פרשנותתהום פעורה בין מניעת קטסטרופה לתקציב ראוי
פרשנות
תהום פעורה בין מניעת קטסטרופה לתקציב ראוי
הממשלה הצהירה על צעדים שימנעו קריסה מוחלטת של המדינה. אבל ההישג הזה נקנה במחיר פגיעה בשכבות החלשות, קיצוץ בשירותים לציבור והשקעה באינטרסים מגזריים
1. פקידי אגף תקציבים, היחידים שהגנו על כלכלת ישראל ועל עתידה בשעה שיתר בכירי משרד האוצר שתקו, חשים סיפוק לנוכח תקציב 2024 שאושר בממשלה. תחושתם לא תלושה לגמרי מהמציאות, מאחר שב"מאקרו" התקציב אינו אסון. אך עם כל הכבוד למאקרו, הפרטים מסתתרים במיקרו.
באוצר מסבירים כי אומנם גודל הגירעון שאושר הוא 6.6% מהתמ"ג, אך לאחר נטרול ההוצאות החד־פעמיות, הגירעון המבני שב לאזור של 3% תמ"ג - שיעור סביר. עם זאת, הם מודים שרצו גירעון שלא עולה על 6% תמ"ג ויותר קרוב ל־5%, מה שנותן פרופורציה לגירעון העתק שאושר שלשום. זוהי מטרה שסמוטריץ' הזדהה איתה בעבר, כשהבטיח מול מצלמות בעת אישור תקציב 2023 שהגירעון ב־2024 לא יעלה על 5% מהתמ"ג.
אך התוצאה הסופית היא הגירעון השני בגודלו בעולם המערבי אחרי ארה"ב, שהיא הכלכלה הגדולה בעולם ובעלת מכונה להדפסת הדולרים, ופי חמישה מהממוצע במדינות ה־OECD. בהינתן גירעון כזה יחס החוב־תוצר יעלה שוב ל־68% תמ"ג - תוספת של כ־155 מיליארד שקל בשנתיים - לעומת 60% תמ"ג ערב הבחירות האחרונות והקמת ממשל נתניהו־סמוטריץ'.
כל הקרדיט מגיע לפקידי אגף התקציבים, שנשארו לבד במערכה. שאר הנהלת האוצר נעלמה כלא היתה, למעט מספר הערות של הכלכלן הראשי ד''ר שמואל אברמזון, שהציג ערב אישור התקציב כמה תמרורי אזהרה. בולטת שתיקתו של החשב הכללי יהלי רוטנברג, שיצטרך לגייס השנה 200 מיליארד שקל בשוק המקומי (סכום שגדול בכמה מידות על שוק ההון הישראלי) ועוד 8 מיליארד דולר בהנפקות פרטיות בריביות גבוהות (לדוגמא, 6.3% בהנפקה האחרונה באוקטובר).
הצלחת הממונה על התקציבים יוגב גרדוס ובכירי משרד הבריאות לשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו להעלות מסים, כמו מע"מ ומס בריאות, היא הישג שימנע קטסטרופה, אם ההעלאה תתבצע כמתוכנן ב־2025. ההישג כפול ומכופל כאשר מביאים בחשבון שבכל רגע יועצו הכלכלי של נתניהו, אבי שמחון, לוחש על אוזנו שלא צריכים לעלות שום מס או לבצע כל קיצוץ. אך העובדה שהעלאות המסים ייכנסו לתוקף רק ב־2025 תמוהה. הגירעון מאיים כאן עכשיו. הדחייה היא כולה משיקולים פוליטיים ציניים ומתאימה להנהגה פופוליסטית כמו זו של נתניהו וסמוטריץ'.
הבוקר צפויה שיחה ראשונה של האוצר עם מודי'ס שנמצאת "במעקב שלילי" על ישראל. הטיעון של פקידי האוצר במפגש גובש: כמו בממשלות עברו, גם הממשלה הזו ידעה לעשות התאמות ולשמור על המסגרות. עכשיו רק נותר לוודא שסוכנויות הדירוג יקנו את הסיפור.
2. הבעיה הגדולה היא ה"מיקרו". מע"מ הוא מס רגרסיבי שפוגע יותר מכל בשכבות החלשות. את רוב התוספת של מס הבריאות ישלמו אנשים עובדים. וחשוב מכל: ההמלצה המפורשת של האוצר, בנק ישראל, ארגון ה־OECD וה־IMF היתה כי אין להעלות את שיעורי המס אלא להרחיב את בסיסו באמצעות ביטול הטבות ופטורים מיותרים. כלומר, לא להגדיל את הנטל על מי שמשלם, אלא להגדיל את מספר המשלמים.
במיקרו הממשלה התעלמה מכל ההמלצות. משמעותו הקטלנית של קיצוץ של 5% במשרדי הממשלה היא שיתוק של המשרדים הממשלתיים וירידה באיכות השירותים עבור אזרחי ישראל. יתר על כן, רוב הכסף יילך לשכר ולתשלום התחייבויות קודמות וחובות עבר. פרויקטים חדשים ובינוי - לא יהיו. אפילו השלמת מיזמים קודמים תיתקע. הפגיעה בחינוך, בבריאות וברווחה יורגשו.
