מאבדים את הצפון"הממשלה לא נוכחת באירוע המלחמה"
מאבדים את הצפון
"הממשלה לא נוכחת באירוע המלחמה"
מול הכאוס בגבול עם לבנון ניצבת ממשלה שלא מקבלת החלטות ולא מקדמת תוכנית אופרטיבית שתייצר אופק להמשך החיים ביישובים בצפון. "אין לנו שום סיוע מהמדינה", זועקים ראשי הרשויות שמנסים למצוא פתרונות אך חוששים כי האזור מתקרב לנקודת אל־חזור
למול המציאות הבלתי נסבלת באזור הצפון ניצבים ראשי הערים והרשויות המפונות, שמנסים לסייע לתושביהם הפזורים ברחבי הארץ. שיחות עמם משקפות תמונה קשה: מענה חלקי מצד הממשלה בנוגע לצרכים של המפונים, חוסר ודאות מוחלט לגבי העתיד, וקהילות שלמות שעלולות להיכחד.
ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן מספר שהוא לא דמיין לעצמו אי פעם שכך הוא ינהל את העיר. הניסיון לתאם עמו פגישה היה לא פשוט. את מרבית הזמן הוא מקדיש למפגשים פיזיים ובזום, בין היתר לצורך איסוף תרומות, והוא אומר כי "היכולת שלנו לתפקד היא הזויה. המציאות הכריחה אותנו למצוא פתרונות יצירתיים. חוץ ממשרדי הפנים והנגב והגליל, אין לנו שום סיוע מהמדינה. כל היום אני מכתת את רגליי בפילנתרופיה".
כתבות נוספות בפרויקט
המציאות הביטחונית הקשה פגעה משמעותית בקריית שמונה. "מפגיעות ישירות נפגעו אצלנו כ־40 בתים ודירות", מספר שטרן, "יש הרבה מבנים, ועדיין לא ברור כמה ומה מצבם, שחטפו נזקים משניים של רסס. שני בתי ספר, ארבעה גני ילדים ומעון אחד נפגעו אף הם מפגיעה ישירה. בנוסף, יש בעיר נזק אדיר לתשתיות, לכבישים ולמדרכות".
סקר שטח שעשתה מכללת תל חי מראה ש־40% מתושבי האזור לא יחזרו, ושטרן מסכים עם הממצאים. "זה נתון מאוד מדאיג. בקריית שמונה מתגוררים 24 אלף תושבים. מעט חזרו, ויש כעת 21 אלף מפונים שנמצאים ב־230 בתי במלון, בדירות שכורות ואצל קרובי משפחה, ב־460 יישובים".
אחרי חודשים רבים של הזנחת שיקום הצפון והתושבים המפונים, הממשלה מתעתדת להעלות בקרוב תוכנית ממשלתית שתעסוק בזה, ותחולק לתוכנית לטווח קצר ותוכנית לטווח ארוך. לטווח הקצר, הממשלה תנסה לקרב את המפונים לאזור העיר, כך למשל לגליל התחתון, ולאחד אותם כדי לשמור על הקהילתיות. אלא ששטרן לא מתרגש מההבטחות. "שמעתי על התוכנית, אבל היא לא רלבנטית לעיר שלנו. אין שום מקום שיכול להכיל 24 אלף תושבים".
לדבריו, תחום החינוך הוא הנושא המרכזי שמדיר שינה מעיניו. "הקמנו מוסדות לימוד עצמאיים בפוריה, סינמה סיטי בגלילות ובאילת. במקומות האלה יש בתי ספר, גני ילדים ומעונות. אנחנו משתדלים לקיים שגרת לימודים, אבל ברור שזה לא קורה. בממוצע כל תלמיד שלנו החליף בחצי השנה האחרונה שלושה בתי ספר. אני כבר לא מדבר על זה שהם לומדים ביחד מכל הקצוות - ממחוננים ועד חינוך מיוחד. אז הממשלה מדברת על היום שאחרי ועל הקמת אוניברסיטה בתל חי. אבל תלמידי קריית שמונה כלל לא יוכלו להתקבל למוסד הזה כי לא יהיו להם בגרויות".
