ינהרו הביתה או יעצרו את נתניהו: לאן יילך הקול הערבי
ינהרו הביתה או יעצרו את נתניהו: לאן יילך הקול הערבי
בחברה הערבית צפוי שיעור הצבעה נמוך במיוחד ואולי אף שיא שלילי אחרי השפל של 45ֵ% בבחירות האחרונות. המצביעים הערבים קובעים מי יהיה רה"מ אבל מרגישים שאינם משפיעים על גורלם. והפיצול במפלגות הערביות רק פוגע להם יותר במוטיביציה להצביע. דפוסי ההצבעה שמכריעים את מערכות הבחירות בישראל - כתבה ראשונה בסדרה
זה הפרדוקס של הבחירות הקרובות: הנתון שצפוי להכריע איזה מחנה יקים ממשלה הוא שיעור ההצבעה בחברה הערבית. אבל שיעור ההצבעה הערבי הנמוך נובע דווקא מכך שחלק גדול מהבוחרים הערבים סבורים שאין מבחינתם כלל חשיבות לזהות מי שירכיב את הממשלה. אם בסיבוב השלישי הערבים הלכו לקלפי בהמוניהם כדי לעצור את נתניהו, דווקא שתי הממשלות האחרונות שכנעו אותם שההבדלים בין נתניהו לגנץ ולפיד לא כאלה גדולים מבחינתם. הסיכוי שהם יבואו להציל את גוש המרכז־שמאל לא גבוה וכרגע די ברור שהערבים לא ינהרו בהמוניהם לקלפיות. השאלה היא רק כמה נמוך זה יהיה.
את הציבור הערבי מייצגות כרגע בכנסת שתי מפלגות. לרע"מ בראשות מנסור עבאס שהיא המפלגה הערבית הראשונה שחברה בקואליציה יש 4 מנדטים. לרשימה המשותפת שמורכבת מחד"ש בראשות איימן עודה, תע"ל של אחמד טיבי ורשימת בל"ד של סמי אבו שחאדה יש 6 מנדטים והיא באופוזיציה.
בבחירות הסיבוב השלישי הגיעה הרשימה המשותפת שכללה אז את ארבע המפלגות הערביות המיוצגות בכנסת לשיא של 15 מנדטים ו־65% הצבעה. בבחירות הסיבוב הרביעי והאחרון עד כה ב־2021 נרשמה ירידה של שליש משיעור המצביעים ל־45%. 200 אלף מצביעים ערבים שהצביעו ב־2020 נשארו שנה אחר כך בבית. כמו ש־65% היה שיעור ההצבעה הערבי הגבוה מתחילת המאה, 45% היה השיעור הנמוך ביותר. המפלגות הערביות ירדו ל־10 מנדטים בלבד בכנסת הנוכחית. זה ביטא זעם על פלגי הרשימה המשותפת שלא השכילו להישאר מאוחדים בעיקר בשל המחלוקת בנושא שיתוף פעולה עם הממשלה. זה ביטא אכזבה עמוקה מכחול לבן של בני גנץ שהערבים התגייסו להעלות אותו לשלטון והוא הלך עם נתניהו ולא איתם.
לולא הצלילה של המפלגות הערביות בבחירות האחרונות, גוש נתניהו היה קטן בשני מנדטים וסביר להניח שהקואליציה הנוכחית היתה יציבה בהרבה ולא היתה נופלת לאחר שנה. המשוואה היא מאוד פשוטה: ככל שהמפלגות הערביות מקבלות יותר קולות, גוש נתניהו מצטמצם. בסיבוב השלישי הערבים נהרו לקלפיות והשאירו את נתניהו בלי רוב חוסם אף על פי שהליכוד הגיע לשיא של 1.3 מיליון מצביעים. בסיבוב הרביעי היתה ירידה גדולה באחוזי ההצבעה בימין. אבל הירידה הגדולה יותר באחוז ההצבעה של הערבים היתה הדבר היחיד שהבדיל בין נתניהו לתבוסה מוחצת.
אלא שבבחירות האלו מצבן של המפלגות הערביות נראה קשה עוד יותר. ב־15 בספטמבר, ביום הגשת הרשימות, גרמה מחלוקת בתוך הרשימה המשותפת בנושא הרוטציה במקום 6 ברשימה לפרישת בל"ד. מאז מקבלות רע"מ ורשימת חד"ש־תע"ל בסקרים בעקביות 4 מנדטים כל אחת, כלומר הן על גבול אחוז החסימה.
על פי סקר "הקול הישראלי" של מרכז ויטרבי במכון הישראלי לדמוקרטיה בספטמבר, 18.5% ממצביעי הרשימה המשותפת ו־13.5% ממצביעי רע"מ ב־2021 לא מתכוונים להצביע הפעם. זאת לעומת עד 4% במפלגות היהודיות (עם ש"ס כחריג – 6%). אפילו בקרב מצביעי ימינה הכל כך מאוכזבים רק 4% מתכוונים לא להצביע בבחירות הקרובות. בנוסף בל"ד מקבלת 13% מקולות הרשימה המשותפת. כלומר המפלגות הערביות נראות כרגע בשפל עמוק יותר מהבחירות האחרונות.
