למה הגודל העצום של תקציב החינוך לא משתקף בשכר המורים?
למה הגודל העצום של תקציב החינוך לא משתקף בשכר המורים?
בתוך עשור תקציב משרד החינוך כמעט והוכפל והגיע ל־68 מיליארד שקל, שני רק לתקציבי הביטחון. למה יש למורים בעיית שכר כש־72% מהתקציב מיועדים להם וכיצד תקציב החינוך המיוחד מעוות את תמונת הנתונים. כלכליסט עושה סדר בתקציב החינוך
שר האוצר אביגדור ליברמן ציין בשבוע שעבר שתקציב החינוך עבר את זה של משרד הביטחון. טכנית זה נכון, תקציב משרד החינוך אכן עבר את תקציב משרד הביטחון. אבל מוקדם מאוד לחגוג שינוי בסדרי העדיפויות הלאומיים. כשבודקים את כלל תקציבי החינוך ואת כלל תקציבי הביטחון התמונה שונה מאוד.
תקציב משרד החינוך עומד השנה על 68 מיליארד שקל. זה כמעט כפול מהתקציב המאושר ב־2012 – 36 מיליארד שקל. עוד שני מיליארד שקל מיועדים להקמת כיתות וגני ילדים ו־12 מיליארד שקל להשכלה גבוהה, ביחד זה מסתכם ב־82 מיליארד שקל. והאמת היא שחלק גדול מאוד מתקציב ההשכלה הגבוהה הולך למחקר. תקציב הביטחון אמנם עומד על 60 מיליארד שקל. אבל ישראל מוציאה גם 21 מיליארד שקל לביטחון פנים ועוד 13 מיליארד שקל לנושאי ביטחון אחרים ובסך הכל 94 מיליארד שקל. גם זה לא כולל את תקציבי המוסד והשב"כ שעומדים לפי הערכות על כ־10 מיליארד שקל.
לפי ניתוח התקציב האחרון שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בעשור האחרון נוספו למערכת החינוך רק חצי מיליון תלמידים שהם 26%. כלומר ברור שהעלייה במספר התלמידים מצדיקה רק כרבע מהעלייה בתקציב.
הסיבה העיקרית לעלייה המסחררת בתקציב החינוך בשנים האחרונות היא הזינוק בתקציבי החינוך המיוחד. תקציב החינוך המיוחד גדל מ־7.5 מיליארד שקל ב־2015 ל־14.1 מיליארד שקל בשנת הלימודים הנוכחית והוא גדל בכל שנה ביותר ממיליארד שקל. תוך פחות מעשור קצב העלייה של התקציב הזה יהיה שני מיליארד שקלים בשנה. אין ספק בצורך להשקיע בחינוך מיוחד, גם מסיבות אנושיות וגם כדי לאפשר לבוגרים עצמאות. שאלה שמרבים לשאול בתחום מדיניות החינוך היא למה העלייה בתקציב משרד החינוך אינה משפיעה כמעט על הישגי ישראל במבחנים הבינלאומיים. לפחות בתחום החינוך המיוחד מדובר בחלק מרכזי של התקציב שחשיבותו רבה והוא גדל במהירות, אבל אין לו שום השפעה על המבחנים האלה.
יש עלייה שנתית של 16% במספר האוטיסטים ושל 30% במספר התלמידים עם בעיות נפשיות. מספר התלמידים המאובחנים על הרצף האוטיסטי במערכת החינוך גדל מ־14,100 ב־2017 לכ־30 אלף תלמידים ב־2021. העלייה קשורה לתופעות כמו לידות מאוחרות וכן הישרדות של פגים. היא קשורה גם לשינוי בהגדרות של התסמונות ובעלייה בהיקף האבחונים. מה שברור זה שבישראל מאבחנים עדיין רק 1 מ־50 ילדים כנמצאים על הרצף האוטיסטי לעומת 1 מ־40 בארצות הברית. כלומר יש בישראל תת אבחון והבעיה עוד צפויה להחריף.
התקציב לתלמיד בחינוך היסודי עומד על 15 אלף שקל ובתיכון על 30 אלף שקל. התקציב לתלמיד אוטיסט עומד על 130 אלף שקל לשנה, פי 4 עד 9. העלות השנתית של תלמיד במסגרת חינוך מיוחד נפרדת עומדת על כ־90 אלף שקל לשנה. העלות של תלמיד חינוך מיוחד המשולב בחינוך הרגיל נעה בין 30 אלף שקל לכ־100 אלף שקל לתלמיד עם מוגבלויות קשות. בין הסיבות לעלות הגבוהה של לימודים במסגרת החינוך המיוחד: מספר קטן של תלמידים בכיתה, מספר גדול של אנשי צוות לתלמיד, יום לימודים ארוך ולימודים בחופשות. זאת בנוסף לשירותים ייעודים דוגמת טיפולים פרא־רפואיים. בחינוך הרגיל יש 27 ילדים בכיתה בממוצע. בחינוך המיוחד יש בממוצע 5 תלמידים בכיתה. על רקע זה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון כבר מדברת על רפורמה שתתקצב את החינוך המיוחד בצורה אחרת ותקטין עלויות.
