מחקר: העולים הלא יהודים - האוכלוסייה שעובדת הכי הרבה שעות בישראל
מחקר: העולים הלא יהודים - האוכלוסייה שעובדת הכי הרבה שעות בישראל
דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב מגלה שהאוכלוסייה שמוגדרת סטטיסטית "אחרים" היא הקבוצה שגדלה בקצב המהיר ביותר בישראל והיא גם מועילה ביותר לישראל מבחינה כלכלית
הקבוצה שגדלה בקצב מהיר ביותר בחברה הישראלית היא קבוצת "האחרים", כלומר עולים לא יהודים. הקבוצה הזאת היא גם היצרנית ביותר מבחינת היקף העבודה. משמעות הדבר היא שבעוד ההגירה הלא יהודית מושמצת ללא הרף, מבחינה כלכלית היא משתלמת ביותר.
כך עולה מפרק הדמוגרפיה בדו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית המתפרסם היום (ב'). את הפרק כתב פרופ' אלכס וינרב, ראש תחום הדמוגרפיה ומנהל המחקר של מרכז טאוב.
"האחרים" הם לא יהודים שאינם מוגדרים כבני דת אחרת. בפועל מדובר בעיקר בעולים הלא יהודים מארצות ברית המועצות לשעבר והמערב. הם מגיעים מכוח הסעיפים בחוק השבות שמתירים עלייה של בן של יהודי ונכד של יהודי גם אם אינם יהודים וכן של בני זוג לא יהודים. כתוצאה מכך עולות בציבור הדתי והחרדי שוב ושוב קריאות לבטל את סעיף הנכד. למרות שהאחרים מוגדרים סטטיסטית כחסרי דת הם יכולים להיות אנשים דתיים או מסורתיים. לדברי וינרב, הם "פשוט אינם מסווגים על יד משרד הפנים כיהודים מבחינה הלכתית אורתודוכסית או כערבים מוסלמים או ערבים נוצרים".
מהמחקר עולה שקבוצת "האחרים" היא הקבוצה שגדלה במהירות הגדולה ביותר בישראל, בעיקר בגלל הגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר. שיעור הצמיחה השנתי שלה עלה מ-3.9% ב-2015 ל-5.7% ב-2019. לשם השוואה שיעור הצמיחה של הקבוצה שגדלה בקצב המהיר ביותר אחריה, החרדים, הוא 3.9% לשנה. בשנות הקורונה 2020 ו-2021 נשמרה אצל קבוצת "האחרים" צמיחה של יותר מ-2% וב-2022 היא זינקה בגלל המלחמה באוקראינה והעלייה מאוקראינה ומרוסיה ל-11.2% שהם 48 אלף נפש.
וינרב מדגיש שזהו מספר שווה ערך לשליש מאוכלוסיית הדרוזים בישראל (כ-150 אלף) ושהנתון הזה גדול בעשרת אלפים איש יותר מהצמיחה באוכלוסייה הערבית באותה שנה, למרות שיש בישראל 1.75 מיליון ערבים. אלא שבעוד אצל הערבים כמעט כל הצמיחה היא כתוצאה מילודה, בקבוצת "האחרים" 75%-90% משיעור הצמיחה השנתי נובע בדרך כלל מעלייה. ב-2022 בשל מלחמת אוקראינה, 97% ממנו הגיע מעלייה. ללא קבוצת "האחרים" שיעור הצמיחה של אוכלוסיית ישראל היה צונח מ-2% ל-1.65%.
וינרב מצביע על הכדאיות הכלכלית הגדולה של עליית ה"אחרים". הוא מציין ש"נתונים מסקר כוח אדם של הלמ"ס מראים כי בקרב אוכלוסיית "האחרים", שיעורי התעסוקה הם הגבוהים ביותר ושעות העבודה הן הארוכות ביותר מכל קבוצה אחרת בישראל – אף יותר מן השיעורים שבקרב יהודים חילונים. במילים אחרות", לדבריו, "נראה כי "האחרים" כקבוצת המהגרים הם בדיוק האוכלוסייה היצרנית שהאירופים התומכים בהגירה ממליצים עליה ושואפים לעודד אותה. ישראל היא אפוא בת מזל מהבחינה הכלכלית".
כך למשל מספר שעות של גבר מקבוצה זו בגילאי 35-54 עומד על 43.4 שעות לשבוע לעומת 41.6 של גבר יהודי לא חרדי, 36.8 באוכלוסיית הנוצרים הרעבים והדרוזים, 28.5 אצל מוסלמים ו-20.8 בלבד אצל חרדים. לא מועסקים הוחשבו כבעלי 0 שעות עבודה. נשים מקבוצה זו עובדות בממוצע 35 שעות עבודה בשבוע וגם אצל זה יותר מכל אוכלוסייה אחרת. נשים חרדיות למשל עובדות 23.9 שעות בשבוע בממוצע. גם שיעור ההשכלה האקדמית של קבוצת "האחרים" גבוה מאוד אבל הוא נופל מעט מזה של קבוצת היהודים הלא חרדים.
לדברי וינרב, קבוצת "האחרים" הם "תת אוכלוסייה חדש ומובחן שאינו משתלב היטב בקטגוריות הקיימות". הוא מסביר שמאז גל העלייה של שנות ה-90 עוברת ישראל מהמצב של חלוקה דו לאומית למצב של שלוש קטגוריות, גם אם "האחרים" אינם לאום.
