חוק תחת אש: בין כתב אישום בניו יורק, לדוקו במונטריאול לעוד בג"ץ בירושלים
חוק תחת אש: בין כתב אישום בניו יורק, לדוקו במונטריאול לעוד בג"ץ בירושלים
התביעה נגד החמאס בארה"ב כנראה לא תגיע למימוש, אבל מזכירה לנו מי עומדת לצד ישראל • סרט תיעודי על חקירות נתניהו שיוקרן בקנדה עוד יתגלגל לבתי המשפט בארץ • אחרי שייתר את הכנסת, נתניהו מייתר את הממשלה והקבינט. המדינה זה הוא, וזה מגיע לבג"ץ
1. אם וכאשר תיפול לידי ישראל הזדמנות לחסל את מנהיג החמאס יחיא סינוואר, אני בטוח שאפילו היועצת המשפטית לממשלה לא תעצור את הפעולה בטענה שהוגש נגד המנוח הפוטנציאלי כתב אישום בארה"ב. והאמריקאים? האם הם הגישו כתב אישום נגד בן־לאדן? הם חיסלו אותו, ואפילו דאגו שלא יהיה מקום קבורה. כמו שלהיטלר אין. כי יש מגה־נבלים שאפילו במותם אסור להשאיר ציון וזכר לחייהם. וישראל? גם אם תלכוד את סינוואר בחיים, היא תשפוט אותו כאן ולא תסגיר אותו. לכן כל הדיון בכתב האישום האמריקאי תחום לתיאוריות ותסריטים שלא יתקיימו. לכל היותר ישדרו מסרים חשובים לכשעצמם, אבל כאלה שלא יפגשו ספסל נאשמים.
כתב האישום האמריקאי הוגש במקור בחשאיות בחודש פברואר השנה, כדי לתת לארה"ב זמן לנסות ולעצור את מנהיג החמאס דאז, אסמעיל הנייה, שנמצא מחוץ לעזה. החיסול של הנייה סיכל את התוכנית הזו, כאשר במקביל דילל צה"ל את ספסל הנאשמים הפוטנציאלי בשני נאשמים נוספים שחוסלו - מוחמד דף ומרוואן עיסא. כעת נותרו שלושה, סינוואר, חאלד משעל ועלי ברכה.
1 צפייה בגלריה
יחיא סינוואר. האם נגד אוסמה בן לאדן הוגש כתב אישום? בכל מקרה הוא חוסל לפני
(צילום: AP Photo/Adel Hana, File)
ועדיין חשיבות כתב האישום הוא בהתייצבות האמריקאית החד משמעית לצדה של ישראל בהגדרת הנרטיב של אירועי 7 באוקטובר. בסימון הפושעים האחראים למתקפת הטרור הרצחנית על אזרחים. כתב האישום כולל סעיפים של שימוש בנשק להשמדה המונית ורצח אזרחים אמריקאים. במובן זה מהדהד כתב האישום את סיפורו של הירש גולדברג פולין, שנרצח בשבוע שעבר. הוריו, ג'ון ורייצ'ל, אזרחי ארה"ב, שבו לב כל בזעקתם, אבל גם באצילותם ובאיפוקם שלא הותירו עין יבשה. דבריהם חדרו ללב וקרעו את הנשמה, האמריקאית והישראלית.
כתב האישום האמריקאי הוא גם סוג של משקל נגד לצווי המעצר הפרסונליים שנשקלים כעת ב־ICC (בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג) נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. במובן זה הסכנה היא שביטול הסימטריה בין ישראל לחמאס דווקא תביא לכינונה מחדש אם בהאג יוציאו את הצווים כסוג של תגובה לכתב האישום האמריקאי.
מכתב האישום האמריקאי עולה, שבכירי החמאס הם פושעים פליליים. טרוריסטים, ולא מנהיגים או מפקדים של ישות לגיטימית כשהי. זהו גם היחס המשפטי של ישראל למחבלים, שאף התאימה עבורם חוק מיוחד, חוק הלוחמים הבלתי חוקיים, שנועד למעשה להקל על המאבק המשפטי ולהסיר ממנו חלק מהמגבלות הכבדות שמטיל המשפט הפלילי על התביעה.
ועדיין, יחיא סינוואר, כמו אוסמה בן לאדן, הועלה כבר לדרגת סמל הרוע האולטימטיבי. ובכך טמונה סכנה בהעמדתו לדין בארה"ב. המשפט במקרה כזה יהפוך לאירוע תקשורתי ופוליטי. וכמובן שיימצאו הסניגורים שימנפו את הסיפור הזה מהמקום של פשעי המלחמה הפליליים אל המקום של מלחמת השחרור של העם הפלסטיני. משפטי ראווה, וזה הוכח גם בעולם וגם בישראל, הם הצגה של הנאשמים ולא רק של המאשימים. לכן בשורה התחתונה ניתן להמר שסינוואר לא יגיע לספסל נאשמים. לא בישראל, ובטח שלא בארה"ב.
2. בשבוע הבא יוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורנטו (TIFF) סרטו של הדוקומנטריסט האמריקאי המוערך אלכס גיבני, The Bibi Files. כל העולם יוכל לצפות בסרט חוץ מאשר בישראל. וזאת מאחר שהחוק בישראל אוסר על שידור תיעוד חזותי של חקירות, אלא באישור בית המשפט. מסקרן לדעת מי הדליף לגיבני את סרטי החקירה, אבל חשוב לדעת שהתמלילים (וגם הסרטים) נמצאים בידי גורמי משטרה, פרקליטות וגם בידי הסניגורים. התמלילים מודלפים ומתפרסמים, גם בישראל. אבל לא הסרטים. את החוק האוסר ציווה לנו עפר נמרודי. צילומי חקירתו של נמרודי כשהוא מנסה לבלוע נייר מרשיע כלשהו פורסמו ב־1999. הבושה היתה גדולה. גם מעצם המעשה, אבל לא פחות - מהשידור שהלבין את פניו של הנחקר בדרך יוצאת דופן. הזעזוע מהתמונות הוליד את תיקון החוק ולא ניתן לשדר עוד סרטונים של חקירות אלא באישור בית משפט.