לתקציב החינוך תורמות רבות גם הרפורמות הרבות של שרי הממשלה, שרובן מוסיפות עלויות לשכר המורים או מוסיפות מורים. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מפרט את העלות של הרפורמות האלו בשני העשורים האחרונים. הסכומים נכונים ל־2019 כך שמאז סביר שהן גדלו. שתי הרפורמות בשכר המורים הגדילו מאוד את השכר תוך תוספת שעות עבודה. רפורמת "אופק חדש" של הסתדרות המורים עולה 4.5 מיליארד שקל בשנה ורפורמת "עוז לתמורה" של ארגון המורים העל יסודיים עלתה עוד 3 מיליארד שקל. תוספות שכר מחוץ לרפורמה עלו 4 מיליארד שקל. כך שבסך הכל תוספות השכר הגיעו ל־11 מיליארד שקל.
רפורמת חינוך החינם בגני הילדים מגיל 3 שהיתה תוצאה של מחאת האוהלים, עולה 1.8 מיליארד לשנה, כשהמשמעות היא בעיקר מימון שכר גננות וסייעות. רפורמת הסרדינים לצמצום מספר התלמידים בכיתות שהועילה מעט מאוד, עולה 1.5 מיליארד לשנה וגם המשמעות שלה היא תוספת משרות הוראה. רפורמת התקצוב הדיפרנציאלי שמשמעותה תוספת תקציב לבתי ספר חלשים עלתה ב־2019 סכום של 1.3 מיליארד שקל וסביר שבינתים הגיעה לעלות של שני מיליארד שקל.
בשנת 2020 שימשו 72% מתקציב החינוך לשכר מורים ועובדי הוראה. אין שום סיבה להניח שבשנתיים האחרונות חל שינוי בנתון זה. כמובן שבשנה הבאה, בעקבות ההסכמים הצפויים למורים, הוא צפוי לגדול. אבל בעצם זה יותר מ־72ֵ%, כי 8% (היום כ־5 מיליארד שקל) מופנים לגני ילדים כולל השתתפות בשכר גננות וסייעות. 8.5% הלכו למנהלות בתי הספר (שרתים מזכירות, סייעות וכו'). כ־4% משמשים להסעות וכ־6% לרכישות חוזים ותמיכות.
במונחי השנה זה אומר ש־49 מיליארד שקל משמשים לשכר מורים. התשובה לשאלה איך זה יכול להיות שכל הזמן שומעים כמה שכר המורים כל כך נמוך ובכל זאת העלות לתקציב על כך גבוהה היא שהתקציב הזה מממן שכר לכ־200 אלף מורים גננות, מנהלים ועובדי הוראה אחרים (לא כולל מורי קבלן). נכון, השכר הממוצע למורה מתחיל עומד על 5,500 שקל בלבד. אבל השכר הממוצע ברוטו למורה בשירות המדינה הוא 12,400 שקל. חשוב לזכור היבט נוסף. הנתון הזה כולל רק מורים בהסתדרות המורים, כלומר עד חטיבות הביניים. השכר הממוצע של עוד 80 אלף מורים בבתי הספר העל יסודיים ובחטיבות הביניים גבוה יותר.
זה נכון שלמשרד החינוך יש מטה מורכב, מסורבל בירוקרטית שמתערב הרבה יותר מדי בעבודה. לעומת זאת עלות השכר של אנשי המטה והמחוזות היא לדברי חוקר תקציב החינוך נחום בלס ממרכז טאוב "זניחה". לפי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הוצאות השכר של מטה משרד החינוך עמדו על כ־700 מיליון שקל, כלומר 1% מתקציב המשרד, שהם קרוב ל־1.5% מתקציב השכר. נכון, מי שרוצה לחפש את הפתרון לאוטונומיה למורים ולמנהלים ולהפחתת הבירוקרטיה, יכול ללא ספק למצוא אותו בצמצום המטה.
הסכומים הגבוהים של שכר המורים מסבירים למה כל משא ומתן כזה הוא אחד החשובים שמנהל האוצר. באוצר מעריכים את עלות ההסכם שהם הציעו למורים ב־4 מיליארד שקל. צריך להביא בחשבון שארגון המורים העל יסודיים ידרוש את כל מה שההסתדרות תקבל ויותר. כך שאם העלות הסופית של ההסכם עם ההסתדרות תהיה 5 מיליארד שקל, העלות הריאלית יחד עם הארגון תהיה 8–9 מיליארד שקל.
בשבוע שעבר טענו בהסתדרות המורים שהאוצר משחק במספרים ושהעלות האמיתית של ההצעה שלו היא 2.5 מיליארד שקל. בינתיים הם למדו את ההצעה ושינו את עמדתם לטענה שמדובר בעצם בהצעה שלוקחת מהם כסף. זאת, על רקע סעיף בהצעה שמוסיף למורים 4 שעות עבודה. על רקע זה טוענים שם "שהאוצר מחלק מחדש כסף קיים ולא מוסיף". בשל התקשורת הכה לקויה בין הצדדים לא ברור אם זה באמת מה שהאוצר מציע או שהסעיף פשוט אינו מנוסח טוב. מה שברור הוא שטרם הגיע השלב שבו מתקיים משא ומתן אמיתי שבו שני הצדדים מדברים ומבינים כל אחד את עמדות השני.