הסיבה היחידה שהממשלה הסכימה לקיצוצים אגרסיביים בתקציבים חברתיים נובעת מתפיסתם השגויה לגבי מה היא מדיניות תקציבית: לשיטתם, כספי ציבור אינם מיועדים לרווחת כלל הציבור, אלא לקידום האינטרסים הסקטוריאליים הצרים של קבוצת מצביעיהם. אין לממשלה שום ראייה כוללת. למרות הסיסמאות הריקות על "אחדות", היא רואה ישראל של שבטים נפרדים, כשהמתנגדים לה מוגדרים "אויבים".
שום הגיון בריא, שום עיקרון מוסרי ושום שיקול כלכלי מסוגל להסביר את התוספת של 400 מיליון שקל למשרדה המיותר של השרה למשימות לאומיות אורית סטרוק לצד הקיצוץ של 258 מיליון שקל ממשרד הבריאות, שמשרת את כולנו. מדוע היה צורך להמשיך ולהגדיל את קצבאות האברכים או להעצים את החינוך החרדי שלא מלמד ליבה - הקצאות שלא רק שלא תורמות לצמיחה, אלא פוגעות בה בטווח הארוך?
בסוף הממשלה הזו החליטה שלא לקצץ את רוב הכספים הקואליציוניים (קוצצו רק 2.5 מיליארד מתוך 8 מיליארד שקל) אך כן לקצץ 3.5 מיליארד שקל מהמשרדים של כל הציבור. הסיבה לכך היא שהקואליציה חשובה יותר מהמדינה. זו גם הסיבה לפגיעה האנושה בפעילות של המשרדים החשובים ביותר עבור האזרח הקטן אבל לא ביטלו משרדים מיותרים שתרומתם למשק ולאיכות החיים נעה בין אפסית לשלילית. זו אבן היסוד בתפיסה שמקדישה את הישיבה בכיסא על פני השירות לעם. לכן, במיקרו, גם האוצר וגם בנק ישראל צריכים להתבייש.
3. אסור לשכוח שכל הישגי המאקרו הללו עוד לא עברו את הכנסת, בדגש על ועדת הכספים, בראשותו של יו"ר יהדות התורה משה גפני, שמתגאה בכך שאצלו "תקציב מעולם לא יצא כפי שהוא נכנס". הכוונה היא שלקיצוצים שהאוצר קבע ממתינים קיצוצי הקיצוצים שראשי הקואליציה כבר מתכננים. הקיצוץ יהיה נמוך והעלאות המסים עלולות להיות נמוכות בהרבה. וזו עוד הבעיה הקטנה של האוצר. הקרב הגדול עוד לפניו: משרד הביטחון קיבל 55 מיליארד שקל ותקציבו זינק לכ־117 מיליארד שקל, והוא רוצה עוד. ברור שהתוספת הכרחית, אבל צריך לזכור שאם נוסיף עוד מיליארד שקל, לא בהכרח נקבל עוד ביטחון בהיקף דומה. אחרי המחדל של ה־7 באוקטובר כדאי לבחון את תקציב הביטחון לעומק.
רוב הגאווה שמגלים באוצר לגבי התקציב מגיעה מהחבילה הפיסקאלית שגיבשו. גודלה 20 מיליארד שקל (1% מהתמ"ג) והיא תקרב ב־2025 את הגירעון המבני לרמות סבירות. מדובר בהכנסה של כ־7.8 מיליארד שקל מהמע"מ, עוד 1.04 מיליארד שקל מהעלאת מס בריאות, ועוד 2 מיליארד מיום ההבראה שההסתדרות הסכימה בשם כלל העובדים לתרום. לאלו נוספים מס על דלק, על הבנקים ועל סיגריות. ההסתדרות גם הסכימה לדחות ל־2026 את פעימות הסכם השכר האחרון במגזר הציבורי (עוד 2.5 מיליארד) וקיצוצים במשרדים בסך 5 מיליארד שקל נוספים. הצעדים יחזירו את הגירעון ל־1.5%–2% מהתמ"ג, מבטיחים באוצר.
הבעיה היא ההנחות שעומדות מאחורי מהלכים אלו, ובראשן שתיים: שתיגמר המלחמה ושהכנסות המדינה ממסים יחזרו לתוואי הרגיל. לגבי המלחמה, אין לדעת, אבל כנראה שההנחה שמלחמת חרבות ברזל דומה לקורונה לא תחזיק. ההתאוששות שראינו לאחר המגפה - צמיחה ריאלית מצטברת של 15% על פני שנתיים - לא דומה אפילו להתאוששות שצפויה לנו לאחר המלחמה. האחרונה תהיה איטית בהרבה לעומת מה שראינו בשנים 2021–2022.