בהקלטות בסרט, שצולמו בין 2016 ל־2018, מופיעים נתניהו עצמו, רעייתו שרה, בנו יאיר, חברים ומקורביו של ראש הממשלה וכן עובדי משק הבית בבלפור. ב־ynet דווח שלדברי היוצרים גיבני והבמאית אלקסיס בלום, מדובר ב"חומרי נפץ פוליטיים, שיכולים לשפוך אור חדש ומפתיע על אופיו של נתניהו ועל השחיתות שמיוחסת לו". זהו כמובן פרומו שנועד להגביר פרסום ועניין לקראת הסרט, אבל חשוב להדגיש - מדובר בתכנים שידועים ומוכרים. ועדיין, ההבדל בין קריאת טקסט של תמליל לבין "מראה עיניים" של החוקרים והנחקרים, של הלהט, הסגנון, הטון, הבעות הפנים ושפת הגוף, הוא עצום.
כלי התקשורת בישראל יבקשו לשדר את קטעי החקירה של נתניהו בטענה המוכרת, שממילא הסרט נגיש בערוצים הלא רשמיים. נימוק שהצליח בעבר, אך נראה שהפעם הוא יתקשה יותר
לאחר הקרנת הסרט בשבוע הבא, סביר להניח שהוא ימצא את עצמו ברשתות החברתיות בהפצה גלובלית. סביר להניח שיגיע בדרך זו גם לישראל, ואז סביר להניח שכלי התקשורת הרשמיים יגישו בקשה לבית משפט לשדר את הקטעים בערוצים הממוסדים. זאת, בטענה המוכרת: ממילא הסרט נגיש בערוצים הלא רשמיים, אז אין טעם למנוע את השידור בערוצים הרשמיים. נימוק שהצליח בעבר בבקשה לפרסם שמות חשודים שנאסרו לפרסום, אבל הפצתם ברשתות הסירה את סיבת וטעם האיסור. במקרה הנוכחי זה יהיה קשה יותר, כי עוצמת הפגיעה בנחקרים תקבל בבתי המשפט משקל גדול בהרבה מפרסום שמם של חשודים.
3. "עניינה של העתירה שבכותרת הוא זהותו של הגורם המוסמך להחליט בשם מדינת ישראל בסוגיה אם לאשר עסקה להשבת החטופים", כך נכתב בעתירה לבג"ץ שהוגשה ביום חמישי האחרון. העתירה הוגשה בבוקר אותו היום ובהמשכו, אולי כתגובה לה, כונס הקבינט המדיני־ביטחוני וקבע את עדיפות ציר פילדלפי על פני החטופים, בניגוד לדעת היחיד של שר הביטחון יואב גלנט. אלא שלפי העתירה, גם הקבינט לא מוסמך, אלא רק הממשלה. כך טוענת עו"ד ד"ר מורן סבוראי בשם 25 בני ובנות משפחות החטופים והחטופות, וד"ר מיטל פינטו, יו"ר משותפת של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה.
ממשלת נתניהו עוברת את האבולוציה המדאיגה מדמוקרטיה לדיקטטורה. מהממשלה זולגות הסמכויות לקבינט המדיני־ביטחוני, בהמשך לקבינט המצומצם שפוזר, ובסוף זה נתניהו לבדו. "ראש הממשלה אינו מוסמך לקבוע לבדו את עמדת הממשלה", נכתב בעתירה, "אין המדובר בשיטה נשיאותית. ראש הממשלה אינו נבחר ישירות על ידי הציבור, וחוקי היסוד אינם מקנים לו סמכויות להחליט בעצמו בענייני מדיניות". הטיעון נשען על חוק יסוד: הממשלה שמגביל את סמכות ראש הממשלה במיוחד בקבלת החלטות גורליות - חיי החטופים והסכנה למלחמה אזורית, שני אירועים שכרוכים זה בזה באותה צומת אסטרטגית שעליה הצביע שר הביטחון.
את התשתית העובדתית לעתירה מספקים בעיקר הדיווחים בתקשורת, אבל גם מכתב היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה מ־6 באוגוסט השנה, המתריע על "שיבוש תהליכי העבודה בממשלה" ו"פרימת הכללים המסדירים את עבודת הממשלה", וכי "לאחרונה הגיעו הדברים לנקודת קיצון". כדוגמה, מתייחסת היועמ"שית לאירוע שבו ניתנה חוות דעת משפטית בעלת השלכות כבדות משקל בתחום הביטחוני, ללא סמכות ובניגוד לדין.
העותרים לא משלים עצמם שהממשלה תהפוך את עמדת הקבינט. נתניהו שולט בחדלי האישים שמרכיבים את הממשלה בדיוק כמו שהוא שולט בחדלי האישים שמרכיבים את הקבינט. אבל, הם מקווים שבממשלה בכל זאת יהיו קולות אחרים, שתישמע שם עמדת מערכת הביטחון, שבג"ץ יחזק את מעמד הממשלה על פני שלטון היחיד. עד כה הגן בג"ץ על הכנסת מפני הממשלה, עכשיו הוא נדרש להגן על הממשלה מפני נתניהו.