סקר של מכון סטאטנט שנערך בסוף אוגוסט עבור ערוץ הטלוויזיה הציבורי הערבי מכאן (33) קבע שרק 39% מבעלי זכות ההצבעה הערבים מתכוונים להצביע. מנהל מכון יאפא לסקרים ומחקרים ד"ר עאס אטרש מעריך ששיעור ההצבעה בבחירות הקרובות ינוע, בסופו של דבר, בין 40% ל–46%, כלומר יש סיכוי גבוה לשיא שלילי חדש. יו"ר בל"ד (שפרש מהכנסת) ד"ר ג'מאל זחאלקה אומר שאם זה יישאר על ,40% כל המפלגות הערביות ייפלו. "אף פעם זה לא היה כל כך קרוב שלא יהיה ייצוג ערבי בכנסת", הוא אומר. כמובן, אפילו אם רק אחת מהרשימות רע"מ וחד"ש־תע"ל לא תעבור את אחוז החסימה, זה יבטיח את שלטון נתניהו.
בפועל גם זחאלקה מעריך שעד הבחירות שיעור ההצבעה יתאושש מעט. זאת, לדבריו, מכיוון שעכשיו נסגרים הדילים בין המועמדים בבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בעוד שנה לבין המפלגות הארציות. הוא אופטימי ומקווה ששיעור ההצבעה יגיע ל־50%-47%. מנכ"ל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ד"ר סאמר סויד, יו"ר הקואליציה לעידוד הצבעה בחברה הערבית, סבור אף הוא שהבחירות יסתיימו באזור ה־47%. הוא מסביר שהעובדה ש"רצות שלוש מפלגות ערביות מזינה את השיח הפוליטי".
המרואיינים מסבירים שבניגוד לתפיסה של הפרשנים היהודים, שלפיה הקול הערבי מכריע, התפיסה הרווחת בקרב המצביעים הערבים היא שהקול שלהם לא משפיע. זחאלקה אומר ש"הפרשנים חושבים על המאבק בין ימין לשמאל. זה לא החישוב של המצביע הערבי. הוא חושב האם יש מפלגה שמשרתת את האינטרסים שלו".
לא רק שסוגיית רק לא ביבי הרבה פחות מעניינת את הערבים. הם כבר התגייסו בסיבוב השלישי עבור יו"ר כחול לבן גנץ והתאכזבו כשהצטרף לנתניהו. על פי סקר "הקול הישראלי" של המכון הישראלי לדמוקרטיה מאוגוסט, 50% מהערבים סבורים ש"לא חשוב למי מצביעים. זה לא משנה את המצב", כפול משיעור היהודים הסבורים כך (26%).
זו טענה די מפתיעה במצב שבו רע"מ השיגה סכום של 52 מיליארד שקל לתוכניות פיתוח חברתי וכלכלי לחברה הערבית לעשור הקרוב. זחאלקה מסביר שכשהופעלה התוכנית הקודמת (תוכנית 922) ב־2016, שגודלה היה רבע מהתוכנית הנוכחית, הקרויה תקאדום, היא הוציאה את הרשויות המקומיות הערביות מהמשבר הכספי ואנשים הרגישו את זה. "כשזה עוד תוספת, אנשים לא מרגישים. המציאות לא חשובה אלא מה שאנשים תופסים ואנשים לא תופסים שהוזרם כסף". סויד מעלה בעיה נוספת: "אחרי חוק הלאום, אנחנו לא מרגישים שאנחנו אזרחים שווים".
מי שאחראית על יישום תוכנית תקאדום היא השרה לשוויון חברתי מירב כהן מיש עתיד. כהן דווקא מבינה את המצביע הערבי. "המציאות עדיין קשה ביותר והם חיים מציאות ולא מצגת", היא אומרת. "מי שמסתובב בשטח ורואה את העוני והביוב ברחובות מבין שהפערים אדירים. לא סביר שבתוך שנה ירגישו בשינוי".
סביר להניח שהאווירה היתה משתנה מיד אם נתניהו היה נגרר להתבטאות נוסח "הערבים נוהרים לקלפיות" או שאיתמר בן גביר היה מתבטא כמו פעם. אבל זחאלקה מסביר ש"נתניהו מרדים את הציבור הערבי. הוא יודע שכמה משפטים שלו יכולים להקפיץ את שיעור ההצבעה הערבי ב־10%. הוא לא טיפש ולא יעשה את זה והוא גם מרסן את בן גביר שאומר שהוא רוצה לגרש את המחבלים ולא את הערבים".
את התפיסה שאין חשיבות לשאלה מי יושב בממשלה המחישה היטב מפלגת בל"ד שהתנדבה להתאבד פוליטית בריצה עצמאית. זחאלקה מאמין שבל"ד עוד תתחזק ובכל מקרה הוא אומר שלתומכיה אין מישהו אחר להצביע עבורו "כי הם לא רוצים להצביע לעבאס ולעודה". אם הסקרים המנבאים לבל"ד כ־2% יתממשו, היא צפויה לבזבז כ־90 אלף קולות.
