הפוטנציאל המבוזבז של ישראל
הפוטנציאל המבוזבז של ישראל
לממשלה אין תוכנית להיגמל מדלקים מזהמים, אבל מחקר חדש מראה בדיוק כיצד 80% מהחשמל בישראל יכולים להגיע מגלי ים, פאנלים סולאריים, אנרגיית רוח וניצול פסולת
בחודש שעבר קראו נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, נשיא קניה וויליאם רוטו וראש ממשלת ברבדוס מיה מוטלי למנהיגי העולם לקבוע "אופק משותף": שילוש של קיבולת האנרגיה המתחדשת במדינות עד סוף העשור, כדי להאיץ את העמידה ביעדי הפחתת הפליטות הגלובליים. כבר לא מדובר בחזון בלתי אפשרי: מדינות האיצו את המעבר לאנרגיה נקייה בשנתיים האחרונות ופרצו את התחזיות. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, קיבולת הפנלים הסולריים גדלה בשנתיים האחרונות בכמעט 50%.
2023 עשויה להיות שנת שיא עבור המעבר לאנרגיה מתחדשת ברחבי העולם, כאשר מחירי הטכנולוגיות הנקיות מתחרים במחירי הדלקים המזהמים (פחם, נפט וגז). כבר אשתקד ייצרה פורטוגל כ־57% מהחשמל שלה באמצעות אנרגיה מתחדשת. בספרד מדובר היה בכ־42%, ביוון 41%, באיטליה כ־31% ובירדן 27%. שורה ארוכה של מדינות נוספות מתכננות להרחיב באופן משמעותי את ייצור החשמל שלהן באמצעים נקיים. אם העולם רוצה להימנע מכמה מההשלכות החמורות ביותר של משבר האקלים, מדינות יצטרכו להתחיל לעבור מדלק מאובנים לאנרגיה מתחדשת במהירות.
ישראל מדדה מאחורי מדינות רבות, ועד היום לא הצטרפה למהפכה העולמית. ב־2022 היא גירדה מלמטה יעד ייצור חשמל שהציבה לעצמה לשנת 2020: רק 9.8% מהחשמל במדינה הופק באופן נקי, ובמשרדי הממשלה מטילים ספק גדול ביכולת לעמוד ביעדים העתידיים אליהם התחייבה הממשלה — 30% אנרגיה נקייה בסוף העשור, ויעד ביניים של 25% ב־2025. בין היתר, טוענים גורמי המקצוע בממשלה כי שעה ששדרוג רשת החשמל מתמהמה, היכולת לבסס את משק החשמל על פאנלים סולאריים מוגבלת (בניגוד למדינות אחרות להן סל אנרגיה נקייה מגוון, כולל מקורות הידרואלקטריים, רוח ועוד).
לא גזירת גורל: אלפי קמ"ר מחכים לפאנלים סולאריים
לפי מחקר חדש של חוקרים ממכללת אפקה שהתפרסם לאחרונה במגזין המדעי ScienceDirect, החידלון בתחום אינו גזירת גורל. מדינת ישראל יכולה לייצר לפחות 80% מהחשמל בו ישתמשו תושביה בשנת 2050 באמצעות אנרגיה נקייה. החוקרים מציגים מפת דרכים רחבה, לאחר שסקרו את מגוון הטכנולוגיות שיכולות לשמש לייצור אנרגיה נקייה ואת המיקומים בישראל בהם אפשר להציבן. החוקרים התחשבו בגידול האוכלוסייה בישראל וכך גם בגידול בצריכת האנרגיה ובצורך לחסוך בבזבוז שטחים פתוחים, והציגו תמונה המשקפת את הפוטנציאל האמיתי לייצור אנרגיה מתחדשת בישראל — באופן שלא נעשה עד היום על ידי הרשויות עצמן.
לפי מודל שפיתחו החוקרים, ובראשם ד"ר גור מיטלמן, חוקר ומרצה בכיר בביה"ס להנדסה מכנית במכללת אפקה, וד״ר משה תשובה, ראש ביה"ס להנדסה מכנית באפקה, שיעור האנרגיה המתחדשת באמצע המאה בישראל יכול לעמוד על 80.1% לפי תרחיש שמרני, ואף 99.5% לפי תרחיש אופטימי במיוחד, הדורש כמויות ענק של קיבולת אגירת אנרגיה ולכן לא נחשב ריאלי בשלב זה. החוקרים אף מצאו באילו יעדי ביניים תוכל ישראל לעמוד: 47% בשנת 2030 (לעומת היעד של 30% שהציבה המדינה). זאת, רק בהתבסס על ייצור בתוך הקו הירוק והמים הכלכליים של ישראל — אזורים לגביהם קיים מידע רחב זמין ששימש את החוקרים.
