פרשנותתוכנית שלושת השלבים לריסוק מערכת המשפט יוצאת לדרך
פרשנות
תוכנית שלושת השלבים לריסוק מערכת המשפט יוצאת לדרך
לא מאיים על נתניהו, מאופק ועם שנאה למערכת המשפט - לוין, שר המשפטים, מקבל הזדמנות היסטורית להגשים את חלומו: סירוס ביהמ”ש העליון, החלשת מוסד היועמ”ש והפיכת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה לחותמות גומי
1. יריב לוין נבחר להיות קבלן הפירוק וההרכבה מחדש של מערכת המשפט - הדובדבן שבקצפת הבשורות והרפורמות של הקואליציה והממשלה. הוא זכה במכרז לאחר התמודדות עם דודי אמסלם, מועמד מטעם עצמו. לוין היה המועמד שהמינוי היה תלוי אך ורק בו.
ב־3 בדצמבר 2021 בדיון בכנסת על תקציב המדינה הוקיע ח"כ יריב לוין את "היהירות, ההתנשאות, החוצפה של ראשי מערכת המשפט שרואים עצמם כמערכת משפט שיש לה מדינה ולא מדינה שיש לה מערכת משפט". והוסיף אזהרה שהיא גם הבטחה: "בסופו של דבר זה יבוא לידי ביטוי בהרכבה של הכנסת ובנחישות של אנשים לעשות את השינוי הנדרש במערכת המשפט שבוא יבוא, והוא יהיה יסודי ועמוק".
והנה עכשיו הוא על סף פירעון השטר הזה. לוין תמיד היה ה"רפורמטור" המשפטי של הימין, אבל עד כה סירב (או סורב) לכהן כשר משפטים, בעיקר בגלל שכל ממשלות נתניהו הקודמות הכילו מעצורים פנימיים שהתחייבו להגן על מערכת המשפט, כמו משה כחלון, אבי ניסנקורן ובני גנץ. עכשיו הוסרו כל הבלמים. גורלה של מערכת המשפט נתון בידו של לוין ורק נתניהו יכול לעצור אותו. הפסימיים טוענים שאם נתניהו מינה אותו, אין בכוונתו לעצור אותו. האופטימיים טוענים שנתניהו יתווה לו מגבלות רק כשהן ישרתו את מצבו המשפטי האישי.
האזנה לראיונות שנתן לוין לאורך השנים מלמדת על שטנה שרושפת מדבריו כלפי מערכת המשפט. נגיע אליה ולמקורותיה המשוערים בהמשך. הסגנון מפחיד לא פחות מהתוכן. יש והיו למערכת המשפט מבקרים רבים שניסו לשנותה, ביניהם שרי המשפטים דניאל פרידמן, יעקב נאמן ואיילת שקד. לוין, כך נדמה, בז לדרכם, שנראתה לו איטית מדי, הדרגתית, חותרת לפעמים להידברות ולהסכמות רחבות. הנה מה שאמר על שקד: "שקד מאמינה שבעוד מינוי ועוד תיקון קטן, מטר אחר מטר, היא תתקדם ותגיע אולי בסוף לאיזה יעד. אני חושב שהמערכת זקוקה לשינויי עומק יסודיים, בליבת השיטה". שקד הצליחה לאורך השנים לשתול הרבה מאד שופטים שמרניים־לאומיים־דתיים בכל ערכאות המשפט וגם בעליון. אבל לוין לא מאמין באבולוציה, הוא רוצה רבולוציה.
2. על כל רפורמה אפשר להתווכח, אבל המצבור כולו מוביל ליעד המרכזי של השר החדש: ריסוק עצמותיהם ועצמאותם של שומרי הסף המשפטיים והחלשה משמעותית של בית המשפט העליון. הכל כדי לנטרל את ה"מוטיבציה" שלהם לפגוע במשילות וברצונם של נבחרי העם להגשים את רצון הבוחרים. זהו המנוע שמחולל ומטריל את הימין המשפטי - הסיפור שהמשפט הוא המכשול למשילות. וכשסיפור המשילות (שבן גביר גזר מווריאציה אחרת שלו 14 מנדטים) נפגש עם סיפור ה"תיקים שתפרו לנתניהו" נוצר המפץ הקטלני שהעלה את הקואליציה הנוכחית לשלטון והנחית את לוין בצלאח א־דין. את תוכניותיו נתמצת בשלוש קטיגוריות מרכזיות:
ראשית, פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בין יועץ לממשלה, ראש תביעה פלילית, ואפילו להוסיף יועץ משפטי שלישי - לענייני משפט בינלאומי. למרות שעצם רעיון פיצול התפקיד לא פסול מייסודו וניתן למצוא טעמים סבירים שיתמכו במהלך שכזה הרי שכאן המטרה היא אחת: החלשת מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה באמצעות פיצול סמכויותיו.
שנית, ריסוק הייעוץ המשפטי. יועצים משפטיים במשרדי הממשלה ימונו כמשרות אמון של השר והמנכ"ל. הצעה זו תהפוך את היועצים לכנועים, מורתעים וחשופים לפיטורים בכל רגע.
שלישית, החלשת בית המשפט העליון במגוון דרכים. הראשונה, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים באמצעות דילול ייצוג השופטים בוועדה והגדלת הייצוג הפוליטי, רק של הקואליציה כמובן. השנייה, הגדלת מספר השופטים בעליון, מה שיהפוך אותו מבית משפט ל'בית שופטים' שמסובך בתוך עצמו באינספור עמדות וחוות דעת. גם כאן, כפי שמהלך פיצול מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה נועד להחלישו באמצעות פיזור סמכויותיו, הרי שריבוי השופטים בעליון יהפוך אותו להמוני מדי עד כדי כך שיאבד מהתוקף שלו.
