ניתוחההתנגדות לרפורמת האג"ח המיועדות לא מוצדקת
ניתוח
ההתנגדות לרפורמת האג"ח המיועדות לא מוצדקת
לפי טיוטת חוק חדשה, המדינה תיתן רשת ביטחון של 5% על 30% מנכסי קרן הפנסיה, במקום המצב כיום, מהלך שיביא לחיסכון של 7 מיליארד שקל בשנה. ההתנגדות המהותית למהלך היא הטענה כי "הביטחון של החוסכים נפגע", בשל הסיכונים של אי עמידת המדינה בהתחייבות. אולם לאורך זמן, השינוי ייטיב עם הציבור וקופת המדינה
אמש הופצה להערות הציבור טיוטת חוק "הבטחת היציבות בתשואות קרנות הפנסיה". זהו השם שניתן לרפורמה שתחליף את ה"אג"ח המיועדות" ב"תשואה מובטחת", לפי תזכיר החוק הצעד עשוי לחסוך למדינה בעתיד כ-7 מיליארד שקל בשנה.
בנוסף, אם הנושא לא יטופל היום, הרי שבעוד עשור ניאלץ לשלם כ-20 מיליארד שקל בשנה מקופת המדינה בכדי לסבסד את הפנסיות.
לפי ההצעה, במקום שהמדינה תנפיק אג"ח בשיעור של 30% מקרן הפנסיה, ותשלם ריבית של 4.86% בשנה, הרי שהקרן תנהל את נכסיה כראות עיניה, ועל 30% מנכסי קרן הפנסיה תינתן רשת בטחון של 5%. רשת הבטחון הזו תמומן על ידי השנים הטובות, בהם התשואה תהיה גבוהה מ-5%.
הצעד זכה להתנגדויות ממספר כיוונים ששאלו האם המודל הזה אפשרי כלכלית? האם המדינה לא חושפת את עצמה לסכומים שבהם היא לא תוכל לעמוד? או איך המהלך הזה ישפיע על תמהיל הנכסים של קרנות הפנסיה? אך ההתנגדות המהותית והקולנית ביותר, היא הטענה כי "הביטחון של החוסכים נפגע", אג"ח זה אג"ח, וחוק זה רק חוק.
ההתנגדות הזו מערבת בין שלושה סיכונים שונים של אי עמידה בהתחייבות:
הסיכון הראשון הוא 'שינוי המדיניות או עיקור המדיניות מתוכן', החשש שיום אחד תחליט ממשלת ישראל, כי בעצם היא מבטיחה רק 2% תשואה או ממסה בשיעור של 90% את תשואת האג"ח מיועדות. החשש הזה הוא ההגיוני ביותר, שהרי הרבה לפני שמדינה מגיעה לדיפולט היא מנסה לשנות את ההתחייבויות שלה. אלא שדווקא המנגנון החדש של 'תשואה מובטחת' מוגן בהרבה מפני 'שינוי מדיניות', שכן הוא מנגנון שבסיסו יש מודל כלכלי סביר של 'החלקת התשואות על פני זמן', לאורך זמן התשואות גבוהות בהרבה מ-5% לשנה.
המדינה מנסה להתנער מהאג"ח המיועדות
ההתחייבויות שהמדינה מבקשת לשנות באופן מיידי, הן ההתחייבויות שנתפסות כלא-כלכליות, וכמאוד יקרות. כך לדוגמה נהגה מדינת ישראל בעבר, והפחיתה את האג"ח המיועדות מ-93% ל-30%, ומתשואה של 5.5% לתשואה של 4.86%. כלומר, על אף שהאג"ח המיועדות כיום הם ברמת אג"ח, המבנה הכלכלי שלהם הוא כה בעייתי, כך שבכל שעת משבר ינסו להביא לצמצומן או לשינוי שלהן, אם באמצעות הורדת התשואה או הורדת היקף האג"ח מיועדות, כפי שעשו בעבר. למעשה, כבר כעת אנו רואים כיצד המדינה מנסה להתנער מהאג"ח המיועדות בשל השינוי בסביבת הריבית והגידול המאסיבי הצפוי בעתיד בהוצאות המדינה כתוצאה מכך.
הסיכון השני הוא 'אי עמידה במדיניות', החשש שיום אחד המדינה תחליט שהיא מעוניינת לא לעמוד בהתחייבויות שלה. במצב כזה – אומרים המתנגדים – אם אנחנו מחזיקים באג"ח, הרי שאנו יותר מוגנים, כי לאי עמידה באג"ח עשויות להיות השלכות משמעותיות על דירוג החוב של המדינה. אלא שחשוב לציין שמדינת ישראל עומדת בהתחייבויותיה החוקיות, גם אם הם אינן נעימות לה, קחו לדוגמה את ה'פנסיות התקציביות', המדינה לא אוהבת לשלם, אך לא מעלה על הדעת שלא לשלם אותן. ובכלל, כל תקציבי החינוך, הרווחה, והבריאות, הם מכוח חוק, מה הצידוק המוסרי לכך שעל הפנסיות של מעמד הביניים תהיה הגנה בדמות אג"ח, ועל קצבאות הנכות לא תהיה הגנה כזו?
הסיכון השלישי הוא 'דיפולט', כאן מדובר על מצב שכבר אין ברירה, חייבים לקצץ בבשר החי, נקלענו למצב כלכלי קיצוני. מדינת ישראל לא יכולה לעמוד בכל התחייבויותיה, והיא צריכה להסיר חלק מההתחייבויות בכדי לשרוד. ובכן, במצב כזה, אני מניח שכולנו מסכימים כי גם אם יהיו אג"ח מיועדות, וגם אם תהיה תשואה מבוטחת, השיקולים יהיו מסוג אחר. ניתן להניח כי בתרחיש קיצון כזה, כולם יסכימו, כי פגיעה מסוימת בהתחייבויות המדינה על תשואות הפנסיה, תהיה עדיפה מאשר איפוס של תקציבי הבריאות והרווחה.
