על הכוונת של נגל: איום מאיראן וירדן ועימות עם טורקיה
על הכוונת של נגל: איום מאיראן וירדן ועימות עם טורקיה
דו"ח ועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון חושף את התרחישים שעל צה"ל להיערך אליהם, ואת סדרי העדיפויות המומלצים לחלוקת תוספת התקציב המשמעותית של 133 מיליארד שקל בעשור הקרוב. בין היתר: הפניית מרב המשאבים לעימות עם איראן, היערכות לערעור השלטון בירדן, ואף אפשרות לעימות ישיר עם טורקיה וסוריה
המספרים הראשונים שתופסים את העין לאחר עיון ראשוני בדו"ח ועדת נגל לבחינת תקציב מערכת הביטחון ובניין הכוח, הם הסכומים המשמעותיים שיתווספו לתקציב הביטחון בעשור הקרוב, שנעים בין 9 ל־15 מיליארד שקל בשנה. אך עיון מעמיק יותר בדו"ח שופך אור על ההרכב הפנימי של הסכום הזה, שעומד במצטבר על 133 מיליארד שקל, ועל סדרי העדיפויות הצפויים למערכת הביטחון בשנים הקרובות, או ליתר דיוק "תרחישי הייחוס" שהצבא ייערך אליהם.
אמנם הדו"ח הבלתי מסווג של הוועדה אינו מציג פירוט שנתי מלא של הרכב התקציב הצפוי בכל שנה והשימושים בו, אך הוא מכיל פילוח של הסכומים הצפויים להגיע במשך עשור בכל אחד מהתחומים שבהם הוועדה דנה. הסכום הגבוה ביותר, כ־41.2 מיליארד שקל (31% מהתקציב), מיועד למה שמוגדר "המעגל השלישי", כאשר הכוונה היא להתמודדות עם איומים אשר מקור הפעילות שלהם רחוק מישראל, ובראשם האיראנים, אך גם אויבים אחרים כמו החות'ים בתימן. הסכום השני בגודלו, העומד על כ־30.6 מיליארד שקל (23%) בעשור מיועד ל"תמרון, מלאים וכשירות", כאשר הכוונה היא לחיזוק צבא היבשה.
הסכום השלישי בגודלו שעומד על 18.6 מיליארד שקל (14%) מיועד לחיזוק ההגנה האווירית הרב־שכבתית. סכום נוסף בגובה 13.3 מיליארד שקל מיועד לכוח אדם, ו־12 מיליארד שקל מיועדים ל"עצמאות חימושית וטכנולוגית" כהגדרת הוועדה. 9.3 מיליארד שקל מיועדים לחיזוק הגבולות וסכום של כ־8 מיליארד שקל אינו מפורט בדו"ח הבלתי מסווג ומוגדר כ"אחר".
יש לציין כי הסכומים הללו מייצגים אך ורק את התוספת שמומלצת על ידי ועדת נגל שהמנדט המקורי שלה היה בעולמות ההתעצמות. כלומר, כאשר הוועדה מציינת כי התוספת לכוח האדם המוצעת עומדת "רק" על 13.3 מיליארד שקל לעשור, צריך לזכור כי הסכום הזה יהיה תוספת לתקציב הביטחון הקיים, שהיקפו עשרות מיליארדי שקלים, שגם לאחר המלצות הוועדה יהווה את ההוצאה המרכזית של מערכת הביטחון.
אמנם הוועדה הדגישה בדו"ח כי נושא ההון האנושי הוא "החיוני ביותר לקידום", אך כאמור מבחינה תקציבית סוגיית המעגל השלישי קיבלה את מרב המשאבים והתקציבים. "האויב המרכזי שישראל צפויה להתמודד איתו בשנים הקרובות, כולל אפשרות למלחמה רחבה וכוללת, הוא איראן, ולכיוון זה צה"ל צריך להפנות חלק ניכר ממשאבי בנין הכוח", נכתב בדו"ח, וצוין כי התקציבים שיושקעו במוכנות לתקיפה במעגל השלישי חייבות לכלול לצד בניין כוח ואמל"ח מתאים, את הגדלת יכולות המודיעין, כאשר "הוועדה מדגישה את הצורך בחיזוק משמעותי של היכולות ההתקפיות גם מנגד וגם ביעד, לצורך ניהול מערכה ממושכת ותקיפה מסיבית".
המשמעות של זה היא בין השאר שוועדת נגל ממליצה לחזק עוד את המערכים הגדולים, החזקים ועתירי המשאבים של חיל האוויר ואמ"ן שיהוו את חוד החנית העתידי בכל הקשור להתמודדות ישירה מול איראן. זאת לצד ההגנה האווירית שתאפשר לישראל להתמודד עם מתקפה מצד האיראנים ושלוחיהם.
עוד בהיבט התקציבי מול איראן, הוועדה ממליצה לא למקד את המאמץ בהקשר הגרעיני במדיניות של "עיכוב ושיבוש", כאשר יש להעביר את הדגש מהטיפול בהעשרה לפגיעה קשה ועיכוב בפיתוח מערכת הנשק. כמו כן, מומלץ לבנות "כלים להחלשת המשטר", כאשר הכוונה מאחורי זה היא שישראל כמדיניות לא צריכה להחליף משטרים בעצמה אלא ליצור מציאות שתוביל לאפשרות כזו. היבט נוסף שיש לו משמעות תקציבית משמעותית הוא "בניית יכולות שיאפשרו פגיעה עוצמתית ומדויקת במרכיבי ליבה וכובד של מערכי האויב".