המטרה השלישית היא החלשת זכות העמידה, שתרחיק את בית המשפט מסוגיות שהיום כל אחד יכול להניח בפניו. גם כאן המטרה היא לנעול את שערי בג"ץ בפני עותרים שהיום מציפים עוולות של השלטון, אבל הם אינם הנפגעים הספציפיים. רביעית, ביטול שיטת ה'סניוריטי' לבחירת נשיא העליון. לוין רוצה שהממשלה תמנה את הנשיא ולא הוותק. חמישית, חקיקת פסקת התגברות ברוב מינימלי של 61 חברי כנסת. לוין כבר הגיש הצעת חוק יסוד: החקיקה מטעמו. "מערכת המשפט", אמר, "לא נועדה להחליף את הכנסת, את הממשלה או את העם. אף שבית המשפט מכונה 'עליון', לא יושבים בו אנשים עליונים". בנוסף, שולל לוין לחלוטין את סמכות בג"ץ לבטל חוקי יסוד, אבל מצד שני הציע מגבלות משמעותיות על יכולת הכנסת לחוקק חוקי יסוד: ארבע קריאות, רוב של 61 בלבד ועוד. מי יודע, אילו החוק של לוין היה בתוקף, אולי לא ניתן היה להתעלל כך בחוקי היסוד - לחוקק את חוקי דרעי וסמוטריץ', את הקונץ־פטנט של ממשלת החילופים ואת כפל השרים המגוחך בכל משרד.
3. לוין, אם לקבץ את מה שאומרים אנשים שמכירים אותו לאורך שנים, הוא אדם "ישר וצנוע, פוליטיקאי מגיל אפס, ואפס חוש הומור. ניחן בנוקשות אידיאולוגית שלא יזוז ממנה. הבעיה היא שהאידיאולוגיה שלו נשענת על תפיסה פרימיטיבית מאד של הדמוקרטיה, תפיסה שהעוגן היחיד בה הוא הרוב קובע". בגלל הנוקשות הזו, לוין לא ממש פתוח לדיון ש"הרוב קובע" הוא נתון הכרחי, אך לא בלעדי בדמוקרטיה. לצד הרוב יש זכויות אדם וזכויות מיעוט ולכן חשוב לשמור על עצמאות בית המשפט כדי שיוכל להגן על הזכויות אלה למקרה שיריב לוין או שותפיו הנוכחיים יהיו באופוזיציה. ומעבר לפוליטיקה, חשוב שיהיה בית משפט עצמאי שינסח את מרחב ההסכמה הישראלי הרחב ביותר שיכיל את כל השסעים והשבטים ויאפשר להם לחיות ביחד. התפיסה האמריקאית לפיה מפלגת השלטון היא הממנה הבלעדית של שופטי העליון גם לא מתאימה לישראל וגם לא מתגלית כמוצלחת במיוחד.
השטנה של לוין למערכת, אם יורשה לי לפענח אותה, מקורה בזיהוי מערכת המשפט עם השמאל. השמאל הוא לא רק יריב פוליטי אלא שטן בוגדני שיש להשמיד. הסבר אפשרי לשנאה אפשר למצוא בבית אבא ואמא, משפחה שנמנית על האצולה של תנועת החרות. אליהו לנקין, איש חרות ומפקד ספינת הנשק של האצ"ל, אלטלנה, היה דודה של אימו. מנחם בגין היה הסנדק בברית המילה שלו. יסוד שמאלני קיים בכל זאת בביוגרפיה שלו: אוהד הפועל תל אביב.
בכל מקרה, לוין, כפי שמנתחים מכריו, אינו מונע מרגשי נחיתות, אלא משנאה פתולוגית טהורה. במובן זה הוא מזכיר את מתחרהו לתפקיד שר המשפטים דודי אמסלם. שניהם הציגו את מועמדותם רכובים על ה־D9 המיתולוגי. יש הבדלים רבים בין השניים, אבל השנאה היוקדת למערכת המשפט אינה אחת מהם. הסגנון של לוין מאופק יותר, מלומד יותר והוא גם לא מנבל את הפה כמו אמסלם. הניסיון וההשכלה המשפטיים שלו רחבים יותר, ועדיין - כשאלו שני המועמדים, נשמעה במערכת המשפט האנחה המפורסמת של 'אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי'. ובשפת הספורט 'חבל שאין מצב שבו השניים יפסידו'.
היתרון המרכזי של לוין הוא קרבתו לנתניהו. הוא היועץ הפוליטי הקרוב, האמין והנאמן ביותר. מעמדו נרכש כ"קונסיליירי", כפוליטיקאי שלעולם לא איים על נתניהו ומעולם לא אצה לו לדרך להציג עצמו כיורש. באבולוציה של נבחר ציבור אפשר לזהות ארבעה שלבים — עסקן, פוליטיקאי, מדינאי, מנהיג. לוין שכלל את השניים הראשונים לכדי שלמות, אבל גם לא העפיל מהם, ובוודאי שלא חרג מחוץ לתחום המחיה שמנהיגיו הקצו לו. בפריימריז של הליכוד הוא יצא במקום הראשון. מעניין למה? האם בגלל שהמתפקדים רואים בו את יורש, או בגלל שהמנהיג ממש לא רואה אותו ככזה.