25% מהבתים במטולה נפגעו
מראש מועצת מטולה דוד אזולאי שומעים קולות דומים. "קשה לנהל יישוב שבו התושבים מפונים, ולראות את הבתים ההרוסים. אני בוכה בכל בוקר. יש איום משמעותי של טילי קורנט ואין שום אפשרות להתגונן מפניהם. הם חודרים קיר בטון בעומק 120 ס"מ ופלדה, ולכן גם הממ"ד לא נותן פתרון".
לדברי אזולאי, "כולם עזבו את מטולה, אבל אני קיבלתי החלטה שאני לא יוצא מפה. בחצי השנה מאז פרצה המלחמה אני ישנתי רק שלושה לילות מחוץ למטולה. אני גר בחמ"ל במטולה, עם כיתת הכוננות. אני זה שמבשל להם את ארוחת השבת. אפילו אליי הביתה אני לא יכול להגיע, כי אני בצד המזרחי של היישוב. לפעמים אני קופץ הביתה בלילה, עם אבטחה".
אזולאי מספר כי 80% מתושבי מטולה עברו בתחילה לבתי מלון בטבריה, אך כיום רק 17% נותרו שם, בעיקר בני הגיל השלישי, בעוד רוב התושבים עברו להתגורר במרחב עוטף כנרת, יסוד המעלה ומנחמיה, בדירות שכורות. מערך החינוך שהקימה המועצה פועל כרגע בטבריה. "פתחנו במלון לייק האוס בטבריה בית ספר וגן, שאותם אנחנו מנהלים עד היום, אף שרוב הילדים הם כבר לא ממטולה. אלה מפונים מיישובים אחרים".
נושא הנזק הוא עניין כאוב במיוחד במטולה. עד כה נפגעו 130 בתים ביישוב מפגיעה ישירה - 25% מכלל הבתים. "מטולה היא היישוב הכי צפוני. 80% מהבתים נצפים מהצד השני ולכן אנחנו לא יכולים לנוע ממקום למקום. רק כשיש ערפל. יש לי רחובות שאני לא מצליח להגיע אליהם". אזולאי אישית אחראי על תיעוד הפגיעות: "יש לנו נוהל מאוד מסודר בנושא. אני מצלם כל פגיעה, בכל מקום. לכל פגיעה אני מגיע אישית, מצלם ומסריט, ורק אני זה שמבשר את הבשורה למשפחות. כשתושב מטולה מקבל ממני שיחת טלפון הוא נבהל, אבל אני זה שמסביר לו איך פועלים מול מס רכוש".
גם הוא מודאג לגבי החזרה למטולה כשהמצב הביטחוני יאפשר זאת. אזולאי מספר ש־13 משפחות שחיו בשכירות ביישוב כבר עזבו ולא מתכוונות לחזור. "מטולה צמחה ב־30% בחצי השנה האחרונה בזכות סטודנטים מתל חי, שרצו לקבל את מענקי המלחמה ונרשמו כתושבים. באופן פרדוקסלי, הם הפסיקו לשלם את שכר הדירה, אבל מקבלים מענקים עדיין, כי אף אחד לא מסוגל להתעסק עם זה".
לגבי התוכנית שאמורה להציג הממשלה לטיפול באזור הצפון, אזולאי אומר: "התוכנית הזו לא נותנת מענה להמון תחומים ובכלל זה גם לא לרשויות. לצערי הרב, ממשלת ישראל ממשיכה לא להיות נוכחת באירוע שנקרא המלחמה בצפון. היא קיבלה ומקבלת החלטות ממשלה דרך משרד רה"מ שהוא פוליטי ולא מקצועי. יש משרדי ממשלה שמיועדים להוביל תהליכים כאלה, כמו משרדי הפנים, נגב וגליל. ההחלטה נבנתה ללא שיתוף הרשויות, אין מענה לרשויות בשוטף, אין התייחסות לשיפוי ארנונה לעסקים, אין הטבות מס להשאיר תושבים חזקים ומשפחות צעירות בגליל ויש עוד הרבה חורים בהחלטה. מה שכן יש זה מיחזור החלטות ממשלה קודמות וניפוח כביכול של הסיוע לצפון — כמו למשל שמכלילים בו 1.4 מיליארד שקל שכבר הוקצו מזמן למיגון הצפון בהחלטת ממשלה אחרת. אז התוכנית הזאת לא נותנת מענה, היא מגיעה מאוחר יותר ונבנתה בצורה מעוותת ולא מקצועית".
ראש מועצת שלומי גבי נעמן, תומך ליכוד מוצהר, מאוכזב מהטיפול הממשלתי באזור. "הממשלה לא מתפקדת ואני יכול רק להצטער על כך. זה מכביד על התושבים". והוא מוסיף: "אנחנו בסטטוס קוו מאוד מדכא, ולא יודעים מה יהיה מחר".
בשלומי נפגעו ארבעה בתים ודירות מפגיעות ישירות ועוד 150 מרסיסים והדף. מתוך 10,000 תושבים, התפנו 9,000. לדבריו של נעמן, "1,000 תושבים נשארו בבתיהם, נכנסים ויוצאים ומסכנים את חייהם. כ־3,000 תושבים נמצאים בבתי מלון, והשאר גרים אצל קרובי משפחה, או בשכירות. זו המציאות. היישוב שלנו נטוש, הקהילה מפורקת. המשימה העיקרית שלנו כיום היא לאחד ולחבר את הקהילה. אני מדבר על מפגשים של הילדים, ופעילויות של הסברה ותמיכה לכאלה שקשה להם. מה שהכי מדאיג אותי זה שאנחנו לא יודעים מתי נחזור הביתה".
שוקלים מעבר קבוע מהאזור
עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, מנהל 24 יישובים ששניים מהם פונו - דובב ואביבים. לדבריו, גם עשרת הנותרים מנהלים שגרת חירום וחלק מהתושבים גם בחרו להתפנות עצמאית: "עלמה, כרם בן זמרה, ריחניה ודלתון, שמרוחקים כ־5 ק"מ מגבול הצפון, לא פונו משיקולים מבצעיים, אך מתמודדים עם חרדה קיומית. בסופו של דבר, החיים ביישובים האלה לא פחות מאתגרים משל אלה שפונו. להתמשכות של ההתקפות האלה יש השפעה מצטברת. אנחנו רואים יותר תושבים שהפנימו שהמערכה תהיה ארוכה והתחילו לחשוב על מעבר קבוע מהאזור".
משני היישובים במועצה פונו רק 1,042 תושבים, אך סופר מעריך שכ־20% משאר תושבי היישובים במועצה בחרו לעבור למקומות אחרים וחלקם אף לא יחזרו. הילדים שפונו לומדים בבית הספר שמיוחד שהוקם בטבריה. שאר הילדים נאלצו אף הם להסתגל למציאות החדשה שכן בתי הספר שלהם, בסאסא ויראון, נסגרו. אלה לומדים בבית ספר מיוחד שהוקם בצפת ובמרחבי למידה מיוחדים שהוקמו במקלטים של חלק מהיישובים.
סופר חושש גם מקריסה כלכלית של האזור. "בעשור האחרון ראינו הצלחות, כמו עם פארק התעשיות דלתון ופריחה של ענף התיירות. אחרי חודשים ארוכים של מלחמה, ללא מתווה כלכלי, אנחנו עדים למצוקה של כולם. מהעסק המשפחתי ועד המפעל הגדול. אני חושש שאנחנו מגיעים לנקודת אל־חזור. התוכנית שכוללת הקצאת 3.5 מיליארד שקל לסיוע היא זריקת עידוד אך לא תרופת פלא. יש פה הרבה אי־ודאות עם מפונים שיודעים שלא יחזרו הביתה. בניגוד לחזית הדרומית, האתגר הביטחוני פה לא ייפתר ויעמוד גם בהמשך, לצד האתגר ההתיישבותי".