מבחינת הצרכים העיקריים הדורשים חיזוק, הדו"ח הבלתי מסווג מציין את הטיפול בעצירת התקדמות מערכות הנשק על ידי פגיעה במדענים, פיתוח יכולות פגיעה בתת־קרקע עמוק מאוד וטיפול בחומר המועשר. כמו כן, הוועדה ממליצה על הצטיידות בחימושים רלבנטיים ובניית קווי ייצור שלהם, שמירה על עליונות אווירית מוחלטת על ידי חיזוק חיל האוויר כולל הצטיידות במטוסי קרב, מל"טים מטוסי תדלוק ויכולות לווייניות.
לבחון מחדש את מבנה וארגון צה"ל
הוועדה כאמור לא בחנה רק את סוגיית התקציב אלא גם את "בניין הכוח". בהקשר של המעגל השלישי, המלצת הוועדה היא לבחון מחדש באופן מעמיק את מבנה וארגון צה"ל בכל הקשור להתמודדות עם המעגל השני (לצורך העניין המיליציות השיעיות בעיראק) והמעגל השלישי, בדגש על תחומי המודיעין והיכולת ההתקפית. בדו"ח נכתב כי קיים צורך במפקד שיוביל את העיסוק האופרטיבי במרחבים הללו, לא רק במובן של גוף מטה אלא באופן שבו אותו מפקד יוכל להחזיק "במעמד, באחריות ובמשאבים" שיאפשרו לו לנהל תהליך של בניין כוח והפעלתו במערכה כוללת. להערכת חברי הוועדה, הקמת מפקדת העומק ב־2011 ואגף האסטרטגיה והמעגל השלישי לא נתנו מענה מספק לסוגיות הללו.
בוועדה מסבירים את הדחיפות בטיפול באיום האיראני בכך ש"בשני העשורים הקודמים לא הבשילו הנסיבות המדיניות והאופרטיביות למימוש מבצע כולל להסרת איום הגרעין האיראני, ונעשו רק מהלכים להאטתו. בחירת הנשיא טראמפ יוצרת, בפעם הראשונה, פוטנציאל לשינוי מהותי ולטיפול משותף להסרה או להקטנה משמעותית של האיום האיראני". יש להזכיר כי חלק ניכר מחברי הוועדה ביניהם היו"ר יעקב נגל, בעבר ראש המל"ל, היו בתפקידי מפתח ביטחוניים בשני העשורים האחרונים וכשלו במדיניות מניעת הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית.
איום גדול יותר מהאיום האיראני
שני היבטים שביחד תופסים נתח של כ־30% מתוספות התקציב המומלצות בוועדה מתייחסות דווקא לאיומים ב"מעגל הראשון", כאשר הכוונה היא לתקציבים שמיועדים לחיזוק צבא היבשה ולגבולות. הוועדה מתייחסת לטענה שמיוחסת בראש ובראשונה לאנשי משרד האוצר, הטוענים כי יש דווקא לצמצם את תקציב הביטחון על רקע הפגיעה ביכולות חיזבאללה וחמאס, כמו גם שינוי המשטר בסוריה. מהסיבה הזו ממליצים בוועדה שחלק ניכר מהתקציב של חיזוק צבא היבשה יושקע בחציו השני של התר"ש, זאת אומרת רק החל מבעוד חמש שנים.
במקביל, בוועדה הדגישו את האיומים החדשים שעלולים להיווצר במקום אלו שהוסרו. "יש לקחת בחשבון שישראל עלולה למצוא את עצמה מול איום חדש שייווצר בסוריה, שיהיה מבחינות מסוימות לא פחות חמור מהקודם, בדמות כוח סוני קיצוני שגם הוא לא יקבל את עצם קיומה של ישראל. יתר על כן, מכיוון שהמורדים הסונים יהיו בעלי כוח מדינתי, מעצם שליטתם המרכזית בסוריה, עשוי להיווצר מצידם איום גדול יותר מאשר האיום האיראני", כותבים בוועדה, ומייחסים את גודל האיום לצמידות הגאוגרפית של סוריה לעומת המרחק מאיראן. בדו"ח מפליגים גם לתחזיות רחוקות יותר, כמו הימצאות של כוחות טורקיים בסוריה שיובילו לאפשרות של עימות טורקי ישיר, או כוח סוני קיצוני שעלול לערער את השלטון בירדן ויוביל לאיום משמעותי על ישראל מהגבול הכי ארוך שלה.
בכל הקשור לחיזוק ההגנה בגבולות, ממליצים בוועדה לא רק על תוספת תקציבית אלא על "שינוי דוקטרינת הביטחון השוטף" שיכלול שילוב של הגדלת הסד"כ בגבולות והקמה של אוגדה מזרחית (שכבר מוקמת בימים אלו), הקמה של מכשול פיזי עם ירדן וחיזוק האמצעים הטכנולוגיים. חברי הוועדה טענו כי סוגיית הגנת הגבולות היא אחת מהסוגיות המשמעותיות בהן היה פער בין הדרישה התקציבית הצה"לית לתקצוב שנתנה הוועדה.
בוועדה ציינו כי הם התרשמו כי נוצרה שחיקה משמעותית בכוח היבשתי והדגש הראשון הוא להגדיל את הסד"כ ואת המלאים, וזאת בין היתר על רקע בעיות שהמלחמה הנוכחית הציפה ו"אסור היה להגיע אליהם ושאסור להתעלם מהם" בתחום בניין הכוח, גודל הסד"כ ומוכנות הציוד ליחידות המילואים ביבשה.
