דעהלאחר השביתה: אל תפקירו את הסייעות בגני הילדים
דעה
לאחר השביתה: אל תפקירו את הסייעות בגני הילדים
הסערה סביב השביתה הפיראטית של הסייעות הסיטה את הדיון למחוזות הקלים של זעם ההורים על שיבוש חיי השגרה. פסיקת בית הדין להחזרתן היא לא יותר מכדור הרגעה רגעי ששוב ניצח את הצרכים של הילדים
שביתת הסייעות שפרצה בסוף השבוע שעבר כמחאה על שכרן והתפשטה במהירות לעשרות יישובים, צריכה לאתגר אותנו כחברה במספר שאלות: האם הסערה הייתה בשל העובדה שהגן נותר סגור, או משום אכפתיות לרווחתן של הנשים הנמצאות עם ילדינו? האם הידיעות בנושא הבוער עסקו בתנאים הירודים של הסייעת או שרק הסתכמו בדיווח לקוני עם נתונים על מספר הגנים הסגורים, מניין ימי השביתה, כמות הסייעות ששבתו והילדים שנשארו בבית? האם התקיים דיון ענייני כלשהו שמתיימר לעסוק בזעקתן הכנה שמבקשת כבוד, שכר הולם, תנאים והערכה, או כל מה שמפריע לציבור היא העובדה שסדר היום השתבש?
בחלוף שלושה ימים בלבד ועם רוח גבית של ציבור ההורים הזועם, הושתקה המחאה על ידי בית הדין לעבודה שדאג להחזיר לאלתר את הסייעות לגנים ובכך הסדר שב לכאורה על כנו. הילדים חזרו גם הם לגנים, ההורים חזרו לעבודה וכולם יצאו מרוצים, חוץ מהסייעות עצמן שימשיכו לעבוד עם ילדינו בתנאים של חוסר ודאות, עד הסערה הבאה. אכן, יש מקום לבקר את בחירתן לפתוח בשביתה בצורה לא מאורגנת ולא להמתין לתוצאות המו"מ שניהלה ההסתדרות, אולם בשונה משביתות ועיצומים שננקטו בעבר, נראה שהפעם הסייעות החליטו: די, עד כאן, אנו רוצות שינוי!
העלייה המתבקשת בשכר הסייעות, שבאופן מובנה נמצאות גם כך בין הכיסאות מול הרשות המקומית, ההורים, משרד החינוך וההסתדרות, איננה הבעיה היחידה. אם בוחנים ברצינות את תנאי ההעסקה וסביבת העבודה שלהן, מצטיירת תמונת מצב עגומה למדי. במשך שנים תפקיד הסייעת סובל מתחלופה בלתי פוסקת של כוח אדם, היעדרויות רבות ושחיקה גוברת. האכזבה מהמערכת נובעת מכך שהזזנו אותן לשוליים וראינו אותן כדבר מובן מאליו. סייעת שמגיעה לגן במסגרת סל ההכלה נדרשת לעבודה ייחודית עם הילד או הילדה שהיא מלווה. הילדים זכאים לסייעת שמקבלת הדרכה, העשרה והסבר על תפקידה המתחדש. מעשרות ביקורים שאני מקיימת בגנים ושיחות רבות עם גננות עולה שלא בלבד שהסייעות לא זוכות להכוונה מקצועית, לרוב המערכת הולכת לפתרונות נוחים ואלתורים בשיטת תלאי על תלאי של כוח עבודה לא מיומן, רק כדי להמשיך בחיי השגרה.
כבר מזמן שהדרישה מהסייעת חצתה את גבול הסדר והניקיון, והתפקיד הפך לבורג חשוב בהתנהלות הגן, שבלעדיו שגרת הילדים בו לא יכולה להתקיים כסדרה. בשונה מציבור המורים, שגם מעמדם הספיק להישחק, מצוקתן של הסייעות בקושי זוכה לאמפתיה ובטח שלא לקונצנזוס על חשיבות התפקיד. מי שכן מודע לכך הם גורמי המקצוע שצריכים להתכנס יחד ולשבת עד למציאת פתרון אמיתי ורב מערכתי למשבר המתמשך, אחרת תפוח האדמה הלוהט ימשיך להתגלגל מיד ליד כשכל רשות תטיל את האחריות על חברתה. כל פתרון שיושג, חייב להישען בראש ובראשונה על הפיכת המקצוע לאטרקטיבי ולהקנות להן הכשרה מתאימה, וכן, גם שכר הולם.
עד שזה יקרה, ראוי שלא נסתפק באנחת הרווחה מכך שהן חזרו לעבודה, אלא נתבונן בעיניים פקוחות ונראה בהערכה את הנשים שמנהלות עם ילדינו מערכת יחסים של משפחה שנייה יותר משליש יממה לאורך השנה. אם לא מתוך הכבוד אליהן, אז לפחות בשם הדאגה לילדנו.
ד"ר איריס גלילי היא ראש החוג והמסלול לגיל הרך באקדמיית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב
