פרשנות נתניהו מתייסר על החשודים "המוחזקים במרתפים" - ושהחטופים יחכו
פרשנות
נתניהו מתייסר על החשודים "המוחזקים במרתפים" - ושהחטופים יחכו
ההתנפלות של נתניהו על מערכת המשפט בעניין החקירות של אנשי לשכתו קשורה לסירובה הנחרץ של הפרקליטות לדחות את משפטו וכככל הנראה גם לתגובתה הצפויה של היועמ"שית לעתירה לפיטורי איתמר בן גביר
את ההתנפלות של נתניהו על מערכת המשפט בעניין החקירות של אנשי לשכתו אפשר לקשור לסירובה הנחרץ של הפרקליטות לדחות את משפטו. וכנראה, גם לתגובתה הצפויה מחר של היועצת המשפטית לממשלה לעתירה לפיטורי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. הכל קשור, הכל כלול - כמו בריזורט טורקי.
מסלול ההתנגשות בין נתניהו למערכת המשפט מסתחרר במספר מעגלים – האישי, הלשכתי, המיניסטריאלי. בכולן מכות בו בחירותיו ומינוייו: אנשי לשכתו לשעבר הם עדי מדינה; הנוכחיים נחקרים בסדרת פרשות שלא ברור עדיין מקומן בין המביך המשמעתי והפלילי. גם בן גביר, פצצת פרובוקציה מתקתקת, נמנה עם המינויים של נתניהו - מהמסוכנים אי פעם של שר בממשלות ישראל.
מחר ידונו שופטי המחוזי בבקשה לדחות את המשפט של נתניהו אל מול סירובה של הפרקליטות שהוגשה אתמול. לא נתפלא אם תינתן דחייה כלשהי לאחר סחר-מכר מקובל בנסיבות האלו. כמו בפעם הקודמת כשסניגורי ראש הממשלה ביקשו לדחות למרץ 2025 וקיבלו עד דצמבר 2024.
נתניהו אמר פעם שיוכל להעיד במשפטו ובמקביל לנהל מדינה ומלחמה. הוא אפילו חייך במבוכה כשהכריז על ההצטנעות שלו, זו שמתרברבת ביכולות-העל שלו. הוא אמר גם שלא ימנה את הכהניסט בן גביר לשר בממשלתו. את שתי ההבטחות האלה הוא הפר ביד קלה וברגל גסה. אם יש משהו עקבי אצל נתניהו זו חוסר העקביות. כמו שיש "אמת לשעתה", אצלו יש "שקר לשעתו" שנשלף ללא ניד עפעף רק כדי לדפדף הלאה את הנודניקים ואחר כך לעשות בדיוק את ההיפך.
ועכשיו, כשהוא צריך להתמודד עם השלכות שתי ההפרות האלה, הוא הופך את השולחן על הפרקליטות ועל היועצת המשפטית. גם בזה הוא עקבי. תמיד יימצאו אשמים למחדליו. צה"ל, השב"כ, המוסד וה"אשמים" הקבועים – מערכת המשפט והיועמ"שית.
כאשר הוא טוען, לפי ynet, שהחשודים בפרשות הלשכה מוחזקים "20 יום במרתפים" ועוברים "התעללות", אני בטוח שהחטופים בעזה לא עלו כלל במוחו. אם היו עולים, ספק אם היה מעז להשתמש ב"מרתפים" ו"התעללות". אין ספק שלבו יוצא אליהם, ועליהם הוא מתייסר יותר מאשר על החטופים במנהרות החמאס. בעיקר הוא חושש לעומק הסתבכותו שלו.