החוקרים מונים בעבודתם את אופן ומיקום ייצור האנרגיה בישראל באמצע המאה. משאבי האנרגיה שנלקחו בחשבון הם דלקים פוסיליים, אנרגיית שמש, רוח ביבשה ובים, ביומסה (פסולת אורגנית) וגלי ים. החוקרים מיפו את כלל השטחים הזמינים לטובת תאי שמש פוטו־וולטאיים בשטחים פתוחים ובשטחים חקלאיים, באופן שאינו פוגע בגידולים החקלאיים. לצד אלה, תוכל ישראל לייצר אנרגיה גם מפסולת ובאמצעות חוות רוח ימיות.החוקרים העריכו את השטחים בישראל שבהם גידולי השדה אדישים לקירוי סולארי (כמו תפוחי אדמה ועגבניות) ב־1,286 קמ״ר. לכך נוספים גגות סולאריים על רפתות, לולים, דירים ואורוות. העבודה לא לוקחת בחשבון גגות בתים ובניינים למגורים, למרות הפוטנציאל הרב הגלום בהם, בשל הקושי לנבא עד כמה תצליח הרגולציה לאלץ תושבים להקים פאנלים סולריים על הגגות.
חוות רוח יכולות לקום במספר אזורים ברחבי הארץ, אך העבודה לוקחת בחשבון רק את צפון ישראל (גליל, גולן והעמקים), שם הוצבו טורבינות בשנים האחרונות. בנוסף, תוכל המדינה להפיק אנרגיה גם באמצעות חוות רוח ימיות. לפי החוקרים, אנרגית רוח בים אפשרית על פני שטח של כ־400 קמ"ר בהערכה שמרנית, באזור חיפה בלבד (שכן זהו האזור שבו מהירות הרוח הממוצעת היא כ־6 מטר לשנייה בגובה 100 מ').
צוואר הבקבוק: אגירת אנרגיה - פתרון להפקה משתנה במהלך היום
השימוש הנרחב באנרגיה מתחדשת ונקייה יתאפשר לאורך כל שעות היום בשל שילוב של טכנולוגיות אגירת אנרגיה בקנה מידה גדול, במיוחד באמצעות סוללות. אחסון שכזה יהיה חיוני עבור יציבות ואמינות רשת החשמל, שכן אגירה מאפשרת להשתמש בלילה בחשמל שהופק מהשמש ביום. המחיר של אחסון בסוללות ליתיום יון צנח מ־1,200 דולר לקילוואט־שעה (קוט"ש) ב־2010 ל־151 דולר ב־2022.
״אנחנו לא יודעים מה יהיו טכנולוגיות האגירה ב־2050 ומה יהיו העלויות, והצגנו תרחישים שונים שמאפשרים גם הגעה ל־100% אנרגיה, אבל זה ידרוש יכולות אגירה עצומות שכרגע ספק אם יהיו כלכליות״, מסביר ד"ר מיטלמן. ״ההנחה היא שלא יהיו מספיק סוללות ליתיום־יון ב־2050 כדי לגבות כמויות ענק של אנרגיות מתחדשות. אחד הפתרונות שאנחנו בונים עליהם הוא שימוש בסוללות שנמצאות ברכבים החשמליים. בכל מכונית כזו יש סוללה, ואפשר לחבר אותה לגריד של הבית כשמגיעים הביתה. המכוניות ייטענו במהלך היום, ובשעות החשיכה נשתמש במאגר שלהן לאנרגיה ונפרוק אותן״.
מה צריך לעשות כדי שזה יצא לפועל? ד״ר תשובה מסביר. ״היעדים שהושגו עד היום, באופן יחסי, היו יעדים שהושגו באמצעות כיסוי שטחים פתוחים וקירוי מאגרים. האתגר של להגיע ליעדי השנים הבאות הוא משמעותי יותר ומאתגר. צריך יהיה ממש להתאמץ כדי למצוא את השטחים הפנויים, ולכך נוספות בעיות רשת ההולכה. בנגב ובערבה אנחנו יכולים לייצר הרבה יותר חשמל, אבל אין לנו עדיין קו 400 שבאמצעותו נוכל לשנע את החשמל צפונה. אנחנו צריכים להתחיל לבנות את תשתית הולכת החשמל. בלעדיה, התחום לא יוכל להתקדם ולא נעמוד לא בהבטחה של אנרגיה מתחדשת ולא בהבטחה של אפס פליטות. בזמן הזה, בניגוד לישראל, העולם בלי ספק יעבור לאנרגיה מתחדשת כמו שהוא עושה בשנים האחרונות״.
