השחקנים דורשים פיצויים: "זאת לא הצגה, אין לנו ממה לחיות"
השחקנים דורשים פיצויים: "זאת לא הצגה, אין לנו ממה לחיות"
אנשי תעשיית התרבות הפגינו ברחבת תאטרון הבימה; יו"ר ארגון השחקנים, ריקי בליך: "אנחנו מסירים את האיפור ואת החיוך התפור - וזועקים". לדבריה, "מדהים איך הצליחו להחריג את הפסטיגל, אבל לא הצליחו להחריג הצגות מול 100 או 200 ילדים שלומדים יחד בבית הספר ונפגשים בהפסקות"
בעקבות המשבר בעולם התרבות, ותחת הכותרת "די לשחק לנו עם הפרנסה", התקיימה היום אחר הצהריים ברחבת תאטרון הבימה בתל אביב הפגנה שיזם ארגון השחקנים שח"ם, שדורש מתווה פיצויים לשחקנים שנפגעו עקב גל הביטולים ואובדן ההכנסות בשל התפשטות האומיקרון. המצב קשה במיוחד בתאטרוני הילדים, נוכח ביטולי הצגות רבות והשבתת פרויקט "סל תרבות" של משרד החינוך, במסגרתו נחשפים תלמידים למופעים ולהצגות. למרות כל אלה, במשרד האוצר, בראשות השר אביגדור ליברמן, מסרבים להיכנס למו"מ על מתווה פיצוי הולם.
כמאה שחקנים ושחקניות ואנשים מתעשיית התרבות הגיעו להפגנה, ובהם שני קליין, דקלה הדר, סנדרה שדה, אסי לוי, רוני מרחבי, חני נחמיאס, יהודה נהרי, יעל לבנטל ועוד. באוויר נשמעו קריאות כמו "ליברמן תתעורר, שחקנים שווים יותר", "לפיד ובנט צאו כבר מהסרט" ו"ממשלה ביזיון, אין חיים בלי תאטרון".
יו"ר שח"ם, השחקנית ריקי בליך, אמרה בהפגנה: "חברות וחברים!! היום אנחנו כאן באופן יוצא דופן, לא כדי לשעשע, ולא כדי להצחיק, לא כדי לרגש ולא כדי לספר סיפור. כל הימים אנחנו רצים מבמה לבמה, מכתתים רגלינו, כמו שאמרה פעם קולגה יקרה שלי, בכל רחבי הארץ כדי לבדר ולעניין ולהצחיק את אזרחי ישראל, ובעיקר את הילדים שלהם. הנכס החשוב והאסטרטגי ביותר של חברה אנושית. אבל היום אנחנו כאן למען עצמנו. לא מבדרים יותר, לא מצחיקים. אנחנו מסירים את האיפור ואת החיוך התפור - וזועקים. אין לנו יותר ממה לחיות. אין לנו רזרבות. אין במקצוע שלנו במדינה הזאת אפשרות לצבור חסכונות או השקעות או כסף בצד. במקצוע שלנו - מה שאנחנו מרוויחים הולך לפה שלנו ושל המשפחות שלנו. פשוט ככה. ואנחנו כבר שנתיים חיים בסגר. עולם התרבות לילדים מעולם לא חזר לעצמו.
"כמה שיגידו לנו שהחיים חזרו למסלולם והכל שגרתי ורגיל - זה פשוט לא נכון. ההצגות מתבטלות כל הזמן. גם ברפרטוארי, גם במסחרי, גם בתאטראות הילדים - כי הקהל לא בא. אנחנו יודעים שמשרד הבריאות מוסר מסרים למתנ"סים, למרכזים קהילתיים, להימנע ממופעים ומהרצאות, ראש הממשלה מבקש להימנע מהתקהלויות, מקשה עם עוד ועוד צמצומים וגזרות - ולנו העבודה פשוט נעלמת. מדהים איך הצליחו להחריג את הפסטיגל, אבל לא הצליחו להחריג הצגות מול 100 או 200 ילדים שגם ככה לומדים יחד בבית הספר ונפגשים בהפסקות.
"אז היום אנחנו לא שותקים ושותקות יותר - ולא מבדרים ומבדרות את הציבור. היום אנחנו דורשים את מה שאנחנו חייבים כדי לשרוד. כדי להישאר במקצוע הזה, שמתנהגים אליו כאילו הוא צדדי ולא חשוב. מי במדינה הזאת היה מוכן שהילדים שלא לא יראו תרבות בכלל? מי היה מוותר על סטנד-אפ? על הצגות? על מופעים? על מוזיקה? איך ייראו החיים שלנו בעולם הזה ללא האמנים והאמניות?
"אנחנו לא נוותר עד שנראה פיצוי אמיתי ומוחשי ממשרד האוצר. זאת לא הצגה - אלה החיים האמיתיים, ואין חיים אחרים - אין לנו ברירה אלא לנצח, וזה מה שנעשה".
