ובעוטף עזה.
בתוך המטריצה המורכבת הזו חשוב לציין את התרומה המעורבת של כיפת ברזל. בהצלחתה המבצעית הפנומנלית היא מצילת חיים רבים, אבל היא גם מאפשרת לישראל להמשיך את המצב הקיים בעצם הפיכת הסבבים האינסופיים לנסבלים מבחינתה. נסבלים ואפילו מועילים - בניצול לצרכים פוליטיים פנימיים ויעדים מדיניים של טרפוד כל אופציה מדינית. ועדיין, אסור לשכוח – הכיפה לא מספקת ביטחון הרמטי, ותמיד נחיה לצד חלום הבלהה של פגיעה ישירה בגן ילדים. והבלהה כאן היא כפולה. גם אל מול האסון האנושי וגם אל מול השאלה איך נגיב ומה נעשה אז?