ההיבט השני של הייאוש נובע מהפשע המאורגן והאלימות בחברה הערבית. המנהלת האקדמית של מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה פרופ' תמר הרמן אומרת "שהציבור הערבי מפרש את בעיית האלימות כהזנחה מכוונת". אטרש אומר ש"בעיית האלימות נמצאת בראש סדר העדיפויות של הבוחרים. כולם מדברים על בעיית הביטחון האישי. רצח פה ורצח שם. המצב הורע, לא השתפר".
הדילמה של רה"מ יאיר לפיד היא החשש שככל שיבטיח יותר לערבים, ירחיק מגוש השינוי קולות של הימין הרך. עד השבוע הוא דיבר אל הערבים מאוד חלש. בסרטון למגזר הערבי הוא הכריז ש"המאבק בפשיעה בחברה הערבית הוא יעד מרכזי של הממשלה. אנחנו נעשה מאמץ שלא עשו מעולם כדי להשקיע בביטחון האישי בדגש על החברה הערבית. אחרי שנים של הזנחה מגיע לאזרחי ישראל הערבים שתהיה להם ממשלה שעובדת בשבילם". רק השבוע החל לפיד להגביר את הקול והתראיין לשני כלי תקשורת ערביים, אתר פאנט וערוץ הטלוויזיה הלא. בין היתר הגדיר את חוק הלאום "עלבון לתושבי ישראל הלא יהודים" והבטיח לתקן אותו. כן התחייב שיימשך המצב שבו אין תפילות יהודים בהר הבית. אולי הסיור שלפיד מתכנן ביישובים ערביים בשבוע הבא יעזור.
בשמאל וגם בציבור החרדי נהוג לחשוב שמחלוקת מביאה יותר מצביעים. הערבים, לעומת זאת, הולכים לקלפי בהמוניהם דווקא כשהמפלגות שלהם רצות במשותף, ונשארים בבית כשהן מתפלגות. זחאלקה מסביר שהתפיסה היא שאם יש אחדות יש כוח ואם רצים בנפרד זו רדיפת כיסאות. בפועל, מרכיב מרכזי במחלוקת הוא שרע"מ מוכנה לשותפות גם עם הימין, הרשימה המשותפת רק עם המרכז־שמאל ובל"ד לא מוכנה לשותפות.
נכון, בכל העולם שכבות חלשות מבחינה כלכלית־חברתית מצביעות פחות. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהערבים מצביעים בשיעור גבוה בהרבה לרשויות המקומיות, הצביעו באחוזים גבוהים בהרבה לכנסת עד מהומות אוקטובר 2000 ומצביעים באחוזים גבוהים יותר כשיש רשימה משותפת. ובמילים אחרות: המצביע הערבי מחפש תקווה אבל מתקשה למצוא.
בדרך כלל בוחרי מפלגות שחברות בקואליציה אופטימיים יותר לגבי מצב המדינה. אבל לא במקרה של המצביע הערבי. לפי מדד הקול הישראלי לספטמבר, 38% מהערבים סבורים שהשנה הנוכחית תהיה פחות טובה מקודמתה, כמעט כפול מהיהודים (18%). גם יתר הציבור הערבי אינו אופטימי ברובו. 42% ענו שאינם יודעים או שהשנה הבאה תהיה כמו הקודמת. רק 18% חושבים שהיא תהיה טובה יותר.
מי שמובילה קמפיין להעלאת שיעור ההצבעה בחברה הערבית היא קואליציית הארגונים האזרחיים לעידוד הצבעה שמנכ"ל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ד"ר סאמר סויד הוא היו"ר שלה. בבחירות הסיבוב השני בספטמבר 2019 הקואליציה הזו העבירה 3 מיליון שקל, בעיקר של תורמים דמוקרטיים מארה"ב.
סויד אומר שהפעם יהיו בין מאות אלפי שקלים למיליונים בודדים ושיהיו גם תורמים ערבים. למרות דברי סויד על תורמים ערבים, בשנת 2019 קיבל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי תרומות מ־11 תאגידים בארה"ב ואירופה בשווי 80 עד 600 אלף שקל כל אחת וכן 200 אלף שקל מהאיחוד האירופי. עם זאת, חלק משמעותי מהכסף מופנה לפעילות השוטפת של המרכז. ב־2021 קיבל המרכז תרומות מעשרה תאגידים זרים בשווי של עד 1.5 מיליון שקל כל אחת.
ברור שמה שמניע את התורמים לעידוד ההצבעה הערבית ואת הקמפיין הוא החשש מממשלת ימין, אבל באופן רשמי זה קמפיין לא פוליטי למילוי חובה אזרחית בקרב ציבור שממעט למלא חובה זו. לכן אין מסע הפחדה בעניין איתמר בן גביר, אלא רק אמירות שצריך למלא את החובה האזרחית ושלמרות שרע, יכול להיות אף יותר גרוע.
"צריך להסביר שאכזבה או ייאוש זה לא פרוגרמה פוליטית", אומר סויד. לכן הסיסמאות שלו הן "למרות הכל, אנחנו מצביעים" ו"לא מרימים ידיים, מרימים את הקול".