נקודה זו משתלבת אצלו בסיפור משפטו הפלילי. אחת מטענות ההגנה המרכזיות של פרקליטיו היא ההגנה מן הצדק שתבליט את הלחץ הגדול של החוקרים להפוך עדים ונחקרים לעדי מדינה או לפחות לעדי תביעה מובהקים נגדו. הדבר עלה בדיונים עד כה בעדויות רבים מאנשיו במשפט. ועכשיו חוזר אליו הדז'ה-וו, הוא מזהה דפוס דומה. במיוחד אחרי שעו"ד מיכה פטמן, שמייצג את אחד מקציני המודיעין בפרשת גניבת המסמכים המסווגים, טען היום כי החשוד אלי פלדשטיין, דובר ראש הממשלה, אמר למרשו שהמידע שהודלף "עבר לראש הממשלה", וכי זה "רוצה עוד ומפנה יום שלם לטפל בעניין הזה". מי יודע, אולי "פגישת ההנחיה" שהתפרקה בתיק 4000 תחזור בגרסה דומה בסיפור הנוכחי. הפעם, יש לקוות, שהתביעה, אם בכלל נגיע לזה, תפיק את הלקחים ותחבר טוב יותר בין המנחה למונחה.
גם אם פרשות הלשכה לא ילחכו את דש בגדו, נתניהו מבין את פוטנציאל הנזק. גם אם הגרזן הפלילי לא יגיע אליו הוא שוב מצטייר כמי שאין לו מושג מה קורה בסביבתו. ואם תוקם ועדת חקירה ממלכתית שוב יטען שלא משכו בשרוולו. ואולי הנזק יהיה ציבורי בלבד כי יש עדיין כאלה שרגישים לפגיעה בביטחון המדינה או לספסור במידע מסווג, וכנראה מסולף, כדי ליצור מבצעי תודעה בתקשורת ובדעת הקהל. הסיפור הזה מחבר את נתניהו ולשכתו לבן גביר וחבורת הווטסאפ שלו שנחשפה ב"המקור" וב"הארץ". שתי ישויות שמרוכזות בספינים, בדימויים, בניראות. בטפלול ובטרלול. בין נתניהו לבן גביר יש לא מעט קווי דמיון. חשוב לשניהם לשדר גבר-גבר, ומי בעל הבית. הכי חשוב להם מה אומרים עליהם בתקשורת. וגם – הפער בין הדיבור למעשה אצל שניהם מעורר לא פעם אי נחת שגובל לעתים בגרוטסקה. במיוחד כשמדובר בחמאס. שניהם הרעימו גבוהה-גבוהה על חיסולו, ושניהם לא עשו הרבה בנידון.
מחר, כאמור, אמורה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה למסור את תגובתה לעתירה להדחת בן גביר. היא ביקשה ארכה ל-18 לנובמבר וקיבלה מהשופטת דפנה ברק-ארז עד ה-13 לחודש. נתניהו כבר הבטיח לבן גביר שאם היועצת, וחליליה בג"ץ, יתייצבו בצד של העותרים יהיה כאן "משבר חוקתי". ובמלים אחרות – לא אפטר אותך מהממשלה גם אם היועצת המשפטית, שופטי בג"ץ והקב"ה יצוו עלי בצוותא לפטר.
מפגן נאמנות לוהט כזה לא תשמעו מנתניהו כלפי אף בן אנוש שלא נכלל במשפחתו הקרובה. לא שרים, לא ח"כים, לא עובדים, אפילו לא מיליארדרים-מקורבים. לא שלטון החוק, לא הכלכלה והתקציב, לא החטופים הנמקים בשבי החמאס ייחלצו מנתניהו מחוייבות כה עמוקה, בואכה משבר חוקתי.
בינתיים זוכים לה גם אנשי הלשכה, מסיבות אופורטוניסטיות של הצורך להגן על שכבת המגן שלך. וגם בן גביר בגלל הסכנה לערעור פיגומי הקואליציה הפגומה שלו – הכהנסיטים והחרדים. על שני דברים ייפול נתניהו על חרבו הפוליטית - על כיסאו של בן גביר ועל מימון השתמטות החרדים. אלה סדרי העדיפויות של ראש הממשלה, אלה חלק מהמלחמות שבגללן הוא מבקש לדחות את עדותו.
