פרשנותגנץ התמקד בחזית הלחימה והשאיר את העורף לחסדי סמוטריץ' ו"בעזרת השם"
פרשנות
גנץ התמקד בחזית הלחימה והשאיר את העורף לחסדי סמוטריץ' ו"בעזרת השם"
בני גנץ וגדי איזנקוט יעבו את החוסרים המהותיים בממשלת ישראל בהיבט הביטחוני אך שכחו לדאוג למשרד האוצר. בכך השאירו את הטיפול בעורף, שחשוב להצלחת החזית, בידיים של אחד משרי האוצר הגרועים בהיסטוריה
הרבה חיוכים פוזרו בכנסת ביום רביעי האחרון עם השבעתם של השרים החדשים בממשלת החירום שהקים ראש הממשלה בנימין נתניהו ביחד עם שותפו לשעבר בני גנץ. על כל שר חדש שירד מהדוכן אחרי שנשבע אמונים עטו חברי הקואליציה בחיבוקים שנדמה שנבעו משמחה על הסרת החרם של המחנה הממלכתי על ישיבה בממשלה שבראש עומד נאשם בפלילים. סוג של ניצחון מבחינתם. רמת הניתוק בין הבית של נבחרי העם לבין העם עצמו מעולם לא נראתה גבוהה כל כך.
עמוד וחצי. זה אורכו של ההסכם שנחתם בין נתניהו לגנץ. ממשלת חירום לאומי לניהול המלחמה ולמשך תקופת הלחימה בלבד. נכנסים, יוצאים. כמו מבצע צבאי. "הממשלה תעסוק בניהול המלחמה והפעולות הנדרשות במישור הביטחוני והמדיני לשמירה על הביטחון הלאומי, וכן בפעולות הנדרשות לחיזוק העורף והבטחת התפקוד היעיל של כלל המערכות הציבוריות להתמודדות עם מצב החירום", נכתב בסעיף הראשון להסכם.
לכאורה די בסעיף הזה לתאר את הכל, אך המשך המסמך מפרט את האופן שבו תשרת הממשלה החדשה את המטרה — חמישה שרים בלי תיק שיצורפו לקבינט המדיני־ביטחוני, אחד מהם יהיה חבר בקבינט מלחמה מצומצם (גנץ) ואחד נוסף כמשקיף באותו מטבחון (איזנקוט). בבת אחת גדל מספר הרמטכ"לים לשעבר המעורבים בניהול המלחמה מאפס לשניים, כשלצידם יואב גלנט, כמעט רמטכ"ל. בשורה התחתונה, שדרוג משמעותי בצמרת המדינה שאמורה להוביל את המערכה.
סיעת יש עתיד של יאיר לפיד, למרות היותה השנייה בגודלה בכנסת, נותרה בחוץ. לפיד ביקש לנטרל שני איומים בתוך הממשלה המכהנת כתנאי לכניסתו לתפקיד - לאחד קוראים איתמר בן גביר ולשני בצלאל סמוטריץ'. את האיום שנקרא השר לביטחון לאומי ניטרל גנץ בסעיף 5.6.6 בהסכם עם נתניהו תחת המילים "גיבוש המלצות בנושא מדיניות ביטחון הפנים בהתאם להחלטת ועדת השרים לביטחון לאומי והפעלת גופי המשטרה והחירום". במילים אחרות, לא עוד בן גביר מחליט, אלא הקבינט. האיום נוטרל.
האיום הפנימי השני שעליו התריע לפיד לא זכה למענה. ישראל נכנסה למלחמה כשבמשרד האוצר מכהן שר לא מתפקד. אולי זה לא נכון לומר שהוא לא מתפקד, הוא פשוט מתפקד בצורה גרועה שכבר קנתה לו מקום של כבוד בצמרת רשימת שרי האוצר הגרועים בהיסטוריה של מדינת ישראל. סמוטריץ' לא רצה לקבל את האוצר. הוא רצה דריסת רגל במשרד הביטחון, משם יוכל לקדם את האג'נדה של הקיצוניים המשיחיים ששלחו אותו. האוצר מבחינתו היה עול שהוטל עליו וככה התייחס אליו מיומו הראשון בתפקיד.
