בלעדימפעלי ים המלח לא משלמת על המים ששואבת - ודורשת מאות אלפי שקלים בשנה ממקורות
בלעדי
מפעלי ים המלח לא משלמת על המים ששואבת - ודורשת מאות אלפי שקלים בשנה ממקורות
ל"כלכליסט" נודע כי החברה מעבירה למקורות רבע אחוז מכלל המים שהיא שואבת בשנה, ודורשת תמורתם מאות אלפי שקלים - אף שהיא שואבת את המים בחינם. מחר ידון בית הדין למים בערר של מפעלי ים המלח בדרישה לחסוך לה עוד 40 מיליון שקל בשנה, על חשבון משק המים
מפעלי ים המלח לא משלמת עבור המים שהיא שואבת מים המלח או מבארות הקידוח שבשטח המפעל שלה, אולם היא גובה מחברת המים הלאומית מקורות מאות אלפי שקלים בשנה, עבור מים שהיא שואבת ללא תשלום ומוכרת למקורות בתשלום.
ל"כלכליסט" נודע כי מקורות נמנעה בחודשים האחרונים מלשלם למפעלי ים המלח את החשבונית האחרונה שזו הנפיקה לה, בסך 641 אלף שקל. זאת, כשבמקביל מפעלי ים המלח לא שילמה למקורות 83 מיליון שקל עבור מים ששאבה.
לפני מספר שבועות הפנה עובד במפעלי ים המלח ספק דרישה ספק איום לנקוט בהליך משפטי אם החוב לא יוסדר. בתוך זמן קצר מיהרה מקורות לשלם את מלוא החוב.
מנגד, רוב החוב של מפעלי ים המלח למקורות התבטל ולא שולם, שכן לפני חודשיים החליט משרד המשפטים להעניק לחברה פטור מתשלום עבור מי הקידוחים שהיא מפיקה בשטח זיכיון המפעל שלה; כך, מתוך 83 מיליון שקל חוב מים, התבטלו 70 מיליון שקל ומפעלי ים המלח שילמה 13 מיליון שקל בלבד.
לפי רישיון ההפקה של מפעלי ים המלח, היא רשאית לשאוב בכל שנה 445 מיליון קוב מים מתוך ים המלח עצמו, והיא פטורה מכל תשלום עבור המים הללו מכוח תקנות שפורסמה רשות המים ב-2018. בנוסף, החברה רשאית לשאוב 35 מיליון קוב מים מקידוחים שונים - כאשר מתוכם כמעט כל המים משמשים אותה לצרכיה, וחלק קטן מאוד מועבר לחברת מקורות.
לפי נתוני רשות המים, מפעלי ים המלח סיפקה למקורות במסגרת ההסכם ביניהן כמות מים שעמדה על קצתיותר מ-1.3 מיליון קוב ב-2018, 1.45 מיליון קוב ב-2019 ו-1.3 מיליון קוב בשנת 2020. מדובר בכמות המהווה כ-4% מתוך כלל המים שמפעלי ים המלח שואבת מבארות הקידוח, וקצת יותר מרבע אחוז (0.27%) ביחס לשאיבת המים השנתית של מפעלי ים המלח, לשימושיה שלה מתוך ים המלח והקידוחים, שמסתכמת ב-480 מיליון קוב מים בשנה (1.3 מיליון קוב שנשאבו ב-2020 ונמכרו למקורות הם 0.27% מתוך כלל המים).
מחר (ב') ידון בית הדין למים בערר שהגישה מפעלי ים המלח על שינוי הסיווג שלה. אם הערר יתקבל, מפעלי ים המלח - שלא משלמת עבור המים עצמם - תהנה מהטבה נוספת בשווי 40 מיליון שקל בשנה.
השיווק של החברה ניתן לה ב-2017 על ידי רשות המים. באותו מועד ובעקבות הרפורמה במשק המים, נדרשה רשות המים גם להעניק רישיון הפקת מים למפיקים השונים, ובהם מפעלי ים המלח. מי"ה קיבלה רישיון של מפיק ספק, ולא של מפיק צרכן. רשות המים טוענת שמדובר היה ב"טעות"
מפיק ספק הוא מפיק מים שמספק אותם לאחרים, ומפיק צרכן צורך אותם לשימושו. למרות שאין מחלוקת שמי"ה משתמשת כמעט בכל המים שלה למטרותיה שלה (ורק חלק זניח נמכר למקורות), היא נהנתה מהסיווג השגוי שחסך לה לפי דברי החברה עצמה 40 מיליון שקל בשנה.
כפי שנחשף בכלכליסט בחודש שעבר, רשות המים גילתה בשנה שעברה שנפלה "טעות" בסיווג רישיון ההפקה שנתנה למפעלי ים המלח, כך שזו שילמה ב־2020-2018 40 מיליון שקל פחות בכל שנה - ובסך הכל 120 מיליון שקל, שאין דרך לגבות אותם לפי רשות המים, כי ה"טעות" תוקנה רק ב־2021.
הטעות התגלתה בבדיקה שערכה רשות המים ב-2020, והחל מ-2021 החלה רשות המים לחייב את מי"ה בתשלום ומי"ה כמובן ערערה לבית הדין למים על כך.
מי"ה דורשת להנות ממעמד של ספק ולא של צרכן, למרות ש-96% מהמים שהיא שואבת מבארות הקידוח מיועדים לצרכיה בנוסף לעוד כמות עצומה של מים שנשאבים מים המלח עצמו. היא תוקפת את רשות המים ומעלה שלל טענות, ובהן שהדרישה ממנה נובעת מהרצון למצוא "כיס עמוק".
בתצהיר שהגישה רשות המים לאחרונה לבית הדין פורטו כמויות המים שמפעלי ים המלח מוכרת למקורות והרשות הוסיפה כי מפעלי ים המלח לא משלמת דמי מים על המים המסופקים על ידה למקורות, וכל הכנסה שיש לה מהספקת המים הללו נותרת בכיסה.
מחר יתקיים בבית הדין דיון ההוכחות בערר.
ממקורות וממפעלי ים המלח לא התקבלה תגובה לידיעה.