מאז כניסתו לתפקיד, שר האוצר סמוטריץ' מנהל אותו כמו קופה אישית שנועדה לשרת מטרה אחת בלבד — הישרדותה של הממשלה וקידום האג'נדה הסקטוריאלית הצרה של חבריה. תחת ידיו הועברו מיליארדי שקלים לטובת השוליים של החברה הישראלית, מהחרדים ועד להתנחלויות, במחיר של פגיעה ברוב אזרחי ישראל. סמוטריץ' הוא גם זה שדחה בבוז כל טענה של גורמים מקצועיים, כלכלנים בכירים, ראשי חברות במשק ועוד, מבית ומחוץ, על ההשלכות הכלכליות ההרסניות של ההפיכה המשטרית אותה מוביל בשמו חבר מפלגתו שמחה רוטמן. "בעזרת השם" הפכה להיות מדיניות כלכלית רשמית של האוצר תחת סמוטריץ', ואנשי הדרג המקצועי התיישרו תחתיה.
ביום חמישי קיבלנו הוכחה נוספת לכישלון של סמוטריץ' באוצר עם פרסום נתוני הגירעון שהראו שעוד לפני המלחמה עברה ישראל מעודף תקציבי לגירעון. בימי שגרה הנתון הזה היה זוכה לכותרות גדולות. אחרי השבת השחורה של ה־7 באוקטובר, הכל מתגמד נוכח המחדל — שגם בו לסמוטריץ' יש חלק מרכזי – שהוביל לרציחתם של יותר מ־1,300 ישראלים ולחטיפתם של מאות אחרים. הגירעון יחמיר הרבה יותר בעקבות המלחמה ומי שיצטרך לנהל אותו הוא אותו שר אוצר כושל.
ביום שישי התחמק סמוטריץ' מדו"ח דירוג של סוכנות מודי'ס שעשוי היה להיות מביך עבורו נוכח השלכות ההפיכה המשטרית, אחרי שזו הודיעה על דחייה של הפרסום בחצי שנה בצל המלחמה. "משמעות ההחלטה בפועל היא כי דירוג האשראי של מדינת ישראל נותר על כנו", ציינו בהודעת האוצר על הדחייה בדו"ח. אפילו בזה ניתן לראות את תפיסת המציאות העקומה שמוביל שר האוצר, שהתעלם מכל סימני האזהרה המוקדמים ומוצא לנכון גם ברגעים הקשים האלה "להצטדק" מול המבקרים הרבים שלו.
גם התגובה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של משרד האוצר בשבוע האחרון ללחימה בדרום נראה כאילו נובעת מאותה מדיניות "בעזרת השם" של סמוטריץ'. בתחילה התכחשו שם לנעשה בחוץ, אחר כך התחילו לטפטף סיועים קלושים ונקודתיים (30 מיליון שקל למפוני העוטף) והיום אולי תוצג תוכנית משמעותית יותר, בתקווה שתביא איתה בשורה כלשהי. כל זה קורה בשעה שהכספים הקואליציוניים ממשיכים לזרום כסדרם למקומות שאסור היה להם לזרום אליהם מלכתחילה, כמו ללימוד תורה. הודעה של שר האוצר על הקפאת כל ההעברות למגזרים לא יצרניים ולא תומכי לחימה והעברת החלטה בממשלה של הסטתם לטובת ניצולי העוטף וצרכי הצבא? הצחקתם. את המחיר ישלמו כולם ביום שאחרי המלחמה.
על הכישלון הזה חתום כעת גם בני גנץ. אין ולו סעיף אחד בהסכם שמדבר על האוצר, על הכלכלה או על התקציבים. גנץ התמקד בביטחוני והתעלם מהכלכלי, שיש לו חשיבות גדולות בשיקום העורף כדי שיתמוך בלוחמים שבחזית. גנץ יכול היה לדרוש את הזזתו של סמוטריץ' מהאוצר או מינוי של אחד השרים הלא ביטחוניים לשר נוסף במשרד האוצר ולו בשביל לפקח על כך שסמוטריץ' מתיישר עם המטרה הלאומית ודואג לכלל אזרחי ישראל. סער, טרופר ושאשא ביטון — כל אחד מהם בעל כישורים ויכולות גבוהים בהרבה מאלו של סמוטריץ' ויכול היה לעמוד במשימה.
בפנייה לדוברת המחנה הממלכתי על הסוגיה התקבלה התגובה הבאה: "לא נפרט על שיחות המו"מ. הדברים שסוכמו הם הדברים שנכתבו בהסכם. מעבר לזה, לא עסקנו בדברים שאינם עוסקים במלחמה". על שאלות ההמשך, האם הכלכלה היא לא חלק מהמלחמה? והאם זה אחראי להשאיר את ניהול הכלכלה בידיו של שר אוצר שנכשל ב־10 חודשיו בתפקיד? כבר לא התקבלו תשובות. גם שם משאירים את אזרחי ישראל תלויים "בעזרת השם".
